ניהול ציבור

מיהו "עובד מצטיין" – ולמה נשים כבר לא חוששות להיות מצטיינות וגם לספר על כך?

עובדים מצטיינים עיריית חולון 2016

עובדים מצטיינים עיריית חולון 2016

כמידי שנה ערכנו לאחרונה בעיריית חולון את טקס העובד המצטיין, במסגרתו הענקנו את התואר ל-6 עובדות מצטיינות ולצוות מצטיין הכולל 3 עובדות נוספות.

בשונה מגופים אחרים, המתמקדים במתן שירות אחד ספציפי, ייחודה של עירייה הוא במגוון הרחב של שירותים הניתנים על ידה ונוגעים למעשה בכל תחומי החיים: במשפחה, בבית, ברחוב, בשכונה ובעיר וגם בסביבה שאיננה גשמית וכוללת חינוך, תרבות, קהילה, פנאי ועוד.

עובדי העירייה ומנהליה מייצגים לפיכך, מגוון גדול של תחומי ידע מומחיות. ולמרות השוני והגיוון הרב, ניתן לומר כי ישנם תכונות ומאפיינים המשותפים לכלל המצטיינים שלנו.

בעירייה, ממש כמו בגופים עסקיים, עובדים מצטיינים הם אלה שתמיד תוכל לסמוך עליהם, להטיל משימה ולדעת שהם יעשו הכל כדי לבצעה. הם אלו שיגלו אחריות ועמידה בלוח זמנים, הם אלה שיידעו לתפקד היטב גם בצוות, יעמדו בהצלחה בעומס ובלחץ, יגדילו ראש, ישכילו לראות את התמונה הכוללת אך גם את הפרטים החשובים לא יפספסו, יעקבו אחר ביצוע, ידעו ליזום ולהוביל, יגלו אכפתיות ויסודיות ואמפטיה למקבלי השירות. הם אלה שיהיו פתוחים ללמוד דברים חדשים וככאלה יהוו מקור השראה לעמיתים ולסביבת העבודה שלהם.

תכונות אלה ועוד נכללות בהמלצות שהובילו לבחירת המצטיינים שלנו. אני גאה מאוד שבעיריית חולון, המאופיינת ב'ניהול רזה'/'שלדי' עם כמות לא גדולה באופן יחסי של עובדים, עדיין מידי שנה בשנה, מבין רבים מאוד העושים מלאכה נאמנה ומקצועית, אנו מוצאים את אלה שבאותה שנה התבלטו ונמצאו ראויים לציון לשבח. חשוב לנו להוקיר אותם כי בלעדיהם הרי לא היינו יכולים לממש את  המדיניות והיעדים העירוניים.

השנה, במקרה או שלא, כל המצטיינים הן מצטיינות – נשים מכל מינהלי העירייה, אשר בלטו בעשייה. האם זה מקרה שיותר ויותר נשים נתפסות ומוערכות בפומבי כמצטיינות?

שריל סנדברג, מנהלת התפעול הראשית של פייסבוק, בספרה "לפרוץ קדימה – נשים, קריירה והרצון להנהיג", כותבת: "אחת הסיבות לכך שנשים נמנעות מתפקידים מאתגרים ומאתגרים חדשים היא שהן דואגות יתר על המידה אם יש להן את הכישורים הנחוצים לתפקיד חדש. דבר זה יכול להפוך לנבואה המגשימה את עצמה, שכן כל כך הרבה יכולות נרכשות תוך כדי העבודה עצמה… נשים מגישות מועמדותן… רק אם הן חושבות שהן עומדות ב-100 אחוז מן הקריטריונים הנדרשים. גברים מגישים את מועמדותם אם הם חושבים שהם עומדים ב-60 אחוז מן הן הדרישות. נשים צריכות להפסיק לחשוב: אני לא מוכנה לתפקיד זה ולהתחיל לחשוב: אני רוצה לעשות זאת ואלמד לעשות זאת תוך כדי עשייה". (שם, 2013)

סנדרברג ממליצה לעשות שינוי חשיבתי: "לקחת סיכונים, לבחור בצמיחה, לאתגר את עצמנו ולבקש קידום" (שם). אני חשה כי תהליכים אלה כבר מתרחשים. יש כיום שינוי בתפיסתן של הנשים את עצמן. יותר ויותר נשים צעירות מאמצות גישה אחרת, לא חוששות יותר להחצין את העשייה שלהן, לדבר על התרומה למערכת ולקחת על עצמן אתגרים, שבעבר נרתעו מהם. מגמה זו  מועילה לנשים ולמערכת גם יחד. דומני כי ככל שתתחזק גישה זו, נתקדם גם לשוויוניות רבה יותר בשיעור הנשים בתפקידי ניהול ואולי גם בתגמול שווה לזה של גברים.

ברכות למצטיינות שלנו ותודה על תרומתכן המשמעותית לעירייה ולעיר.

דבריי בכנס מנכ"לי רשויות: ייצוג נשים בתפקידים בכירים ברשויות המקומיות

חנה הרצמן

בבואנו לדון בייצוגן של נשים בתפקידים בכירים ברשויות המקומיות אנו נתקלים בקושי ראשוני ובסיסי של חוסר בנתונים ובמידע מדויק, הנובע מהיעדר תקנה מחייבת לפרסום נתון זה.

ללא הכרח לפרסם את שיעור הנשים המכהנות בתפקידים בכירים אין לנו בסיס להשוואה ולמדידת שיפור.

יחד עם זאת מנתונים הנאספים, לאו דווקא באופן שיטתי ומפוקח, עולה כי על אף ששיעור הנשים העובדות ברשויות הציבוריות הינו גבוה באופן יחסי, הרי ששיעורן בתפקידים הבכירים נמוך למדי.

במידע שהוגש לוועדה לקידום מעמד האישה לרגל יום האישה בין-לאומי בשנת 2011  ע"י מרכז המחקר והמידע של הכנסת נמצא כי ב- 55 רשויות מקומיות שיעור הנשים בתפקידים בכירים עומד על 0% (אפס!), ב- 8 רשויות יש בין 1 ל- 9 אחוז נשים וב- 48 רשויות בין 10 ל- 19 אחוז נשים בתפקידים בכירים.

במחקר שנעשה על די חברת 'עדליא ייעוץ כלכלי בע"מ' ודר' איתי בארי בשנת 2014 הוצגו שיעורי הנשים בשורה של תפקידים בכירים: בתפקיד ראש רשות שיעור הנשים כ- 3%, בתפקיד מנכ"ל שיעור הנשים כ- 10%, בתפקיד מהנדס עיר שיעור הנשים כ- 13%, בתפקיד יועץ משפטי כ- 24% ובתפקיד גזבר – כ- 11%. טוב קצת יותר המצב בתפקיד מנהל אגף חינוך, העומד על כ- 36%, שהרי ידוע כי חינוך נתפס כתחום 'נשי'.

בעיריית חולון המצב טוב יותר ממקומות אחרים: שיעור העובדות הוא כ- 70% ושיעור הנשים בתפקידים בכירים הוא כ- 52%. למעלה ממחצית.

עורכי המחקר ניסו לבדוק מהן הגורמים המביאים להדרת הנשים מתפקידים בכירים ובפועל מקבלת ההחלטות בשלטון המקומי ומהן ההמלצות לשינוי מצב זה.

בין המלצותיהם ליצירת שינוי היו: פרסום מידע שוטף ועקבי אשר יעורר שיח בנושא וייתן לגיטימציה חברתית לשינוי ויביא לשיפור המצב, העלאת גובה התשלום לנשים המכהנות בתפקידים בכירים ומתגוררות מחוץ לתחומי הרשות במטרה לעודד קידום נשים בפריפריה גיאוגרפית או כלכלית (נמצא כי שיעור הנשים הבכירות נמוך במיוחד בפריפריה ובישובים מדירוג סוציו אקונומי נמוך), יישום מדיניות מכסות אולם רק לאחר 'הכשרת הלבבות' ויצירת הבנה ציבורית לחשיבות הנושא והתגברות על תפיסות תרבותיות ודעות קדומות, מתן תמריצים לרשויות מצטיינות בנושא זה על פי דוחות שקופים המתפרסמים מידי שנה, שילוב נשים בוועדות מכרזים ובוועדות איתור לתפקידים ומינוי יועצת למעמד האישה ברשות המקומית.

אין ספק כי כישרונן של הנשים לכהן במשרות הבכירות אינו נופל מזה של הגברים ויש למצוא את הדרכים למיצוי הפוטנציאל הקיים בקרב העובדות, תוך הכוונתן למסלולי קריירה ומתן כלי ניהול טובים, וזאת על מנת לקדם הן את הנשים ואת הרשויות עצמן.

לילדות רבות חלומות גדולים, תמריצים חיוביים ברמת הארגון וברמה האישית – יוכלו ליצור את השינוי המיוחל ולאפשר לנשים להגשים את חלומותיהן.  וכדרכם של שינויים משהסכר נפרץ, רבים כבר יבואו, ייווצרו המודלים לחיקוי ותושרש ההבנה כי אין מניעה בפני אף אחת להמשיך ולפרוץ קדימה.

הוצג בכנס מנכ"לי הרשויות המקומיות 2015

אחריות חברתית. זו האחריות שלנו!

מחשבות בעקבות זכייה בפרס משרד הפנים לאחריות חברתית

אחריות חברתית מבוססת על העיקרון המוסרי לפיו לארגונים ולגופים, גם אם הם נוצרו למטרות רווח, ישנה מחויבות להיטיב עם החברה והסביבה בה הם פועלים.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

בשנים האחרונות אנו נתקלים במושג זה בהקשר של חברות עסקיות הלוקחות על עצמן, לצד פעילותן העסקית, להשקיע מאמץ ולתרום לחברה ולסביבה.

במקרה של גופים ציבוריים ניתן היה לחשוב שמיותר לדבר על אחריות חברתית, שכן עצם קיומם ופעילותם נובעים מתוקף אחריותם ומחויבותם החברתית.

אנו, הפועלים למען הציבור במסגרת השירות הציבורי, רואים חשיבות וערך בהתכוונות ומודעות לאחריותנו החברתית, אף שזו, לכאורה, הינה מובנת מאליה כתכלית קיומנו.

הרשויות המקומיות מצויות בחזית השירות הציבורי ומקיימות מגע ישיר ויומיומי עם ציבור לקוחותיהן, במגוון של תחומים. איכות הקשר הזה, אופיו, מגוון התחומים שהוא כולל, רגישותו לאוכלוסיות ולצרכים ייחודיים ועוד – משפיעים על חייהם היומיומיים של מיליוני תושבות ותושבים.

כזו היא למשל אמנת השירות, אמצעי שישמנו לפני 17 שנים בחולון ובזמנו נחשב חדשני. באמצעותו יכול כל תושב לדעת אלו שירותים הוא זכאי לקבל, באיזו רמת שירות ובאיזו מסגרת זמן. הדברים שקופים ומתפרסמים באתר העירוני ונערכת עליהם בקרה שוטפת על ידי, כשהמגמה למצוא תמיד איפה ניתן לעשות טוב יותר, מה צריך ואפשר לשפר. זו גם הסיבה שפרסמנו חוברת מודפסת ודיגיטאלית הנקראת "מישהו מטפל בך" ואחת למספר שנים היא עוברת ריענון והוצאה מחדש. זאת ללא קשר, ובמקביל לפרסום כל תחומי הפעילות ובעלי התפקידים באתר העירוני ופתיחת ערוצי תקשורת נוספים עם הציבור, למשל ברשת החברתית.

כל הדברים הללו, שכיום נראים טריוויאליים, לא היו מובנים מאליהם בעבר ולצערנו הם גם כיום אינם קיימים בכל רשות. השאיפה היא כמובן להקל יותר על כל מי שנזקק לשירות העירוני ולשכלל את האמצעים הטכנולוגיים, כך שכל אחד יוכל בעת הדיווח על תקלה לדעת מה הצפי לטיפול, בהתאם לאמנת השירות.

אולם אנו כעירייה לא מסתפקים בכך ובשבילנו התושבים אינם רק לקוחות, אנו רואים בתושבים שותפים. זו הסיבה שאנו מקיימים כבר מראשית כניסתי לתפקיד המנכ"לית, החל מגיבוש החזון הראשוני,  שורה של תהליכים לשיתוף הציבור, במהלכם הביע הציבור את דעתו במגוון נושאים כמו תכנית מתאר חדשה עליה עבדנו, רענון החזון העירוני, קידום תחום הצעירים ותכנית אב לילדים ונוער. מתוך אחריות חברתית ניסינו להגיע לציבור כמה שיותר רחב, כל אחד הוזמן להיכנס לאתר מיוחד שהקמנו ולהשתתף, לייצג את עצמו ואת רעיונותיו. עשינו גם פעילות כדי להגיע לאוכלוסיות ייחודיות כמו למשל הורים לילדים עם צרכים מיוחדים וגם לילדים עצמם, בהם אנו ממקדים את המאמצים. תחושותיהם, מחשבותיהם והצעותיהם של המשתתפים נלקחים בחשבון ומשפיעים על המדיניות העירונית.

האוכלוסיות המיוחדות קרובות ללבנו ואנו רואים כמשימה לאומית את הצורך ליצירת מודעות לשונה, תוך הבנת עולמו וצרכיו. מוזיאון הילדים שלנו מציג את עולם העיוורים, החרשים והזקנים, באמצעות שורה של פעילויות ומייצגים חווייתיים ומעסיק לשם כך אנשים הנמנים על אוכלוסיות אלה. עיוורים מובילים את מסלול 'דיאלוג בחשיכה', חירשים את 'הזמנה לשקט' וזקנים הם המדריכים הנפלאים של 'דיאלוג עם הזמן'.

גם במסגרת העירייה אנו מעסיקים אוכלוסיות של אנשים בעלי צרכים מיוחדים, שאינם יכולים להתקבל לכל מקום עבודה, וזאת כדי ליצור להם חוויית עבודה כמו לכל אחד.

נושא ההתנדבות מעסיק אותי רבות וברור לי שתפקיד העירייה לעודד ולכוון אנשים בכלל ובני נוער וילדים בפרט לקחת חלק במשימות התנדבות בקהילה כגון קשר עם אנשים גלמודים, תחזוקה וגינון בבתי קשישים, סיוע במסגרת שי"ל (שירות ייעוץ לתושב) לאנשים המתקשים בהנהלות מול הבירוקרטיה, פעילות של עובדי עירייה במסגרת 'יום המעשים הטובים' ועוד.

כאמור, כחלק מהאחריות החברתית אנו כל הזמן מחפשים דרכים לשפר ולהשתפר, להפוך תהליכים ליעילים יותר, לבדוק אלו נושאים ניתן לשנות כדי לתת שירות פנימי וחיצוני מיטבי.

טוב עשה משרד הפנים בהחלטתו להעניק לרשויות המקומיות פרס כהערכה על אחריות חברתית, שגופים אלה מגלים במהלך העשייה השוטפת.

אני גאה כי זכינו להערכה על שורה של פעילויות ותהליכים המתקיימים אצלנו וביניהם: יישום חוק הנגישות באופן מתקדם ברחבי העיר, קיום אירועי תרבות לכלל התושבים, קידום ביטחון התושבים והיערכות לשעת חירום, שיתוף ציבור, עידוד התנדבות ועוד.

פועלים ביחד למען איכות חיים טובה יותר, ביטחון אישי וסביבה מוגנת

שיתוף פעולה בין גופים ציבוריים הינו תנאי הכרחי להבטחת איכות החיים של כל אחד ואחת מאתנו.

טקס חנוכת השירטור המשלוב והרובעים (1)

חונכים שירות חדש. צילום: טל קירשנבאום.

לאחרונה, במסגרת פעילות יזומה של צוות השיטור המשולב של הפיקוח העירוני והמשטרה נתפסה בחולון משאית בשר, שעליה כ- 250 ק"ג בשר, שפג תוקפו ואיננו ראוי למאכל אדם. נהג המשאית נתפס כשהוא פורק את הבשר לאחד העסקים בעיר (קיוסק וממכר שוארמה). הבשר הושמד ע"י הווטרינר העירוני ויחידת הפיצו"ח של משרד החקלאות, שהוזמנו למקום.

האירוע הזה התרחש זמן קצר לאחר שהשקנו בחולון את השיטור המשולב, אשר מעתה פועל על פי חלוקה לרובעים. חולון היא הראשונה מבין ערי המחוז שמפעילה מודל זה ואני בטוחה כי התושבים יחושו במהרה בשינוי. על פי המודל החדש מחולקת כעת העיר ל-3 רובעי שיטור, כשלכל רובע נקבע 'מפקד רובע' מטעם המשטרה. בכל רובע פועלת ניידת משולבת, עם שוטר צמוד ומפקח עירוני, שיתנו מענה לכל בעיה הקשורה באכיפת החוק ואיכות חיי התושבים.

אני שמחה כי לאחר שנים רבות בהן ניסינו לקדם מהלך זה, אנו רואים אותו יוצא לפועל. בעולם דינמי ומשתנה, בחברה אלימה יותר ובאווירה ציבורית אגרסיבית, נראה כי כל אחד מהגופים הציבוריים לא יוכל לבדו לתת מענה מלא לצורך הבסיסי של כל אדם וכל אזרח לחיים בטוחים ושלווים בסביבת מגוריו.

טקס חנוכת השיטור המשולב והרובעים

טקס חנוכת השיטור המשולב והרובעים. צילום: טל קירשנבאום

כמי שמובילים את השירותים לתושב בסביבה העירונית, אנו משתדלים להבין את הצרכים, והציפיות וליצור לתושבים סביבה ידידותית ואסתטית, סביבה שהיא בית, מקום בטוח שכיף לחזור אליו בתום יום עבודה ולבלות בו בשעות הפנאי ובסופי שבוע. הבעיה שישובים עירוניים, בין היתר בשל אינטנסיביות החיים בהם, לא תמיד מייצרים סביבה בטוחה ושלווה, לא רק בכרכי ענק, אלא גם בערים בינוניות ואפילו קטנות. אחד הפרמטרים החשובים ביצירת איכות חיים גבוהה בעיר היא תחושת הביטחון של התושבים, בלי תחושה זו אין טעם בפארקים ובגנים ירוקים, במבני ציבור מהודרים ומעוצבים או בחיי מסחר ובילוי תוססים. כדי להבטיח את איכות החיים הזאת חייב להיות שיתוף פעולה בין כל הארגונים והגופים הציבוריים הנוגעים בחיי התושבים, כל אחד מהזווית שלו.

ילד אשר עובר בגן ציבורי צריך להרגיש בטוח, קשיש אשר צועד לקופת חולים או לבנק צריך לחוש נינוח, כל אחד מאתנו הנכנס לגינה הציבורית מצפה לראות מתקנים נקיים ומתוחזקים ולא כאלה שהושקעו בהם כסף ומאמץ וכבר הם מושחתים וחבולים. אבל אנו, העומדים בחזית הזאת, יודעים שלא אחת כך הם פני הדברים, וכמי שמשקיעים בכל אלה מאמצים עצומים אנו חשים תסכול רב.

שיתוף פעולה בין העירייה לבין המשטרה לטובת איכות חיי התושבים. צילום: טל קירשנבאום

שיתוף פעולה בין העירייה לבין המשטרה לטובת איכות חיי התושבים. צילום: טל קירשנבאום

הפתרון חייב להיות מערכתי. חינוך ויצירת הזדהות עם סביבת החיים זה הבסיס, הן באמצעות מערכת החינוך והן באמצעים קהילתיים. לכך מצטרפת השקעה בעיצוב ובאסתטיקה עירונית. אולם, בכדי להשלים את התמונה נדרש מאמץ יותר גדול בתחום האכיפה והפיקוח. מצלמות שהוצבו ברחבי העיר, עם כל תחושת אי הנעימות הכרוכה בהן לפעמים, הפכו לרע הכרחי. את אלה יש להשלים באמצעות הרתעה על ידי פיקוח עירוני ההולך יד ביד עם פעילות משטרתית. השילוב בין המפקחים החיים את העיר ומכירים את כל פינותיה ולעתים גם את אוכלוסיית האיזור באופן אישי, עם סיירות הורים ומתנדבים החיים בשכונה המהווים חלק ממנה, לצד כוח שיטור, אשר לו הסמכויות, השילוב הזה יכול לאפשר גם את האכיפה הנדרשת. לא יתכן שאזרח שומר חוק ירגיש שהוא תחת איום בעוד הגורם הכוחני, המלכלך, המטריד – יחוש מוגן ויימלט מכל דין. חייבת להיווצר אווירה שיש דין ויש דיין: המלכלך –ייענש, המשחית רכוש ציבורי – ייתפס, המספק בשר שפג תוקפו – יישלם על כך. האזרח צריך לחוש שיש לו כתובת ויש מי ששומר עליו ומאפשר לו חיים הוגנים ובטוחים. אם נפנים גישה זו וניישם שיתופי הפעולה – תשתפר איכות חיי הפרט ללא הכר.

על הטמעת חדשנות וחידושים בניהול מוניציפאלי

את המושגים: חדשנות, יוזמה, הובלת שינוי ופריצת דרך נהוג לייחס למגזר הפרטי, העסקי, המדעי. ואילו אני, לאחר 20 שנה בתפקיד מנכ"לית עירייה, המצטרפות למספר לא מבוטל של שנים בתפקידים נוספים במגזר הציבורי, אומרת בלא מעט סיפוק וגאווה: מושגים אלו יכולים וצריכים להנחות גם את המנהלים במגזר הציבורי בכלל ובמגזר המוניציפאלי בפרט.
מניסיוננו בחולון אני יכולה להעיד שאם אתה מאמין ובטוח בצורך וביכולת לחדש, תצליח לסחוף אחריך ציבור הולך וגדל. תחילה, כפי שנטען ב'מודל הפצת החדשנות' של רוג'רס, יאמצו את החידושים אלה המכונים על ידי רוג'רס "החדשניים" (innovators), אותם מנהלים ועובדים שמטבעם נוטים לקבל בקלות יחסית שינויים, "קופצים אל המים" בהתלהבות ואפילו אוהבים את השינוי מעצם היותו כזה, עם האתגר שבו, עם הסקרנות וההתרגשות שהוא מעורר.  אחרי אלה, שהינם מעטים באופן יחסי, יצטרפו "המאמצים המוקדמים" (early adopters ), אותם מנהלים ועובדים שקצת חוששים אמנם, אך לאחר שהקבוצה הראשונה אימצה את השינוי, מוכנים ללמוד מניסיונם של אחרים ו"לטבול את הרגלים במים".  בשלב הבא לאחר 'החלוצים', תגיע גם המאסה הגדולה יותר, מה שרוג'רס מכנה "הרוב המקדים" (early majority) – אלו שכבר רואים את היתרונות שהוטמעו ומומשו על ידי אחרים ומצטרפים די מהר. בשלב הבא יגיע גם "הרוב המאחר" ( late majority ) – גם הללו קבוצה גדולה יחסית ומשמעותית שכעת מוכנה "להצטרף לחגיגה". ולבסוף, ישנם מעטים, שעבורם עדיין כל שינוי וחידוש הינם קשים מאוד, והללו אולי לעולם לא יאמצו את החידוש או יאמצו אותו באין ברירה ותחת סוג של מחאה. אלה הם "המאחרים באימוץ" (laggards), שבסופו של תהליך הופכים לשוליים מבחינת כמות והשפעה.
אני נוכחתי לדעת כי המודל הזה, מוכיח את עצמו כל פעם מחדש. אנו יכולים לראות זאת בצורה ממש בולטת באימוץ חידושים טכנולוגיים: תמיד נמצא את ה"משוגעים לדבר", שאצלם נראה את הגאג'טים הכי מתקדמים שאך יצאו לשוק, הם אלה שייהנו מגילוי כל הפונקציות החדשות, אלו שצריך ואלו שלא בהכרח. רק לאחר זמן נתחיל לראות את יתר הציבור מאמץ, תחילה בהיסוס, ובהמשך בטבעיות הולכת וגדלה את מה שתחילה היה מתאים רק לאותם מביני דבר. ולבסוף גם 'המכשיר הפלאי' של אתמול הופך לנחלת הכלל של היום, כלי טבעי של כל ילד, שלא לומר תינוק. ידוע כי כיום עוללים בני מספר חודשים בלבד מבצעים בשיא הטבעיות את תנועת ההחלקה עם האצבע על המסך, תנועה שכל מי שנולד לפני שנות האלפיים – צריך היה ללמוד.
אלא שחדשנות טכנולוגית היא בעיני רק היבט אחד ולאו דווקא החשוב ביותר. הטכנולוגיה היא אמצעי שצריך להקל עלינו לאמץ חדשנות בחשיבה, חדשנות ברעיונות, חדשנות בתפיסות ובשיטות. צריך להבין שכל דבר חדש הוא בעל פוטנציאל להיתפס כמאיים, משהו המערער את תחושת הביטחון והשרידות. רוב בני האדם ייטו להיאחז במוכר ובידוע להם, אולם אם נדע לקרב את החידוש  אל בני האדם, אם נשכיל ללוות, לעודד ולתמוך, נוכל לגרום גם למסתייגים –להתיידד עם החידוש ואולי אפילו לחבבו.
תקשוב בגני ילדים (2)להלן מספר דוגמאות, חלקן כבר הפכו לנחלת הכלל ואחרות עוד בשלבי הטמעה ואימוץ:
כיום לכל עסק, לכל מיזם ולכל ארגון עסקי או ציבורי יש חזון. אולם הגדרת חזון לעיר ולעירייה בישראל לפני למעלה מעשרים שנה– היתה לחלוטין עניין נדיר, כמעט בלתי קיים. הרעיון שגוף בירוקרטי, המצופה לתת מספר שירותים בסיסיים יחליט פתאום שבעצם הוא מגדיר לעצמו מה הוא רוצה להיות, במה הוא רוצה להצטיין ובאיזה אופן הוא שונה מכל האחרים – נחשב רעיון יומרני למדי, שלא לומר בלתי מציאותי.  יתרה מכך המחשבה שאפשר להתמקד בנושא כמו 'עיר הילדים', ולהגיד זה הכוכב לאורו אנו הולכים, ובהשראתו אנו מכוונים את התוכניות והמשאבים היתה כמעט בלתי נתפסת. החששות, הביקורת, חוסר האמון בנחיצות הדבר, היו במבט לאחור – כמעט מצופים, שלא לומר טבעיים. היתה כאן מהפיכה חשיבתית, לא פחות. העובדה שהיא הצליחה ובעקבות חולון הלכו ערים רבות נבעה מאמונה בדרך, מנחישות ומעקביות, שאט אט גרמה למעגלי במצטרפים ללכת ולהתרחב: מנהלים בכירים, מנהלים בדרגי הביניים, עובדים מעורבים ועובדים מן השורה, תושבים מעורבים, תושבים בכלל, תושבי ערים אחרות, מובילי דעה ואנשי תקשורת, מבקרים, אנשי מקצוע ובסופו של דבר משהו מופשט שנהוג לכנות "הציבור" או "דעת הקהל".
דוגמה אחרת היא שיתוף ציבור בתהליך קהלת החלטות באמצעות פלטפורמות טכנולוגיות חדשות. מזה לא מעט שנים הולכת ומתבססת ההכרה כי קביעת מדיניות ציבורית ראוי שתישען על הבנת צרכי הציבור וציפיותיו, ושתהליך קבלת החלטות הנוגעות לאזרחים או תושבים יכלול שלבי שיתוף כאלה ואחרים של הציבור. כבר לפני מספר שנים קיימנו מפגשי ציבור מסוגים שונים וגם כיום אנו עושים זאת במסגרת הכנת תכנית מתאר חדשה לחולון. במקביל, לפני כשנה במסגרת תהליך ריענון החזון העירוני הקמנו אתר אינטרנט אינטראקטיבי בו הוזמן כל מי שחפץ בכך לתרום מרעיונותיו לחזון המתחדש. המטרה היתה לאפשר ל"חכמת ההמון" לעבוד. ואמנם מאות רעיונות הגיעו מהציבור, קיבלו תגובות והתייחסויות, וכיום הם חלק מהחזון המחודש ומיושמים במסגרת תכניות העבודה. אני מאמינה כי גם בעתיד אנו נמצא את הדרכים הטכנולוגיות להעלות נושאים לדיון הציבורי למשל ברשתות החברתיות. כמובן שהדבר יצריך חשיבה חדשה, כזו היודעת להכיל גם ביקורת, אפילו מחאה, אך גם יודעת ללמד את הציבור מהי ההזדמנות שנפתחה בפניו וכיצד מפיקים ממנה את המיטב. לי אין ספק כי מהר מן הצפוי הציבור יאמץ את האפשרויות החדשות, בדיוק כפי שכיום הולך ומתרחב השימוש ברשתות החברתיות כערוץ תקשורת משמעותי מול העירייה.
תקשוב בגני ילדים (4)ועוד דוגמא מן הזמן האחרון הוא התחום החינוכי. כיום ניתן כבר לראות בכתות ובגני ילדים אמצעי מיחשוב ומערכות לימוד מתוקשבות, אולם זה איננו לב העניין. כיום ברור ליותר ויותר אנשי מקצוע, מה שכבר מהווה תחושה די ברורה בציבור הרחב – מערכת החינוך ובית הספר במתכונתו המסורתית הולכים ומאבדים מיתרונותיהם. המורה כמקור ידע מחוויר לעומת ססגוניות מקורות המידע במרחב האינטרנטי ונשאלות השאלות הגדולות: מה מלמדים? איך מלמדים? כיצד עושים זאת נכון יותר? אחת התובנות היא הפיכת הלימוד למשמעותי לילד, הפיכת התלמיד לאקטיבי, יוזם ויצירתי בתהליך הלימוד, תוך חשיפתו לאמצעים טכנולוגיים מתקדמים וחיזוק מיומנויות חדשות אשר יידרשו ממנו בעתיד. זו גם הסיבה ששינון ומבחנים המבוססים על שינון נתפסים יותר ויותר כבלתי רלבנטיים. בימים אלה אנו מצויים בעיצומו של פיילוט בתשעה גני ילדים בחולון, בהם אנו משלבים את מיטב האמצעים הטכנולוגים המתקדמים ובכלל זה מחשבים, מקרנים וטאבלטים, אשר יהוו אמצעי להעצמת תהליכים פדגוגיים שאנו מבקשים לקדם. שילוב הטכנולוגיה נעשית בד בבד עם הכשרה וליווי ארוך טווח של צוות הגן – גננות וסייעות גם יחד. גם כאן שילוב הטכנולוגיה איננו ערך בפני עצמו, יש להבין ולחשוב לעומק מה בעצם רוצים להשיג באמצעותה. רק על בסיס הבנה זו אפשר וצריך לקרב את הצוותים ואת הילדים לאפשרויות החדשות הנפתחות בפניהם וליתרונות הגלומים בחידוש.

'שיחקו אותה'

תוכניות העבודה של יחידות העירייה הוצגו השנה לראשונה באמצעות משחקים שתכננו וביצעו עובדי העירייה ובהם נטלו חלק פעיל מאות עובדים. עיריית חולון הינה העירייה הראשונה שכל יחידותיה מציגות את תוכניותיהן בדרך חדשנית וייחודית זו.

נהוג לומר כי 'תכנון הוא לא משחק ילדים' ושתוכניות עבודה, זה נושא רציני מאוד. מסתבר שתוכניות עבודה הן לא בהכרח מה שחושבים ודווקא משחק – יכול להוות כלי מועיל ויעיל גם בתחום תוכניות העבודה העירוניות. השנה בעיריית חולון, כמו בנושאים אחרים– אנו עושים גם את זה –  אחרת!.
מזה כשני עשורים, מידי שנה בשנה, כותבים מנהלי היחידות את תוכניות העבודה לשנה שבפתח. תוכניות אלה נגזרות מהחזון ומהדגשים העירוניים השנתיים שאני מגדירה, על בסיס מידע וידע המצטבר מסקרים, מחקרים ותהליכי עבודה ובקרה.

עובדי העירייה "משחקים" בכנס תהצגת תוכניות עבודה

עובדי העירייה "משחקים" בכנס תהצגת תוכניות עבודה

השנה הגענו למסקנה כי הדרך הקלאסית והמקובלת שכל ראש מינהל עולה לבמה ומציג בפני מאות מנהלים ועובדים מצגת ובה הוא שוטח מבחר מטרות ויעדים, אשר יבוצעו על ידי יחידות אותו מינהל במהלך השנה – קצת מיצתה את עצמה. ולכן, החלטתי כי הפעם יציג כל מינהל את תוכניותיו באמצעות משחק, אשר יתוכנן ויבוצע על ידי קבוצות עובדים, תוך מעורבות של מעגלים נוספים ובראשם ראש המינהל. אנו העירייה הראשונה המציגה את כלל תוכניות העירייה באמצעות מהלך חדשני כזה.
את המהלך הוביל האגף לתכנון אסטרטגי, תוך ליווי מקצועי של חברת "משחק החיים" בראשות אור ברנט.
הרציונל היה שמשחק מוליד הנאה והנאה יוצרת מעורבות, מגבירה ידע וכל התהליך כולו הופך למשתף ולמועיל עבור הרבה יותר עובדים. וכך הפכו העובדים שלנו ליום אחד לשחקנים ב"סולמות וחבלים", "קליעה למטרה", "משחק הזיכרון", "מחפשים את המטמון", "אמת או שקר", באולינג ועוד. הכל בהתאמה לתכני תוכניות העבודה לשנתיים הקרובות.

תוכניות עבודה כחוויה

תוכניות עבודה כחוויה

כשהצגנו לראשונה את הרעיון לשבעת הסמנכ"לים, הם היו מעט ספקנים באשר ליעילותו, אולם בהדרגה הם נחשפו לעקרונות כפי שהם מיושמים בפועל וגם לתוצאות. נדמה לי שמהר מאוד הם נסחפו בהתלהבות הכללית. בכל מינהל נבחרו מטרה ויעד אשר יוצגו וימחישו ליתר העובדים עקרונות מהותיים ונושאים מרכזיים, עמם מתמודד המינהל מידי יום ביומו.
בהמשך, באמצעות הדרכה מתאימה הגיעו הקבוצות לשלב בו הציעו רעיונות למשחקים, אותם הם "ייצרו". הם נדרשו כמובן להסביר אלו מטרות מקדם המשחק ובאיזה אופן.
התהליך ארך מספר חודשים, אשר בהם הלכו המשחקים והשתכללו עד ל'יום השיא', בכנס תוכניות העבודה, כאשר בכל חלל פנוי במתחם המדיטק, התמקמו מפעילי המשחקים והעובדים נחלקו לקבוצות, שעברו ממשחק למשחק. במהלך המשחק זכו העובדים והמנהלים לחוות באופן חווייתי את העשייה וההוויה של עבודת של המינהלים השונים.

כך למשל עובדי מינהל התקציבים הצליחו להמחיש את הדילמות הקשות העומדות בפניהם בחלוקת המשאבים למגוון גדול של צרכים חשובים, באמצעות משחק זיכרון "המגדל היציב של התקציב", שבמהלכו היו צריכים המשתתפים להתאים בין צרכים לעלויות. המשתתפים נדרשו לשאול את עצמם האם להשקיע למשל בסייעות לגני ילדים או בהקמת מעון לנערות חוסות. בשלב השני היו המשתתפים צריכים לשלוף קוביות משחק, שכל אחת ייצגה הוצאה לתכלית מסוימת, מתוך מגדל קוביות גבוה, הלוא הוא "מגדל ההכנסות", וכל זאת מבלי להפר את האיזון ולגרום להתמוטטות המגדל כולו וכמובן גם להפסד במשחק.

דוגמא נוספת היא המשחק "קולעים למטרות החיים", שהפעילו עובדות מינהל הרווחה, אשר החלו לאחרונה לטפל בצעירים בסיכון בגילאי 18-25. המשתתפים נתבקשו לזרוק ולהשחיל טבעות על מטרות רחוקות. מי שהצליח שודרג והועבר ל'מסלול הקל' והנכשלים לעומת זאת "נשלחו" אל "המסלול הקשה", בו המרחק מההצלחה רק הולך וגדל. כל זאת כדי להמחיש סיטואציות מאוד אמיתיות בחיים, שבהן כל כישלון טומן בחובו כישלונות נוספים ותחושה כי האדם רק מתרחק מהמטרה, בעוד שהצלחות מנבאות הצלחות נוספות. האתגר של אנשי הסיוע והרווחה המטפלים הוא כיצד לשבור את הרצף. למשתתפים ב"מסלול הקשה" נתנו 'כרטיסי סיוע' והמשחקים יכלו לבחור אם להסתייע או לא. ממש כמו בחיים.
ועוד משחק מהחיים היה משחקם של אנשי התכנון וההנדסה, אשר הפעילו את העובדים במשחק חשיבה בשם  "יוצרים עתיד", במסגרתו הם  הביאו לידי ביטוי את הקשיים וההתלבטויות בהכנת תוכנית מתאר עירונית. העובדים המשחקים נדרשו להעלות רעיונות איך הם רואים את העיר בעוד 30 שנה ואלו מענים ופיתרונות הם מציעים בנושאים כמו תחבורה, מסחר, מגורים ועוד. את כל אלה הם הציגו על גבי תצלומי אויר של העיר. המטרה היתה להראות עד כמה קשה לשלב בין צרכים רבים ולעתים סותרים.

ויש גם "זוכים"

ויש גם "זוכים"

תענוג היה לראות כיצד עובדים ומנהלים ממש 'נכנסו' לתפקידים כשחקנים פעילים, והפגינו התלהבות ומעורבות מאוד גדולה. רבים מהם ציינו כי זו הפעם הראשונה שהם נחשפים לעבודה של יחידות אחרות בצורה כל כך מהנה ומלמדת. ערך מוסף של הכנס במתכונת זו היה האווירה הטובה, הפתיחות והקשרים הבלתי פורמאליים, אשר נוצרו תוך כדי משחק משותף בין עובדים מיחידות שונות ובין מנהלים ועובדים מכל הדרגות. כל הכבוד לעשרות מפעילי המשחקים שנרתמו לעניין, תוך הפגנת יצירתיות והתלהבות. תודה לכל העובדים והמנהלים שלקחו את העסק ברצינות, למדו וגם נהנו.

אני סבורה שמתכונת כזאת מחדשת, מרעננת והכי חשוב – מקנה ידע. כמובן שכנס זה הוא רק התחלה, וכל התוכניות המפורטות מפורסמות לידיעת כל העובדים בפורטולון- אתר האינטרה-נט שלנו. התוכניות מדידות ומתוזמנות וכמובן מבוקרות פעמיים בשנה, תוך בדיקת התוצאות, הפקת לקחים ויישום שיפורים על פי צורך.

כעת נותרה לנו רק בעיה אחת: כיצד נחדש ואיך נפתיע גם בכנס הבא…

לא מתבכיינים. ממש לא!

על שלטון מקומי וגאווה מקומית.

לאחרונה התפרסמה כתבה מחממת לב מאת סמי פרץ וטלי חרותי-סובר ב"דה-מרקר" תחת הכותרת: "איך מצליחים 3 ראשי רשויות להצעיד את העיר קדימה בלי נדבות מהממשלה?". הכתבה מספרת את סיפורם של שלושה ראשי רשויות בישראל, אשר כל אחד מהם הצליח, כמעט נגד כל הסיכויים, לחולל שינוי, ולא סתם שינוי, אלא שינוי חיובי, שמשפיע על חיי היום יום של כל אחד מתושבי הערים והמועצות בראשם הם עומדים.
חשתי סיפוק ואפילו גאווה. שוב לא מדברים על חוסר יכולת, חוסר אחריות, בכיינות ושירות קלוקל בנשימה אחת עם המושג – רשויות מקומיות. מדברים על הצלחות, הוכחות בשטח, על כך שאפשר לעשות זאת אחרת ולהקנות גאווה לתושבים ולעובדים.

מוזיאון העיצוב . חולון על מפת התרבות והעיצוב העולמית

מוזיאון העיצוב . חולון על מפת התרבות והעיצוב העולמית

ישבתי וקראתי את סיפורם המרתק של סימון אלפסי מיקנעם, שמעון לנקרי מעכו וסיגל מורן,  ראש המועצה האזורית בני שמעון וחשתי סיפוק. נזכרתי כיצד, ולא כל כך מזמן, לאחר שנבחר ראש העיר מוטי ששון כראש עיריית חולון לפני כמעט שני עשורים ואני התמניתי כמנכ"לית, פתחנו במהלך שכל כולו היה 'לעשות זאת אחרת', לחשוב רחוק ולתכנן עתיד, לקחת את העיר חולון ממקום לא כל כך טוב למקום אחר לגמרי, עם שירות מודרני, שיטות ניהול ממתקדמות, תהליכי גיוס עובדים, שיביאו אלינו אנשים משכילים וכישרוניים וכמובן עם חזון שאומר מה צריכה העיר חולון להיות, איך היא תפתח זהות וייחוד ותבלוט מעל אחרות.

יצאנו לדרך עם המון אמונה שזה אפשרי, ואף שהיינו "טריים" בתפקידינו לא היססנו להגדיר יעדים ומטרות שאפתניים למדי, לטווח הארוך והקצר גם יחד. חיפשנו את החוזקות של העיר וביקשנו להעצים אותן. רצינו לדבר אל ליבם של ההורים, לשמור אצלנו את המשפחות שטרם נטשו ולהחזיר את מי שלא מכבר עזב את העיר בגלל מגוון סיבות.

הדברים לא היו פשוטים, היינו צריכים למצוא את המשאבים, לשנות סדרי עולם וסדרי עדיפויות. הבנו כי לצד השתפרות בשירות, עלינו להפוך למוקד משיכה, להביא אלינו מבקרים מחוץ לעיר, שיחוו חוויה חיובית, ידברו על כך ואט אט ישנו את השיח הציבורי והדימוי. התחלנו בטיוב המערכות הפנימיות, שדרגנו את מוסדות החינוך והכנסנו תכנים ונשמה החל מגן הילדים.

נשיא המדינה שמעון פרס פותח את כנס החינוך בחולון

נשיא המדינה שמעון פרס פותח את כנס החינוך בחולון

במקביל יצרנו אירועי תרבות ועניין והקמנו מוסדות ומוקדי משיכה, שתמכו ועיבו את התהליכים החינוכיים. התחלנו בקטן עם מקום כמו "בגובה העיניים" – שהיה פינת חמד בה ילדים רכים למדו וחוו מהי אמנות פלסטית, מהי עשייה מוסיקלית ואיך לעשות בעצמם תיאטרון. המשכנו עם מוזיאון הילדים, שלימים הפך ממוזיאון ילדים למוזיאון לכולם – ילדים וכל מי שהוא "ילד בנפשו" במובן של הסקרנות, הרצון לחוות, להרגיש וכן, גם להיחשף לערכים כמו סובלנות וקבלת האחר, בין אם הוא עיוור, חירש או זקן.

כשראינו עד כמה העשייה הזאת משמעותית, המשכנו ופיתחנו רעיונות ומוסדות נוספים. הקמנו את המדיטק, עוד מקום כמוהו אין בארץ עם תיאטרון יוצר לילדים ולצעירים, שמחובר לספרייה עם משאבי ידע עצומים, לא הרחק מ'גני סיפור' (עוד "המצאה " שלנו) בהם ההורים והילדים, שזה עתה החליפו ספר בספריה, יכולים לחוות את העלילה בדרך בלתי אמצעית, באמצעות פסלים סביבתיים מרהיבים, הממוקמים בלב השטח הציבורי הירוק.
הזכרתי פה רק כמה דוגמאות ואפשר היה כמובן להמשיך ולספר על מוזיאון העיצוב, הפועל כבר כמעט שנתיים ואשר שם את חולון על מפת התרבות והעיצוב לא רק בארץ, אלא גם בעולם, או המרכז לאמנות דיגיטלית, הממוקם בלב שכונה לא קלה ומתחיל למלא בה תפקיד חברתי וקהילתי יותר ויותר משמעותי, לצד הישגיו בתחום האמנותי, או בית הספר התיכון החדשני ברוח 'הי-טק היי', שפתחנו לאחרונה תחת המסר:  לא עוד מאותו הדבר, לא עוד החינוך המסורתי, הפרונטלי, המבוסס במידה רבה על שינון וניכור של הלומד מחומר הלימוד, מהמורים ומהסביבה.
אז באמת במשך שנים רבות כשאנשים היו מזכירים את חולון בהקשרים אלה, התגובה היתה "טוב, חולון זה משהו אחר", ובכן, לא עוד, המסר שאפשר לעשות זאת טוב ונכון כבר עובר הלאה. השלטון המקומי יכול ומסוגל לתפקד היטב, גם ללא תלות בשלטו המרכזי.

גן סיפור שפת הסימנים של נועה. גאווה מקומית

כל הדברים הללו, הולכים ונאספים יחדיו למצע עשיר ועמוק – עליו צומחים חיי קהילה עשירים, הנוגעים ומשפיעים באופן משמעותי על החיים של כל אדם בעיר, והיד עוד נטויה. אין בכוונתנו לחדול, ולמרות הקשיים האובייקטיביים, ובעיות של אמצעים, משאבים ובירוקרטיה ממשלתית, ואפילו כשהמדינה לצערי מסתלקת לא אחת מחובותיה, אנו אומרים: תנו לנו לעבוד. חולון הוכיחה שאפשר והיא כבר לא היחידה. התוצאות בחולון הופכות לנורמה ורף אליו חותרות רשויות רבות, ואני שמחה על כך.
תנו לנו לפעול בחשיבה יוזמת ועצמאית, אל תפריעו ותראו כי הרשויות המקומיות הן מודל ראוי לחיקוי.

חיזוק השירות הציבורי ולא החלשתו

לאחרונה נתקלתי במאמר בעיתון דה מרקר שכותרתו: "המורשת של משה סילמן: חיזוק השירות הציבורי – ולא החלשתו" מאת: תומר לוטן. חשתי הזדהות רבה עם הנאמר בכתבה, וזאת מתוך הכרות מעמיקה ורבת שנים עם השירות הציבורי, תחילה כעובדת, לאחר מכן כמנהלת ובשני העשורים האחרונים כמנכ"ל עיריית חולון. בין היתר התריע כותב המאמר, אפרופו המחאה הציבורית והסיפור הטרגי של משה סילמן, אשר שרף עצמו למוות – על הסכנה שבהפניית הזעם ותחושת חוסר האונים שחשים יחידים וקבוצות בחברה – כלפי משרתי הציבור, ותיאורם של אלה כחסרי רגש, אטומים וכמי שאינם מבצעים את תפקידם כראוי.
"התבוננות שכזו", כותב לוטן במאמרו, "לא רק שמרחיקה אותנו מבעיות הליבה של השירותים החברתיים, אלא גם עלולה לייצר בדיוק את האפקט ההפוך – מיאוס הולך וגובר מהשירות הציבורי, החלשת האתוס של משרתי הציבור והפקרת "המערכת" לעוד שורה ארוכה של הפרטות, קיצוצים וכרסום מתמשך ביכולות הביצוע".
חשוב לזכור, דווקא בעתות משבר ובתקופות בהן מדברים על חוסר משילות וחוסר יציבות שלטונית, כלכלית וחברתית – כי אחד מעמודי התווך החשובים של חברה דמוקרטית, שוויונית והוגנת – הוא השירות הציבורי המקצועי, הפועל על פי חוקים ונהלים ברורים, אשר במהותם נועדו לתת שירות אחיד לכל אחד ללא הבדל של מעמד, קשרים אישיים, פוליטיים או אחרים.
אז ברור לכל כי לא כל פקיד ופקידה באשר הם רואים את מקצועם כ'שליחות' או 'ייעוד', וידוע כי המגזר הציבורי סובל מקשיים מבניים כאלה ואחרים, ואין אנו תמימים לחשוב כי כישורי השכלה או נגישות למשאבים של צרכן השירות – אין להם כל השפעה על היכולת לדרוש ולקבל שירות טוב, יעיל ומקצועי. אבל, כנראה ששיטה צודקת יותר טרם נמצאה ולמערכת הבירוקרטית על כל מגרעותיה עוד אין תחליף, למרות ועל אף כל סוגי הפיתרונות שמיושמים במקומות שונים. הריסת המגזר הציבורי, החלשתו, הזלזול שלעתים הוא זוכה לו – לא יובילו לחברה טובה יותר. האתגר האמיתי הוא לשמר את המגזר הציבורי תוך יישום תהליכי שינוי והתפתחות במטרה להגיע לשירות ציבורי יעיל וידידותי יותר, הן ברמה הארצית והן ברמה המקומית. צריך לשפר ולהיטיב את התהליכים, למשוך כוח אדם מקצועי ואיכותי ברמה גבוהה, להתקדם לקראת מבנים גמישים יותר, המסוגלים להכיל יוזמה וחדשנות, קידמה והתפתחות, לחזק את האתוס המקצועי וליישם תהליכי מדידה ובקרת איכות.
מניסיוני זה אפשרי. רבים מהדברים שהזכרתי יישמנו בעיריית חולון ואנו ממשיכים ומתקדמים. השירות הציבורי מושתת על עקרונות נכונים ורוב העובדים והמנהלים, מונעים מתוך מקצועיות ורצון לקדם את התחום עליו הם מופקדים. החשיבה במגזר המוניציפאלי השתנתה בעשורים האחרונים. מהלכים שהובלנו בחולון לפני עשרים שנה וחמש- עשרה שנה ונחשבו חלוציים ויוצאי דופן, מיושמים כיום ביותר ויותר רשויות מקומיות, אשר מפנימות כי אינן מונופולים יותר וכי הן מצויות בתחרות על ליבו ומשאביו של התושב, המשקיע וכל צרכן שירות. השקיפות ההולכת ומתרחבת, המודעות המתרחבת לזכויותיו של מקבל השירות, 'אוטוסטרדת המידע' בה נע המידע באופן רב-כיווני, הרשתות החברתיות המאפשרות לכל אחד להגיע כיום למדיה, לבטא את עצמו ולגייס תמיכה – כל אלה לא נעלמו מעיני משרתי הציבור והמוסדות הציבוריים בכלל, ואלו הבאים במגע צמוד עם הציבור בפרט, ואנו רואים השתפרות של המערכת והתאמתה לעולם משתנה.

"זעקתו של סילמן" מסכם תומר לוטן, "חייבת להמשיך להדהד ולהינשא על גלי המחאה החברתית, שכבר מצליחים לשנות את פני החברה הישראלית. הפניית האנרגיה האזרחית לתהליכי שינוי בתפקוד המוסדות הציבוריים היא מבורכת, אך הדרך לשינוי מערכתי במוסדות אלה אינה עוברת דרך חיבוט וניגוח השירות הציבורי, אלא בהכרח בחיזוקו".

אני תקווה כי עמדה זו תפעפע ותופנם בקרב יותר ויותר מובילי דעה וקובעי מדיניות.

למידע אודות כיכר העיר העתידית עם בניין העירייה החדש – שירות באיכות ובאוירה שטרם הכרנו.

מחשבות לרגל יום האשה הבינלאומי החל השבוע

"ביסודם של כל הדברים הגדולים נמצאת אשה". אלפונס דה-למרטין.

מידי שנה, לקראת 'יום האשה הבינלאומי', אני מוצאת את עצמי שבה ומהרהרת בשאלת מעמדן של הנשים בארץ ובעולם: בחברה, במשפחה, בכלכלה ובמדינה.
לפני כמעט שני עשורים כשמוניתי לתפקיד מנכ"ל עירייה הייתי האשה הראשונה בתפקיד זה וחריגה למדי בנוף המוניציפאלי. בחלוף השנים, וככל שהתקדמנו בחולון והובלנו תהליכים משמעותיים וחדשניים, נראה היה כי שאלת יכולותיה של אשה ליזום, לנהל וליצור שינוי – כבר איננה אקטואלית.
אולם, דווקא כאשה ש"עשתה זאת", הגיעה להישגים ואף חוללה שינויים משמעותיים –  אני חשה שלמרות הכל, עדיין יש לאן להתקדם מבחינת מעמדן ועוצמתן של הנשים בעולם ובישראל בפרט.
בעיריית חולון ובחברות הבת שלנו נשים נבחרות לתפקידים ומתקדמות על פי כישוריהן. נשים אצלנו הן מנהלות בכירות ומשפיעות. יש לנו מהנדסת עיר, מנהלת חברה כלכלית, יועצת משפטית, מנהלת אגף לתכנון אסטרטגי, מנהלת אגף הכנסות ואלו רק מספר דוגמאות. אולם לא כך בכל מקום.

פתיחת התערוכה "שערה של רגשות" של צלם האופנה רוי שוויגר והמעצב והצייר חגי שוודרון בגלריית תיאטרון חולון במסגרת פסטיבל 'אשה'

פתיחת התערוכה "שערה של רגשות" של צלם האופנה רוי שוויגר והמעצב והצייר חגי שוודרון בגלריית תיאטרון חולון במסגרת פסטיבל 'אשה'. צילום: טל קירשנבאום

אחת הסיבות שאנו מקיימים מידי שנה בסמוך ליום האשה הבינלאומי את פסטיבל 'אשה', היא הרצון לחזק את  ההכרה בתרומתן החשובה של הנשים לחברה, לתרבות וליצירה האנושית הכוללת. הכרה זאת איננה נוצרת מאליה, יש להבנותה ולמצבה בתודעה הציבורית. כשיזמתי את הפסטיבל לפני 16 שנה – לא שיערתי כי גם לאחר עשור ומחצה, נידרש עדיין לסוגיית מעמדן של הנשים בחברה, והדרת נשים מהמרחב הציבורי תעלה על סדר היום הציבורי. לא יכולתי לצפות כי יהיה מי שיערער על זכותן של נשים להשמיע את קולן בגאווה ובקול רם בכל מקום ובכל עת.

"נשים שרות קווין" בפסטיבל 'אשה' בחולון. צילום: טל קירשנבאום

"נשים שרות קווין" בפסטיבל 'אשה' בחולון. צילום: טל קירשנבאום

מכאן שלצד תהליכי התקדמות מרשימים, אנו רואים גם נסיגה.
חשוב על כן שכל אחת מאיתנו, בכל עמדת השפעה בה היא נמצאת, תתרום את חלקה כדי למגר תופעות שמחזירות אותנו לאחור. הדברים צריכים לקבל ביטוי משפטי, ציבורי ומעשי בחיי היום יום.
אני מאמינה מאוד בכך שנשים צריכות לחזק את עצמן בעזרת רשת חברתית-מקצועית-עסקית בינן לבין עצמן, לתת כתף ותמיכה האחת לחברתה ולשלב כוחות כדי להגיע לביסוס מעמדנו ולשוויון אמיתי.
אני מאחלת לכולנו שבימי האשה בשנים הבאות נוכל לומר לעצמינו כי אכן הצלחנו בכך.

המוסד הציבורי – לא מה שחשבתם, חלק ב'

בפוסט הקודם סיפרתי איך המרכז הקהילתי הופך למקום 'מזמין' ופתוח המתאים את עצמו לצרכי הקהילה המגוונים והשונים. הפעם אני רוצה לספר על פעילות מקורית ויצירתית עם ערך מוסף חברתי כש"המוסד" הציבורי יוצא אל הקהילה ופועל כדי להשפיע על החיים בתוכה.

אני מאמינה כי אנו העוסקים בעשייה ציבורית צריכים לצאת אל הקהילה שלנו, לחוש את הדופק שלה ולמצוא את הכלים ליצור בה תהליכים חיוביים. משמעותי במיוחד הוא השינוי שבכוחנו לחולל באוכלוסיות מוחלשות.

בחולון, כעיר הנושאת את דגל התרבות לקחנו על עצמנו אתגר במסגרת המרכז לאמנות דיגיטלית. מדובר במרכז תרבות המהווה בית ליוצרים ואמנים בתחום אמנות מאוד חדשני, יש שיאמרו אפילו אליטיסטי. והנה, אנשי המרכז יוצאים אל רחובותיה וגניה הציבוריים של שכונת ג'סי כהן ומניעים בה תהליכים, רותמים ומשתפים תושבים – אשר מוצאים פתאום מקום, שבכלים המיוחדים שלו – מצליח להביא אותם לבטא את העדפותיהם המוסיקליות, תחביביהם המיוחדים, מנהגיהם ועוד.

פרויקט אדריכלות גסי כהןאחת מהפעילויות המרשימות שהתקיימו במסגרת הפרויקט היתה הקמת סטודיו לאדריכלות קהילתית, בו הכינו סטודנטים לאדריכלות תוכניות לעיצוב מחדש והרחבה של חמש דירות שיכון סטנדרטיות בשכונה. התוכניות נעשו תוך כדי עבודה משותפת עם הדיירים, חלקן תוך התחשבות בתקציב המוגבל שלהם.

במהלך הפרויקט הסטודנטים היו כפופים לרצונות ומאוויים של אנשים בשר ודם, לטוב ולרע. הם למדו שהמשפחה איתה הם עובדים אינה עשויה מקשה אחת והיו צריכים לגשר בין הרצונות השונים. רוב הסטודנטים נדרשו לעמוד בתקציב מוגבל שהוגדר להם מראש על ידי הדיירים, או לנסות להפחית את העלויות כמה שאפשר. הם היו צריכים להתחשב בחוקי התכנון והבניה ובמגבלות של המבנים עצמם, שרובם נבנו בבנייה טרומית.

תערוכה של התוצרים והתוכניות הוצגה לקהל הרחב בחלל תצוגה חדש שהוקם ממש בתוך המרכז המסחרי הוותיק של השכונה ונקרא "דיגיטלית- סניף ג'סי".

בסרטון המצורף ניתן לטעום על קצה המזלג מהעשייה הייחודית של המרכז לאמנות דיגיטלית בפרויקט גסי כהן. צפייה בסרטון משרה אופטימיות – שאכן כן – אמנות יכולה להשפיע, שהמגזר הציבורי יכול וצריך למצוא את הדרכים להתחבר לאוכלוסיה אותה הוא משרת ולגרום לה להפיק מעצמה את מה שיש בה ויקדם אותה.

פעילויות רבות בתחום הקהילה נעשות במוסדות עירוניים נוספים דוגמת מוזיאון הקריקטורה והקומיקס במתכונת ניידת: מוזיאון TAKE AWAY     מוזיאון הנודד אל בית הספר ואל הקהילה ומציע את החוויה לכל התלמידים בבית ספרם. פרויקט אחר עם אוריינטציה קהילתית המתקיים במוזיאון הקומיקס הינו הכשרת נערות במסגרת המחויבות האישית בתחום הקומיקס כדי שלאחר מכן הן תצאנה לשכונת גסי כהן ובמסגרת מתנ"ס לזרוס תדרכנה קורס קומיקס בהתנדבות. מהקורס ייהנו ילדים אשר באופן אחר כנראה לא היו נחשפים לתחום זה.