אמנות בקהילה

הכרה רשמית למוזיאון העיצוב ולמוזיאון הקומיקס של חולון

השרה לבנת: "מדובר בשני מוזאונים ייחודיים ומקוריים, המהווים משאב חינוכי לקהל הרחב – מילדים ועד מבוגרים".

השבוע נסגר מבחינתי מעגל, הושלם תהליך מקצועי ואישי: מוזיאון הקומיקס  ומוזיאון העיצוב המצליחים זכו כעת גם בהכרה רשמית של מדינת ישראל. בהודעה מטעם משרד התרבות והספורט נכתב כי השרה לימור לבנת בירכה את שני המוזיאונים על הצטרפותם לרשימה המכובדת של המוזיאונים המוכרים ואמרה: "מדובר בשני מוזיאונים ייחודיים ומקוריים בעלי תרומה חשובה להרחבת ההיצע והמגוון המוזיאלי המוצע לציבור הרחב. המוזיאונים ממלאים תפקיד חשוב בחשיפת התרבות לקהל הרחב ומהווים משאב חינוכי לקהל הרחב מילדים ועד מבוגרים. אני סבורה כי ביכולתם לשמש מנוף ליצירה, לחדשנות ואף למחקר. על כן החלטתי גם לאחרונה להגדיל את תקציבם השנתי של המוזיאונים לשנים 2013-2014 ב- 7 מיליון שקל נוספים."
במסרון ששלח אלי שמעון אלקבץ, ראש מינהל התרבות במשרד התרבות והספורט הוא כתב: "מזל וברכות על ההכרה במוזיאונים של חולון. העיר חולון הפכה מזמן לדוגמה בכל הקשור לתרבות ולאמנות. יישר כוח, בהצלחה בהמשך".

מוזיאון העיצוב חולון

מוזיאון העיצוב חולון

קראתי ואני מודה שהתרגשתי. לא בכל יום זוכה אדם לראות רעיון שהגה  – מתממש, יוצא מן הכוח אל הפועל והופך למוקד משיכה – חי, תוסס ומצליח, שעכשיו גם זוכה להכרה רשמית של מדינת ישראל. מעבר לתקציב, שגם הוא כמובן חשוב, יש בהכרה הזו חיזוק לתפיסה שאנו מובילים בחולון כבר כשני עשורים, לפיה תרבות בכלל ומוזיאונים בפרט הינם חלק חשוב ומרכזי בהוויית החיים של עיר, חברה ומדינה.

כשהצבנו במרכז החזון העירוני את טיפוח הדור הצעיר במסגרת 'חולון עיר הילדים' – הבנו שהפיכת התרבות ומוסדות התרבות לספינת הדגל שלנו – ימצבו את העיר כמיוחדת, כזו שטוב לגדל בה ילדים והיא דוגמא ומודל לחיקוי. לאורך השנים נשארנו ממוקדים ובכל מיזם שהקמנו עמד לנגד עינינו הערך המוסף שניתן להפיק עבור הילדים. לא התפתינו להצעות או לתרומות שהוצעו לקידום נושאים אחרים ונשארנו צמודים למוטו שלנו. 'מוזיאון הילדים', מרכז 'בגובה העיניים', תיאטרון 'המדיטק', 'גני הסיפור' – כולם מכוונים להצמיח ולהעצים את הדור הצעיר. גם מוזיאון העיצוב ומוזיאון הקומיקס, שלכאורה עוסקים בנושאים אחרים, הינם בראש ובראשונה אתרים בעלי מטרות חינוכיות.
המיקוד במוזיאונים הוא על המבקר הפעיל, הילד או הילדה אשר מגיעים עם ההורים, הסבים או במסגרת הכתה ועוברים תהליך חווייתי, רואים, לומדים וגם יוצרים משהו בעצמם.  בכך נפתחים הילדים לעולמות של ידע, למיומנויות, לרעיונות ולערכים.

המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס חולון

המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס חולון

כיום, יותר מתמיד, כשעולות שאלות באשר לרלבנטיות של מערכת החינוך המסורתית, נראה שמוסדות תרבות ואמנות, יכולים להציע לימוד אחר, משמעותי, חווייתי ומשתף. מחד ניתן לנצל את האמצעים הטכנולוגיים המתקדמים ולהביא את המוזיאון אל הילד, גם כשהוא בבית ומאידך, הביקור הפיזי מהווה הזדמנות לקרבה בלתי אמצעית למוצגים כמו גם זירה לאינטראקציה חברתית סביב תחום עניין משותף, מה שבפני עצמו לא פחות חשוב. השילוב בין האפשרויות יעצים את החוויה ואת התועלת.

תודה רבה לוועדת משרד התרבות והספורט על החלטתם. תודה והערכה רבה לאנשי המקצוע המובילים את המוזיאונים בכישרון ובהתלהבות. תודה כמובן לראש העיר חולון, המאפשר לכל הדברים הללו לגדול ולהתפתח.

מודעות פרסומת

להיות ישראליים

חולון מובילה ומטפחת תרבות ישראלית – עיצוב וזמר בשבוע אחד

מתוך התערוכות בגלריות העירוניות בחולון: דן רייזינגר, כרזה ל iscar

מתוך התערוכות בגלריות העירוניות בחולון: דן רייזינגר, כרזה ל iscar

בעולם גלובלי בו מתקצרים המרחקים ו'קהילה' היא מושג וירטואלי נטול גבולות גיאוגרפיים, עולה לא אחת שאלת הייחודיות והשוני, מי אנו לעומת אחרים? מהי תרומתנו הייחודית לתרבות האנושית והאם בכלל חשוב לפתח זהות והזדהות עם התרבות המקומית ועם הקהילה בה אנו חיים – בארץ, בעיר, בשכונה.
מסתבר כי על אף, ולמרות היותו של העולם בהרבה מובנים 'כפר גלובאלי אחד גדול', הרי שבני אדם אינם יצורים דיגיטליים, ועל כן, יותר ויותר מדברים כיום הן על מגע וקשר אנושי והן על חשיבותו של 'המקומי', 'הלוקאלי', המשתלב אמנם בגלובלי, אך גם שונה ממנו.
'גלוקליזציה' קוראים לתהליך הדו-כיווני הזה של השפעה הדדית של תרבות, סמלים ומושגים גלובליים ולוקאליים – אלה על אלה. ואנו, החשופים לעולם במהירות ובעוצמה שלא היתה בעבר, צריכים לשאול את עצמינו מה המשמעות של הישראליות שלנו בעולם תרבותי בינלאומי וגלובלי.
אני סבורה כי אין לנו זכות קיום ולא נוכל לשרוד רעיונית ומעשית כחברה, ללא פיתוח והעצמת היצירה הייחודית והתרבות הישראלית, אף שבהחלט נותרת רלבנטית השאלה: מהי תרבות זאת.

בחול המועד פסח ייערכו בחולון שני אירועים שלכאורה אין ביניהם קשר, אך למעשה קיים ביניהם חוט מקשר מאוד ברור.

משתתפי 'ימי זמר' 2012. צילום: יוסי צבקר

משתתפי 'ימי זמר' 2012. צילום: יוסי צבקר

האירוע הוותיק מבין השניים הוא פסטיבל "ימי זמר" בתיאטרון חולון, הפסטיבל הגדול ביותר לזמר עברי בישראל, שיציין השנה 17 שנים להיווסדו. בכל שנות קיומו של הפסטיבל ראינו לעצמינו כמשימה חשובה להביא לידי ביטוי את הזמר הישראלי האותנטי, על גווניו וסוגיו, כפי שנוצר במשך עשרות שנים ומהווה את פסקול חיינו כאן.
וכך, מידי שנה מציע הפסטיבל שורה של מופעי בכורה, הרכבים חד-פעמיים של יוצרים, מבצעים ולהקות, אשר משלבים כוחות וביחד מציעים לנו משהו מקורי, רענן וסוחף. קהל רחב ונאמן פוקד את הפסטיבל ובכל שנה מצטרפים לצופים הוותיקים – בני ובנות הדור הצעיר, שחלקם נחשפים לראשונה למוסיקה ישראלית, שלעתים הקדימה את דורם בשנים רבות. ההתחברות של הצעירים לפסטיבל משאירה אותו רלבנטי וחשוב ככלי לשימור תרבות הזמר הישראלית, תוך יציקת תכנים חדשים ומרעננים.

סטודיו רדיש בשיתוף עודד פרידלנד. צילום: דן לב. Corkers, 2012

סטודיו רדיש בשיתוף עודד פרידלנד. צילום: דן לב. Corkers, 2012

ולצד האירוע הוותיק, נקיים השנה בפעם השנייה את 'שבוע העיצוב', כחלק מהשליחות שלקחנו על עצמינו לקדם ולהוביל את תחום העיצוב בישראל.
במוזיאון העיצוב תיפתח התערוכה "מעצבים פלוס עשר" בהשתתפות 41 מעצבים ישראליים מתחומי הטקסטיל, האופנה, העיצוב התעשייתי, הצורפות, התקשורת החזותית והעיצוב הדיגיטלי. בגלריות העירוניות תוצגנה 6 תערוכות עיצוב המביאות לידי ביטוי את עבודתם של מעצבים וותיקים מאוד לצד צעירים.

יעל פרידמן, One Meter , 2000, צילום: ניר פרידמן

יעל פרידמן | צילום: ניר פרידמן
One Meter (approx), 2009

'מפגש פסגה' מיוחד ייערך בהשתתפות 15 מנהלי שבועות עיצוב בינלאומיים, שיפגשו מעצבים ישראליים וייחשפו לעבודותיהם. וברחבת המדיטק יופעל מתחם פתוח עם פעילויות עיצוב לקהל הרחב, ללא תשלום ובאווירה נעימה ויצירתית.
אין לי ספק כי פעילות מסוג זה מעבירה מסר: יש כאן עשייה ייחודית, שווה להיחשף אליה, כדאי לשאוב השראה ויש בכך גם תועלת. בשבוע מסוג זה אנו למעשה מציעים לאמץ את העיצוב כצורת חשיבה וכהתנהלות, כדרך חיים ליחיד ולכלל.
ואם מנסים לפצח את חידת הישראליות – נראה לי כי יצירתיות וחדשנות, פיתרונות חכמים, מקוריות וחשיבה 'מחוץ לקופסה' – אלו הדברים בהם תמיד הצטיינו ואלה היתרונות שיאפשרו לנו להתחרות ולהצליח בעולם של תרבות וכלכלה גלובלית, המספקת כח עבודה זול.
בזמר העברי כמו גם בעיצוב הישראלי – יש לנו במה להתגאות. זה טוב וראוי – וזה שלנו!

מקס וג'סי מארחים

מעת לעת עולה לכותרות שמה של שכונת ג'סי כהן ולאו דווקא בהקשר חיובי. לאחרונה היה זה על רקע המחאה החברתית ומצוקת הדיור. הפעם אני מבקשת לשפוך אור על השכונה ותושביה מכיוון קצת אחר ולספר על פרויקט יוצא דופן ומעניין במיוחד, העושה שימוש באמנות ליצירת שינויים ותהליכים חברתיים בקהילה.

אחד משיאי הפרויקט יתרחש במהלך חג הסוכות כשתחת הכותרת: 'מקס וג'סי מארחים' יתקיימו במשך יומיים אירועים, פעולות אמנות וסדנאות, החל משעות אחה"צ ואל תוך הערב, במסגרתם יוצגו פרויקטים שונים המתקיימים בשכונה ומיועדים לתושביה, תושבי חולון והקהל הרחב.

אמנות דיגיטלית בשכונת ג'סי כהן

הייחוד של כל העשייה הזו הוא הפוקוס הניתן לתושבים, ההתייחסות לעולמם, לסיפור האישי והמשפחתי שלהם, לעבר אך גם להווה – תוך כוונה אמיתית להשפיע על העתיד, עתידם שלהם (שהוא למעשה עתידנו שלנו) – ביחד אתם.

את הפרויקט הייחודי הזה מוביל המרכז לאמנות דיגיטלית כשבראש כל מיזם עומד אמן או מספר אמנים הזוכים בהזדמנות יוצאת דופן לפגוש אנשים, תרבויות, סיפורים ועולמות, שככל הנראה בדרך אחרת לא היו פוגשים. אנשי השכונה מצידם נחשפים באופן בלתי אמצעי לתהליכי יצירה, כאשר הם גם ה"שחקנים" וגם "היוצרים". כל התופעה המיוחדת הזו יוצאת לפועל בזכות השימוש במדיה הדיגיטלית, בצילום, בהסרטה, בתיעוד ובתקשורת עכשווית. פרויקט ג'סי כהן הוא פרויקט של אמנות הפועלת מתוך תחושת אחריות ושותפות לחברה בה היא מתקיימת. הפרויקט מבקש לבחון כיצד אמנות ומוסד אמנות ציבורי יכולים להוות חלק משמעותי בתהליכים עירוניים, מהם התפקידים ותחומי האחריות של האמנות כשהיא באה לפעול בתוך שכונה, עיר וחברה.

זו הזדמנות יוצאת דופן למפגשים לגמרי לא שגרתיים, כמעט בלתי אפשריים בין אנשים, קהילות ומציאויות לכאורה כל כך רחוקות זו מזו, אך מסתבר שלא כל כך שונות.

זוהי גם הזדמנות לראות שילוב כוחות של מוסד אמנותי – המרכז לאמנות דיגיטלית, מרכז קהילתי ותיק הפועל שנים רבות בשכונה- מרכז לזרוס, מוסד חינוכי – בית הספר ויצמן, תנועת נוער – השומר הצעיר, העירייה וכמובן השחקנים הראשיים: התושבים והמבקרים הרבים שאנו מקווים שיבואו.

ג'סי מבשלת

'ג'סי מבשלת', 'סינגל קופי', 'ג'סיקום', 'זהות וזיהוי', 'סיפורי חיים', 'אל העולם הפיזיקלי ובחזרה'  ו'חיבוק תוף' – הם אחדים מהשמות מעוררי הדימיון ומקצת מהדברים הקסומים שניתן יהיה לפגוש ולחוות ביומיים הקרובים.

לכל המידע אודות כל הפעילויות והמופעים לחצו כאן.

אשמח אם תשתפו אותי בהתרשמויותיכם.

חלקת אלוהים קטנה – בשכונה

מצגת זאת דורשת JavaScript.

במסגרת חגיגות המאה להיווסדה של העיר תל אביב התפרסם לפני כשנתיים 'קול קורא' לתושבים לשכור חלקה לעיבוד, אחת מ- 90 חלקות בחווה החקלאית, אשר הוקצו לתושבים, ברוח חלוקת האדמות ההיסטורית שנעשתה בראשית ימי תל אביב, הלוא היא 'אחוזת בית'.

כששמעתי על כך קסם לי הרעיון שתהיה לי חלקת אדמה משלי, אותה אעבד, אשקה ואדשן ואזכה ליהנות מפירותיה. מייד הגשתי מועמדות ואף זכיתי בחלקה משלי.

כמו רבים, המבלים שעות רבות וארוכות במשרד עם האוויר הממוזג, האורות המלאכותיים ולחצי העבודה הבלתי פוסקים, חשתי כי ניתנת לי הזדמנות בלתי חוזרת לשוב לרגע אל המקורות, אל הילדות, עם החצר הירוקה והגינה הפורחת, שטיפח אבי, שהיה אגרונום, במושבה החקלאית בה גדלתי – מגדיאל אשר בשרון.

בקלות רבה הלכתי שבי אחר התמונה, אשר ציירתי בדמיוני, בה ראיתי כיצד אני ובני משפחתי, הבוגרים והצעירים, עובדים בצוותא עבודת כפיים, בריאה לגוף ולנפש, ומכניסים איכות חיים חדשה לחיינו כמשפחה.

גם בחולון, כעיר אשר הכריזה על עצמה "עיר בריאה ומקיימת" הולכת ומתרחבת לאחרונה ההתעניינות הציבורית בנושא הגינות הקהילתיות. מסתבר כי לאנשים, דווקא בחברה המודרנית, האורבאנית והוירטואלית של ימינו, יש צורך בחיבור לטבע, לקרקע, לממשי.

אז נכון ש"החווה" הוירטואלית בפייסבוק היא גם אופציה, אבל מי יכול להשוות זאת לניכוש עשבים בידיים חשופות, תוך מגע בבוץ רטוב, עם ריח של אדמה וצמחים, בתוספת קצת לכלוך, הרבה שמש וזיעה אמיתית שניגרת?!

ערוגות לתושב בקריית בן גוריון

במרכז הקהילתי בן גוריון בחולון, הפועל במסגרת רשת קהילה ופנאי, הקימו לאחרונה מתחם לטיפוח גינות משפחתיות. המתחם תוכנן במשותף על ידי תושבים, קבוצות נוער הפעילות במקום, צוות המרכז והאדריכל ואיש הסביבה תמיר ניר מקהילת "אחווה בכרם" שבירושלים.

 העירייה אף היא תרמה את חלקה ובנתה גדר, הניחה תשתיות מים והשקיה, וסיפקה את החומרים הדרושים להכנת הערוגות, כולל כעשרים ערוגות מושכרות לתושבים לעיבוד עצמי לפי המודל של "גינה לתושב" שקיים בערים אחרות, לצד איזורי מנוחה ושתילה קהילתיים, שיהוו מוקד מפגש לקבוצות חינוכיות, חוגי טבע וכיוצ"ב. בגינה נבנה מחסן מעץ ממוחזר לכלי העבודה ובעתיד יוצב קומפוסטר לאיסוף גזם שישמש לדשן. עוד מתוכננת במקום הקמתה של בריכת דגים. בקרוב אף יתקיימו שיעורים וסדנאות בגינה לתושבים.

המתחם זכה להצלחה רבה ורשימת ההמתנה כבר התמלאה. התושבים יכולים, תמורת סכום סמלי, לעבד את החלקות ולגדל פירות, ירקות ותבלינים לשימוש עצמי.

וכך דיווח מנהל המרכז הקהילתי במייל שהגיע אלי ממש בימים אלה:

"אתמול בשעות הערב קיימנו מפגש פתיחה עם כל הנרשמים לגינה הקהילתית. הזמנו אותם לספר על עצמם ומה מביא אותם לקחת חלק בפרויקט…:

היה שם סבא שהגיע כדי לעבוד את האדמה עם נכדתו

והיה שם שף צעיר שלמד בעבר במקווה ישראל ומתגעגע לעבודת אדמה

והיו שם כמה זוגות ששכרו ערוגה כדי לעבוד יחד- גם זוג צעיר אחד

ואבא צעיר שהגיע עם הבת שלו

וכמה גימלאיות שנגמר להן המקום בעציצים בבית…

פשוט אנשים מכל הגילאים עם אפיונים שונים ואהבה אחת.

היה ממש מקסים ומאוד מרגש לראות את זה".

גינון קהילתי בשכונת ג'סי כהן

ובמסגרת פרויקט גינון קהילתי, אשר הגתה ועיצבה אילת זהר, כחלק מפעילות המרכז לאמנות דיגיטלית, הוקם גן ייחודי בבית הספר ויצמן, שבשכונת ג'סי כהן, המשלב בין גינת נוי וגינה חקלאית. הרעיון הבסיסי נשען על תפיסה המבקשת לחבר בין מושגים אשר נתפסים כנפרדים כיום: חקלאות וגננות. בפרויקט מגדלים התושבים צמחים מקומיים לצד צמחיה שמקורה במחוזות תרבותיים וגיאוגרפים רחוקים, כמו אתיופיה, משם הגיעו עולים חדשים החיים בשכונה.

הגינה הוקמה על ידי אנשי מקצוע ועל ידי התלמידים והמורים, אשר יעבדו בה בצורה שוטפת. התלמידים יקבלו מידע והדרכה, יעבדו ויכירו צמחים, ירקות ופירות ממגוון ארצות המוצא של חבריהם. הגן ישמש גם להעלאת המודעות הסביבתית של תלמידי ביה"ס כולם.

אילת זהר היא אמנית וחוקרת אשר עוסקת בנושא הסביבה והשילוב בין גינון וחקלאות. הגן יהווה מחד אזור חקלאי לעבודה עיבוד וגידול ירקות בלב בית הספר, ובו זמנית הוא יהווה גם ריאה ירוקה, ויחיה את החצר. הגן כולו הוא אקולוגי-אורגני וביולוגי, ללא כל חומרים כימיים או ריסוסים, ונועד לייצר ירקות בעלי ערך תזונתי גבוה.

אני מברכת על יוזמות שכאלה וסבורה כי יש להמשיך ולעודד פרויקטים מסוג זה, להרחיבם לשטחי בתי ספר וחצרות, כולל בבנייני מגורים. הדבר תלוי ביוזמה וברצון של תושבים. אנו כעירייה נוכל לתת הדרכה, סיוע מסוים ותמיכה. קבוצות דיירים שיתארגנו ויביעו רצון לקדם יוזמות שכאלה – יקבלו מענה ועזרה.

ומה עלה בחלקת האלוהים הקטנה שלי? לאחר חודשים של עבודה מאומצת, ניכוש עשבים, קילטור, עידור ושתילה, הסתבר כי מדובר בהרבה מעבר לכמה עציצים במרפסת… ההתלהבות של בני המשפחה דעכה ואני מצאתי עצמי לבד בגינה.. ולצערי ויתרתי.

גינה קהילתית כרוכה במחויבות אמיתית, מאמץ וסבלנות, ולא מתאימה כנראה לכל אחד, אבל בעיני הסיפוק שווה את ההשקעה.

המוסד הציבורי – לא מה שחשבתם, חלק ב'

בפוסט הקודם סיפרתי איך המרכז הקהילתי הופך למקום 'מזמין' ופתוח המתאים את עצמו לצרכי הקהילה המגוונים והשונים. הפעם אני רוצה לספר על פעילות מקורית ויצירתית עם ערך מוסף חברתי כש"המוסד" הציבורי יוצא אל הקהילה ופועל כדי להשפיע על החיים בתוכה.

אני מאמינה כי אנו העוסקים בעשייה ציבורית צריכים לצאת אל הקהילה שלנו, לחוש את הדופק שלה ולמצוא את הכלים ליצור בה תהליכים חיוביים. משמעותי במיוחד הוא השינוי שבכוחנו לחולל באוכלוסיות מוחלשות.

בחולון, כעיר הנושאת את דגל התרבות לקחנו על עצמנו אתגר במסגרת המרכז לאמנות דיגיטלית. מדובר במרכז תרבות המהווה בית ליוצרים ואמנים בתחום אמנות מאוד חדשני, יש שיאמרו אפילו אליטיסטי. והנה, אנשי המרכז יוצאים אל רחובותיה וגניה הציבוריים של שכונת ג'סי כהן ומניעים בה תהליכים, רותמים ומשתפים תושבים – אשר מוצאים פתאום מקום, שבכלים המיוחדים שלו – מצליח להביא אותם לבטא את העדפותיהם המוסיקליות, תחביביהם המיוחדים, מנהגיהם ועוד.

פרויקט אדריכלות גסי כהןאחת מהפעילויות המרשימות שהתקיימו במסגרת הפרויקט היתה הקמת סטודיו לאדריכלות קהילתית, בו הכינו סטודנטים לאדריכלות תוכניות לעיצוב מחדש והרחבה של חמש דירות שיכון סטנדרטיות בשכונה. התוכניות נעשו תוך כדי עבודה משותפת עם הדיירים, חלקן תוך התחשבות בתקציב המוגבל שלהם.

במהלך הפרויקט הסטודנטים היו כפופים לרצונות ומאוויים של אנשים בשר ודם, לטוב ולרע. הם למדו שהמשפחה איתה הם עובדים אינה עשויה מקשה אחת והיו צריכים לגשר בין הרצונות השונים. רוב הסטודנטים נדרשו לעמוד בתקציב מוגבל שהוגדר להם מראש על ידי הדיירים, או לנסות להפחית את העלויות כמה שאפשר. הם היו צריכים להתחשב בחוקי התכנון והבניה ובמגבלות של המבנים עצמם, שרובם נבנו בבנייה טרומית.

תערוכה של התוצרים והתוכניות הוצגה לקהל הרחב בחלל תצוגה חדש שהוקם ממש בתוך המרכז המסחרי הוותיק של השכונה ונקרא "דיגיטלית- סניף ג'סי".

בסרטון המצורף ניתן לטעום על קצה המזלג מהעשייה הייחודית של המרכז לאמנות דיגיטלית בפרויקט גסי כהן. צפייה בסרטון משרה אופטימיות – שאכן כן – אמנות יכולה להשפיע, שהמגזר הציבורי יכול וצריך למצוא את הדרכים להתחבר לאוכלוסיה אותה הוא משרת ולגרום לה להפיק מעצמה את מה שיש בה ויקדם אותה.

פעילויות רבות בתחום הקהילה נעשות במוסדות עירוניים נוספים דוגמת מוזיאון הקריקטורה והקומיקס במתכונת ניידת: מוזיאון TAKE AWAY     מוזיאון הנודד אל בית הספר ואל הקהילה ומציע את החוויה לכל התלמידים בבית ספרם. פרויקט אחר עם אוריינטציה קהילתית המתקיים במוזיאון הקומיקס הינו הכשרת נערות במסגרת המחויבות האישית בתחום הקומיקס כדי שלאחר מכן הן תצאנה לשכונת גסי כהן ובמסגרת מתנ"ס לזרוס תדרכנה קורס קומיקס בהתנדבות. מהקורס ייהנו ילדים אשר באופן אחר כנראה לא היו נחשפים לתחום זה.

המוסד הציבורי – לא מה שחשבתם!

ממש כמו לובי של בית מלון הקורא למבקרים בו לשבת, להתרווח, לפתח שיחה או לשתות קפה בצוותא עם מכר מזדמן  – זה מה שאנו מבקשים לשדר בכל מה שנוגע למרכז הקהילתי שלנו

מצגת זאת דורשת JavaScript.

בעיני רבים נתפסים עובדי הציבור, 'הפקידים' –  כבעלי תפקיד, כמעט לא בני אדם, אנשים מרוחקים, ספונים בתוך בנייני ציבור קודרים, שם הם מבצעים את מטלותיהם, בתוך שגרה שוחקת, בפנים אדישות, שלא לומר חמוצות. אליהם אנו האזרחים או התושבים, 'עולים לרגל', ממתינים בתורים בלתי נגמרים ומקווים כי "נזכה" לשירות שבעצם זכותנו לקבל ברמה הכי בסיסית ומובנת מאליה.

זה היה כך ביתר שאת בעבר, אך  לצערי יש לא מעט מוסדות ציבוריים שכך הם פני הדברים בהם – גם כיום. אנו, אנשי המגזר המוניציפאלי, המצויים במגע הכי קרוב והכי ישיר עם התושבים – חייבים להתנהל אחרת.

החצר של פולה במרכז קהילתי בן גוריון

החצר של פולה במרכז קהילתי בן גוריון

אני מאמינה כי הממשק שלנו, עם קהל הצרכנים, לקוחותינו – חייב להיות אחר לגמרי. כמו במגזר הפרטי – אני רוצה לספק גם שירות וגם חוויה.

זה לא פשוט, לא תמיד אפשרי, לא תמיד המגע הזה עם מקבלי השירות הוא נעים ויש נושאים שהתחושה השלילית כמעט מובנית בתוכם. ויחד עם זאת אני מאמינה שגם בתחומי טיפול פחות נעימים – אנו יכולים לייצר סביבה נעימה, אווירה חיובית, עניינית, יעילה וכן – אפילו אנושית.

המקום הכי טבעי להתחיל בזה היא הפעילות הקהילתית – אלו הנושאים "הרכים" יותר – שגם עליהם, אנו כמגזר מוניציפאלי, מופקדים, באמצעות שלוחות הביצוע, אשר יצרנו לשם כך.

בחולון מופקדת רשת קהילה ופנאי על כל הפעילות הקהילתית, המיועדת לכל הגילאים ונפרשת על אינספור תחומי עשייה ועניין. המוטו של הרשת כפי שהוצג לאחרונה בתוכניות העבודה העירוניות הוא שעשייה קהילתית מתבצעת באהבה או בכלל לא, כן, קצת כמו החומוס… טעים, מוכר, חמים, ידידותי.

כדי ליצור אווירה של חיבור, שיתוף, זיהוי צרכים אמיתיים של קהילה – נדרשת אמונה – אך גם נראות וסביבה ראויה. ממש כמו לובי של בית מלון הקורא למבקרים בו לשבת, להתרווח, לפתח שיחה או לשתות קפה בצוותא עם מכר מזדמן – זה מה שאנו מבקשים לשדר בכל מה שנוגע למרכז הקהילתי: זה הבית שלכם, זה המקום להיפגש בו, לעיין יחדיו בירחון או בספר, לקיים מפגש שכנים או סתם שיח של אנשים המתעניינים בנושא מסוים, באים לחוג ולאחריו רוצים עוד רגע להחליף חוויות זה עם זה.

"גומות חן" - מתחם פעילות לקטנטנים במרכז הקהילתי בן גוריון

"גומות חן" - מתחם פעילות לקטנטנים במרכז הקהילתי בן גוריון

אלה יכולות להיות שתי אימהות הממתינות לילדים הצעירים הנמצאים בחוג או שתי חברות שיצאו משיעור פילאטיס ומחפשות עוד דקה של שקט מהריצות, הטרדות והחובות הממתינים בבית ובעצם – כל אחד. כל אחד שמחפש תקשורת, חברה, שותפות – דווקא בעולם דיגיטלי, מנוכר ולוחץ.

נראים טוב

זו הסיבה שאנו משדרגים את המרכזים שלנו – הן ביציקת תכנים חדשים והן בתשתית פיזית ובמראה. דוגמא נפלאה היא המרכז הקהילתי וולפסון כפי שניתן לראות בתמונות 'לפני' ו'אחרי' כיצד ממתחם ציבורי סביר הפך למקום חמים, נעים ומזמין, אשר ממש עושה חשק להיכנס ולבלות בו.

דוגמא נוספת ומחממת את הלב היא מה שהתרחש לאחרונה במרכז הקהילתי בן גוריון, כששטח די מוזנח סביב המבנה הפך ל'חצר של פולה'  עם דשא ירוק, ערוגות פרחים וצמחי תבלין, ספסלים בשביל החבר'ה וגם בשבילו ובשבילה….

במהלך השבוע המקום תוסס, מתקיימות בו סדנאות, הופעות והפעלות.

בתמונות ניתן לראות כיצד 'גויסו' בני הנוער עצמם לעבודה בגינה – וכך הרווחנו גם הפעלה חינוכית וגם יצירת תחושת שייכות והזדהות עם המקום בו השקיעו מאמץ ועבודה.

 

בני הנוער מטפחים את החצר של פולה במרכז הקהילתי בן גוריון

בני הנוער מטפחים את החצר של פולה במרכז הקהילתי בן גוריון

ולמה דווקא פולה?

כזכור פולה היתה אשתו האחת והיחידה של דוד בן גוריון, על שמו קרוי המרכז הקהילתי. במרכז, במסגרת העבודה החינוכית המתקיימת בו עוסקים בין היתר בהנחלת מורשת דוד בן גוריון, מקרבים את בני הנוער אל המנהיג אולי החשוב בין מנהיגי הציונות והמדינה, לומדים על חייו ומנחילים לדור הצעיר את ערכיו, שעם הזמן נראים יותר ויותר רלבנטיים.

 

"קפה גוריון" במרכז הקהילתי בן גוריון

"קפה גוריון" במרכז הקהילתי בן גוריון

עוד בתמונות – מרכז מקסים לקטנטנים בני שבועות ספורים ועד בני 5 והוריהם – 'גומות חן' שמו, אשר בו מוצעת באותה הרוח פעילות המותאמת לצרכי האוכלוסיה: פינת ג'ימבורי, מתחם "גן" בו מופעלים הילדים והוריהם במגוון נושאים ומתודות: תנועה, מוזיקה, יצירה- ובט"ו בשבט אף בשתילה בחצר של פולה! לאור ההצלחה יש כוונה לפתוח בקרוב את  'בוקר זורם בגומות חן'- מסגרת המיועדת בעיקר לנשים בחופשת לידה עם ילדיהן הרכים, שתציע סדנאות עיסוי תינוקות, התעמלות נשים, סדנאות על בריאות האישה ומעגלי נשים, תמיכה בהנקה ועוד.

בחלק השני של הפוסט אספר איך המוסד הציבורי יוצא אל הקהילה ומשתמש באמנות כדי ליצור שינוי חברתי בשטח.

אשמח לתגובותיכם.