חשיפה למחול בגיל הרך והצעיר – צורך חברתי ותרבותי אמיתי

קונסרבטוריון 'פוינט פלוס' במרכז הפיס קריית שרת בחולון

קונסרבטוריון 'פוינט פלוס' במרכז הפיס קריית שרת בחולון

חשיפת הדור הצעיר כבר מהגיל הרך לתרבות המכונה, (לדעתי בטעות) 'תרבות גבוהה' וכחלק מכך לעולם המחול והתנועה – איננה בגדר הרצוי, אלא בגדר ההכרחי!

בימינו אנו כשהמושגים אינטליגנציה רגשית וריבוי אינטליגנציות הפכו לשגורים בפי כל ואין מחלוקת על כך שמיומנויות של תקשורת תוך אישית ובין אישית הנן מפתח להצלחה בחיים ולמיצוי פוטנציאל – היינו מצפים כי חינוך וחשיפה לתרבות ואמנות יהפוך למובן מאליו ולמציאות חיינו וחיי ילדינו. אלא שלצערנו, אולי בשל האתגרים הרבים והקשיים עמם מתמודדת מערכת החינוך – לא נראה כי הופנמה החשיבות שבחשיפת ילדים כבר מהגיל הרך לתרבות ואמנות בכלל ולתחומים ספציפיים כמו מחול ותנועה בפרט.

כמעט כולנו זוכרים כמה היו קסומות אותן שעות ריתמוסיקה בגן הילדים. כיום, שעה שבועית זו הופכת נדירה יותר ויותר אפילו בגן הילדים. כמובן שבשעות המצומצמות שניתנות לילדים בבית הספר היסודי – אין כלל לצפות ללימוד של מחול ותנועה, ואפילו חשיפה לתחום זה – כצופים בלבד – איננה נחלת כל תלמיד ותלמידה.
בעיני חשיפת הדור הצעיר כבר מהגיל הרך לתרבות המכונה, (לדעתי בטעות) 'תרבות גבוהה' וכחלק מכך לעולם המחול והתנועה – איננה בגדר הרצוי, אלא בגדר ההכרחי! עולם היצירה, התרבות והאמנות חייב להיות נגיש לכל ילד ולכל ילדה.
יש לכך הסברים ונימוקים מקצועיים רבים, הבאים מתורות שונות ומגוונות: מעולם הפסיכולוגיה והחינוך, ממדעי החברה וממחקר התרבות וכמובן שמעולם המחול והתנועה.

מחול כחווייה מעצימה

מחול כחווייה מעצימה

די לצפות בילדים בני הארבע והחמש במופעי סיום השנה, אשר התקיימו לאחרונה במסגרות החינוך הבלתי פורמאלי, הספורט והפנאי – כדי לחוש את הערך הרב, בו זוכה אותו מיעוט של ילדים, שהתמזל מזלו וחווה למידה וחשיפה למחול. מדובר בחוויה תרבותית ראשונית המעצימה את הילדים, מחברת אותם לאנרגיות ולכוחות פנימיים, נותנת להם אפשרות לחבר בין גוף ונפש, מעניקה להם עוצמה, שרק בשנים הבאות הם יבינו אותה.

מערכות החינוך מתמודדות עם קשיים שלא ידעו בעבר, יותר ילדים מאובחנים כבעלי קשיי ריכוז וקשב, המשמעת וכללי 'עשה' ו'אל תעשה', שהיו חדים וברורים יותר בעבר, הפכו עמומים, הסמכות ההורית אף היא נמצאת במשבר והילדים – חשופים לאינספור גירויים ומסיחי דעת ועסוקים בפעילות פאסיבית מול מסכים, בתוך הבתים, עם פחות תנועה ותקשורת ישירה.

וכאנטי תיזה לכך, נחזור לרגע אל אותו ילד או אותה ילדה נרגשים, כשהאור על הבמה נדלק והם נדרשים ליישם את כל מה שלמדו, הפנימו ותרגלו, לגייס את כוחות הגוף והשכל ולשלב ביניהם, להפגין אומץ, להתרכז, לדייק, להקשיב, להסתכל לצדדים, להשתלב בקבוצה, להרגיש ולהביע – והם עומדים בכך – הרי אושר גדול הוא נחלתם.

בעולם בו אנו חיים אחת ההתמודדויות היומיומיות של כל אחד מאיתנו היא עם שפע עצום של מידע ויחד עם זאת גם עם הרבה אי ודאות, זה נכון במישור האישי, המשפחתי, זה נכון בעבודה, זה כל כך נכון ברמה הלאומית והציבורית. החלטות הן מורכבות, סבוכות ומחייבות יצירתיות, חשיבה מחוץ לקופסה, מקוריות וחדשנות – ויחד עם זאת נדרשת הבנה של המסגרת ומגבלותיה, הבנת המציאות על שלל חוקיה הפורמאליים והבלתי פורמאליים. והמחול – הלוא הוא תמצית ההתנגשות הזאת לכאורה בין פרץ רגשי, יצירתיות ומקוריות לבין חוקים ומסגרת.
צופיה נהרין שואלת במבוא לספרה 'הזמנה למחול': "כיצד משלבים מתודיקה ויצירתיות, חופש יצירה וגבולות? התשובה לכך היא הליכה תמידית על חבל דק. היצירה מתרחשת  בין חופש ההתנסות מצד אחד לבין הגבולות שמציבים המורה והתלמידים מצד שני". (צופיה נהרין, 'הזמנה למחול', עמ' 16).

נראה אם כן שאין דרך להגזים בחשיבות שבפיתוח מיומנויות כאלה כבר מהגיל הרך.
"החשיבה היצירתית חורגת מעבר לגבולות האמנות. היא תורמת לחייו של האדם בכל תחום – בעבודה, ביחסים בין אישיים ובאושר האישי. התנועה היא דרך אחת מני רבות לפתח חשיבה יצירתית רחבה יותר". (שם, עמ' 16)

ועוד כותבת נהרין: "ריקוד הוא בראש ובראשונה מעשה חברתי. בני אדם מחזקים  את תחושת השייכות שלהם דרך הריקוד ומבטאים תחושות המשותפות לקבוצה: אהבה, שמחה, אבל, הם מבטאים עצמם כיחידים, ומתקשרים עם סביבתם". (שם, עמ' 13).

בית הספר למחול במרכז 'רעים' בחולון

בית הספר למחול במרכז 'רעים' בחולון

אם לא נדע ללמד את הילדים הצעירים את השפה הזו – אל נתפלא כי לא ידעו להבין אותה בבגרותם. אין להסתפק בחשיפת מתי המעט, המחוננים והכישרוניים במיוחד ואלה שיד הוריהם משגת – אל עולם המחול העשיר והמרתק כל כך. יש למצוא את הדרך להגיע אל כלל הילדים. הילדים של היום הם צרכני התרבות של מחר, הם הקהל, אותו נמצא ב"הרמות המסך" ו"המחולות הלוהטים" של השנים הבאות. אבל יותר מכך, הם גם האזרחים של המחר – שהיינו רוצים לראותם כנאורים, רחבי אופקים, בעלי כישורים אישיים וחברתיים כאלה – שהופכים את הפרטים ואת החברה בה הם חיים למשהו טוב יותר, ערכי ואיכותי יותר.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s