עיצוב ישראלי

'ביקור הצעצועים' – צעצועים ומשחקי ילדות במבט נוסטלגי ועכשווי

"תנו לילדכם את מלא ההזדמנות להתפתח, כדי שיחד אתכם יוכל לחיות חיים מלאים וטובים יותר. תנו לעצמכם את ההזדמנות להשקיע בילדכם וליהנות ממנו" … (פרופ' פנינה קליין)

תערוכה חדשה היא תמיד מסע: בין גלריות ואוספים נידחים, בסדנאות ובבתי מלאכה, בין שבילי הארץ: בערים, בקיבוצים, בצפון ובדרום, בעולמות של דימיון ויצירה של אמנים ואמניות, ההופכים חלומות לממש. הפעם, אולי יותר מבעבר, זהו גם מסע אל עצמי: אל זיכרונות, שנדמה כי נשכחו זה מכבר, אל רגעי ילדות וקסם, שחלפו לבלי שוב. פתאום שוב הנני שם, ילדה צעירה במושבה, בידיה 'חמש אבנים', מקל מחודד של 'דודס', דומינו מעץ ובובות שנתפרו בבית. ואני מתחברת ומחברת בין עבר והווה, בין אישי ותקופתי ומחפשת את שהיה ואיננו, אך גם את שלובש צורה חדשה וצבע רענן, והוא כאן ועכשיו, קסום וקוסם לילדי ההווה ממש כמו לנו, שנושאים את המראות, התחושות והריחות בלבנו.

שמרו את היום

התערוכה "ביקור הצעצועים" אשר זכיתי לאצור, הינה תולדה של כמיהה אישית שלי וגעגוע אל צעצועים ומשחקי הילדות של בני דורי, עם האמצעים הפשוטים, החומרים שנאספו מ'מה שיש', ייצור ומיחזור בידי אנשים מוכשרים 'בעלי ידיים טובות' ושימוש חוזר שנעשה באופן טבעי ומבלי שקראנו לכך בשם רשמי. כאלה היו עגלות וריקשות, אשר נבנו מארגזי תפוזים שנמצאו בסמוך לפרדס, סוס עץ מאולתר ממקל מטאטא וראשו עשוי במלאכת יד, וגם צעצועים ומשחקים דידקטיים, שאמי הגננת רכשה אך גם בנתה בעצמה לילדים בגן שלה ולבנותיה. קוביות גדולות וחלולות, פאזלים צבעוניים, רביעיות קלפים עם צילומי אתרים בארץ ופרחי ישראל, כלי נגינה למיניהם בגרסאות מוקטנות, מטבח כמעט 'אמיתי', אשר נבנה על בסיס כיריים ישנים, פתיליות שנשכחו וסירים, שסיימו את תפקידם. בזכות אותם אמצעים פשוטים בראנו לנו עולם שלם, שיחקנו, מלאנו תפקידים, קיימנו מערכות יחסים, שיתפנו, התפתחנו והתנסינו בעולם קטן, שהיה עבורנו ההכנה לעולם הממשי, שעוד מחכה לנו, כפי שאמרה  מריה מונטסורי: "משחק הוא הדרך של הילדים ללמוד את מה שלא ניתן ללמד אותם".

אך טבעי כי בחולון "עיר הילדים" תינתן במה לעולם הצעצועים והמשחקים, זה של פעם וזה של עכשיו. המסע שערכתי ברחבי הארץ לקראת התערוכה גילה לי עד כמה לא נס ולא ינוס ליחו של הצעצוע וכל עוד יש דורות חדשים של ילדים, יימצאו אותם פריטים שובי לב, אשר יאפשרו לקטנים ולגדולים ללמוד בדרך בלתי אמצעית על עצמם, על העולם שסביבם, על אושר החיפוש, החוויה והשיתוף בעולם שלם ועצום, הנברא לפעמים סביב פריט קטן אחד, במשחק אישי או בקבוצת ילדים נלהבת. די לראות כיצד גם כיום כשעיניהם וחוטמם של הקטנטנים תקועים היטב בתוך המסכים, ולכאורה שכחו את סביבתם, מגיע הרגע בו אין עוד טעם במשחק לבד ונמצאות אינספור דרכים יצירתיות לחלוק בחוויות, אם במשחקי רשת, אם במשחק משותף או במקביל, אם זה בשיתוף בחוויות, כן גם אלה הנחוות באופן וירטואלי… ובעיקר ברצון הבסיסי לחלוק בתחושות, לספר על ההישגים וגם לחלק 'טיפים' לחברים: איך מתקדמים, מה השיטות הטובות לנצח ועוד. כי מה היא הצלחה אם לא נוכל לחלוק אותה עם חברינו!

אין ספק שנופי ילדותנו בשנותיה הראשונות של המדינה ואפילו לפני עשרים שנה אינם דומים לנוף ילדותם של הילדים כיום, אך צרכי האדם, הגדול והקטן, לא השתנו כמו שלעתים נדמה, והצעצועים והמשחקים, גם אם יפשטו צורה וילבשו אחרת, עדיין הינם בבחינת מפתח אל עולם של דימיון, חושים, התנסויות חברתיות, שיתוף פעולה, תנועה, אתגר, סבלנות, משא ומתן, הישגיות ועוד.

על כל אלה ועוד לא ניתן לוותר כנראה, ולנו שחווינו ילדות מסוג אחד כילדים, ובמידה מסויימת שוב כהורים, יש הזדמנות נדירה להביט על כל זה במבט קצת אחר, מנוסה, סקרני ובעיקר חווייתי ומלא הנאה, הפעם עם בני הדור הבא, הנכדים. אז קדימה שלוש ארבע ו…מי ראשון?

למידע נוסף אודות התערוכה – לחצו כאן.

מודעות פרסומת

האם הספורט הופך לאלגנטי או האלגנטי הופך לספורט? "ספורט-אלגנט"- תערוכה חדשה לרגל שבוע האופנה בחולון

עיצוב בכלל ועיצוב אופנה בפרט תמיד משכו את לבי ועניינו אותי. לשמחתי נפלה בחלקי הזכות לממש את אהבתי לעיצוב ואת השכלתי באוצרות, במסגרת תערוכה חדשה "ספורט אלגנט", אשר תיפתח ב'גלריית המשכן בית מאירוב', במסגרת 'העונה הישראלית לעיצוב בחולון – 2015' לקראת 'שבוע האופנה חולון – 2015'.

כידוע, אופנה מבטאת ומשקפת תקופה, תפיסה חברתית, הלכי רוח. האופנה העלית, "בגדי האלגנט" היו והינם מלאכת מחשבת, החלק "המושקע" והיקר שבמלתחה. בישראל של ילדותי שמור היה מקום של כבוד "לבגדים החגיגיים" כשביום יום לבשו את הבגדים הבסיסיים והפרקטיים, בעוד שאת היקרים והאיכותיים, אשר נתפרו בקפידה, ברוח הג'ורנאלים מחו"ל – שמרו לאירועים מיוחדים.

אשר לי עצמי, אהבתי לפרטי לבוש ולאביזרים מיוחדים ליוותה אותי תמיד. למזלי, רצה הגורל וכבר בראשית חיי המקצועיים יכולתי לממש גם ביום יום את אהבתי לבגדים האלגנטיים. כיוון שעסקתי במלונאות, הציפייה היתה שנגיע לעבודה בבגדים מאוד מסודרים, אפילו רשמיים, חצאיות, חליפות וג'אקטים מחויטים. כך התרגלתי וגם אהבתי. לימים, הגעתי להתראיין לתפקיד ראשון בעיריית חולון,  כמו שהייתי רגילה, הגעתי עם תלבושת, שאחר כך הסתבר שעוררה הדים ופליאה לא מועטה. וותיקות העירייה הנדהמות הביטו בהשתאות בבחורה, אשר צעדה במסדרונות העירייה בנעלים אלגנטיות על עקב גבוה, חצאית 'צינור' אדומה, ג'קט אדום תואם וחולצה לבנה….

ההופעה הזאת הלכה כמובן והשתנתה עם השנים: לאט לאט ירדתי מ'האלגנט', החצאית התחלפה במכנסים, החולצות המחויטות הומרו בחולצות שאינן דורשות גיהוץ והעקבים פינו את מקומם לנעליים נוחות הרבה יותר. ועדיין, תמיד אמצא את הרגע להקדיש מחשבה ולשלב פריט מעוצב, מיוחד, מעניין, כזה שלא ניתן להתעלם מנוכחותו…גם כשמדובר בפריטים העשויים מחומרים כלל לא יקרים.

כפי שטעמי האישי עבר שינויים, במהלך השנים הללו גם האופנה השתנתה והגבולות בין הבגדים האלגנטיים לבגדי היום יום היטשטשו. מחד, האלגנט כבר לא חייב היה לעמוד בכל מיני כללי 'עשה' ו'אל תעשה' נוקשים ומאידך, מה שהיה לגמרי ספורטיבי והתבסס על בגדים נוחים, קלים ופרקטיים – הפך בעצמו להיות מושפע מבגדי העלית. כיום ניתן לראות במסלולי הריצה על שפת הים ובחדרי הכושר – תצוגות של מיטב האופנה הספורטיבית מבדים מאוד איכותיים, לצד אביזרים נלווים וכל מה שהופך גם את העיסוק בספורט למופע, ל"שואו". הבגד הספורטיבי, ממש כמו הבגד האלגנטי של פעם,  משדר מסר: מי אני, מה אני רוצה שיחשבו עלי, מה הסטטוס החברתי והתרבותי שלי וכה הלאה.

ואני, שחובבת אופנה, קצת יותר מספורט…מתמוגגת… ואת השילוב הזה בחרתי להציג בתערוכה "ספורט אלגנט", המבקשת לבחון את עירוב התחומים בין ה'ספורט' ל'אלגנט' תוך שהיא בודקת את ההשפעות ההדדיות בין שני עולמות אלו.

מגוון מעצבים ישראלים יציגו בתערוכה את הפרשנות העיצובית שלהם לנושא תוך שהם עושים שימוש בטכנולוגיות וחומרים ייחודים המעמידים בסימן שאלה את הפונקציונליות של בגדי הספורט.

מזמינה את כולכם להתרשם ולחוות חוויה מיוחדת. הכניסה חופשית.

למידע נוסף אודות המעצבים המשתתפים בתערוכה והפריטים המוצגים – לחצו כאן.

למידע אודות שבוע העיצוב חולון 2015 – לחצו כאן.

'עדי פולני' – מפגש מעורר מחשבה בין זמנים ועולמות

לעתים חלומות מתגשמים. לאחרונה מימשתי חלום כאשר בנוכחות הרבה מאוד אורחים, תושבים, אמנים, חברים ובני משפחה – פתחנו בהתרגשות רבה את התערוכה 'עדי פולני', אותה אני אוצרת ב'גלריית המשכן' – בית מאירוב בחולון.

פתיחת התערוכה עדי פולני בגלריית המשכן בחולתערוכה זו היא למעשה שילוב של שתי תערוכות. האחת תערוכת תכשיטים בינלאומית, שהתקיימה בפולין, וכל מוצגיה נוצרו לשם העברת מסרים של מחאה, התקוממות וזעקה חברתית ואידיאולוגית. והשנייה היא תערוכה של תכשיטים, אשר אספתי במהלך השנים בעת ביקורי בפולין בחיפוש עקבות משפחת אבי שנספתה בשואה. שתי התערוכות מוצגות תחת קורת גג אחת ומזמנות מפגש בלתי שגרתי בין עולמות ובין תקופות, בין היתר משום שאת קירות הגלריה בחרתי "לעטוף" בתמונות אותנטיות, המציגות את החיים בפולין בשנות השלושים של המאה הקודמת.

החיבור הזה בין המוצגים לתמונות יוצר בראשו של המתבונן הקשר אסוציאטיבי בלתי נמנע בין עולם שאיננו עוד, לעולמנו שלנו ומעורר שוב את השאלות הגדולות בדבר יכולתם של אדם יחיד ושל חברה שלמה לקרוא מציאות, להבין משמעויות בזמן אמת, להתקומם או למחות.

בקומת הכניסה מוצגים כ-  50 תכשיטים וחפצים של אמנים מ- 43 מדינות ברחבי העולם, המשתמשים באומנותם כדי להביע מחאה. התכשיטים הינם לקט נבחר מתוך תערוכה ותחרות בינלאומית בנושא "התקוממות", אשר התקיימה זו השנה ה- 22 בעיר לגניצה שבפולין. לתחרות נשלחו 625 עבודות של 319 אמנים, אשר עוסקות, כל אחת בדרכה שלה, במתחים החברתיים הניזונים ממשברים כלכליים, עלייה בשיעורי האבטלה, תוך רמיזה על מחאתם של ההמונים.

התכשיטים המוצגים עשויים מחומרים ומחפצים בלתי מקובלים בתחום התכשיטנות ובכלל זה: עץ, נייר, זכוכית, סיבית, פלסטיק, וגם – יונה מתה, מעיל כלבים, מזון כלבים, פרסת סוס, עורות דגים, גומי לעיסה, תפוח מיובש, סכיני גילוח, לגו ואפילו אבק או פולי קפה. כולם עוצבו על ידי מעצבים צעירים, עכשוויים ונשכניים, המביעים את דעותיהם על מגוון תופעות חברתיות באופן נוקב, שלא יכול להותיר את המתבונן אדיש.

את התכשיטים מיקמתי באופן לא שיגרתי, למשל על גזעי עץ, שזה עתה נגדעו. את הקירות מכסים צילומים אותנטיים מהעיר וורשה: בחלל הכניסה תמונות של מלון 'פולניה' המפואר בוורשה, אשר תוכנן על ידי מיכאל פטיץ בורקובסקי ובחלל הפנימי רחובות ובניינים בוורשה של המאה הקודמת, המשקפים ארכיטקטורה עירונית מפוארת ומרהיבה.

את הקומה העליונה בחרתי להקדיש לתכשיטים אשר אספתי במהלך השנים, כולם עשויים מחומרים פשוטים וזולים, חלקם ממוחזרים וכולם בעלי מראה עכשווי מאוד. התכשיטים מוצגים על רקע תמונות, אשר עברו מדור לדור במשפחתי ובמשפחות נוספות, ונותרו כעדות אילמת לחיים בפולין שלפני המלחמה: גברים, נשים, נערות צעירות ומשפחות, אנשים יפים, לבושים במיטב האופנה העדכנית, מבלים באתרי טבע ונופש, נהנים מחיים עירונים תוססים, חיי תרבות ומסחר פורחים, רווחה כלכלית, שמחות משפחתיות ובילויים.

המפגש בין המראות האידיליים של שנות ה- 30 בפולין לאמנות המחאה העכשווית יוצר תחושת אי נוחות וניגודיות ומעורר את עולם האסוציאציות הפרטי של כל אחד ואת ההקשרים הקולקטיביים גם יחד. לי באופן אישי היה מאוד לא פשוט לשוב ולהתבונן בפנים, בדמויות, לתהות מה מהם נמצא בי ובילדי וגם מה היה אילו…

לטעימה ממה שמצפה לכם בגלריה , צפו בסרטון :

להיות ישראליים

חולון מובילה ומטפחת תרבות ישראלית – עיצוב וזמר בשבוע אחד

מתוך התערוכות בגלריות העירוניות בחולון: דן רייזינגר, כרזה ל iscar

מתוך התערוכות בגלריות העירוניות בחולון: דן רייזינגר, כרזה ל iscar

בעולם גלובלי בו מתקצרים המרחקים ו'קהילה' היא מושג וירטואלי נטול גבולות גיאוגרפיים, עולה לא אחת שאלת הייחודיות והשוני, מי אנו לעומת אחרים? מהי תרומתנו הייחודית לתרבות האנושית והאם בכלל חשוב לפתח זהות והזדהות עם התרבות המקומית ועם הקהילה בה אנו חיים – בארץ, בעיר, בשכונה.
מסתבר כי על אף, ולמרות היותו של העולם בהרבה מובנים 'כפר גלובאלי אחד גדול', הרי שבני אדם אינם יצורים דיגיטליים, ועל כן, יותר ויותר מדברים כיום הן על מגע וקשר אנושי והן על חשיבותו של 'המקומי', 'הלוקאלי', המשתלב אמנם בגלובלי, אך גם שונה ממנו.
'גלוקליזציה' קוראים לתהליך הדו-כיווני הזה של השפעה הדדית של תרבות, סמלים ומושגים גלובליים ולוקאליים – אלה על אלה. ואנו, החשופים לעולם במהירות ובעוצמה שלא היתה בעבר, צריכים לשאול את עצמינו מה המשמעות של הישראליות שלנו בעולם תרבותי בינלאומי וגלובלי.
אני סבורה כי אין לנו זכות קיום ולא נוכל לשרוד רעיונית ומעשית כחברה, ללא פיתוח והעצמת היצירה הייחודית והתרבות הישראלית, אף שבהחלט נותרת רלבנטית השאלה: מהי תרבות זאת.

בחול המועד פסח ייערכו בחולון שני אירועים שלכאורה אין ביניהם קשר, אך למעשה קיים ביניהם חוט מקשר מאוד ברור.

משתתפי 'ימי זמר' 2012. צילום: יוסי צבקר

משתתפי 'ימי זמר' 2012. צילום: יוסי צבקר

האירוע הוותיק מבין השניים הוא פסטיבל "ימי זמר" בתיאטרון חולון, הפסטיבל הגדול ביותר לזמר עברי בישראל, שיציין השנה 17 שנים להיווסדו. בכל שנות קיומו של הפסטיבל ראינו לעצמינו כמשימה חשובה להביא לידי ביטוי את הזמר הישראלי האותנטי, על גווניו וסוגיו, כפי שנוצר במשך עשרות שנים ומהווה את פסקול חיינו כאן.
וכך, מידי שנה מציע הפסטיבל שורה של מופעי בכורה, הרכבים חד-פעמיים של יוצרים, מבצעים ולהקות, אשר משלבים כוחות וביחד מציעים לנו משהו מקורי, רענן וסוחף. קהל רחב ונאמן פוקד את הפסטיבל ובכל שנה מצטרפים לצופים הוותיקים – בני ובנות הדור הצעיר, שחלקם נחשפים לראשונה למוסיקה ישראלית, שלעתים הקדימה את דורם בשנים רבות. ההתחברות של הצעירים לפסטיבל משאירה אותו רלבנטי וחשוב ככלי לשימור תרבות הזמר הישראלית, תוך יציקת תכנים חדשים ומרעננים.

סטודיו רדיש בשיתוף עודד פרידלנד. צילום: דן לב. Corkers, 2012

סטודיו רדיש בשיתוף עודד פרידלנד. צילום: דן לב. Corkers, 2012

ולצד האירוע הוותיק, נקיים השנה בפעם השנייה את 'שבוע העיצוב', כחלק מהשליחות שלקחנו על עצמינו לקדם ולהוביל את תחום העיצוב בישראל.
במוזיאון העיצוב תיפתח התערוכה "מעצבים פלוס עשר" בהשתתפות 41 מעצבים ישראליים מתחומי הטקסטיל, האופנה, העיצוב התעשייתי, הצורפות, התקשורת החזותית והעיצוב הדיגיטלי. בגלריות העירוניות תוצגנה 6 תערוכות עיצוב המביאות לידי ביטוי את עבודתם של מעצבים וותיקים מאוד לצד צעירים.

יעל פרידמן, One Meter , 2000, צילום: ניר פרידמן

יעל פרידמן | צילום: ניר פרידמן
One Meter (approx), 2009

'מפגש פסגה' מיוחד ייערך בהשתתפות 15 מנהלי שבועות עיצוב בינלאומיים, שיפגשו מעצבים ישראליים וייחשפו לעבודותיהם. וברחבת המדיטק יופעל מתחם פתוח עם פעילויות עיצוב לקהל הרחב, ללא תשלום ובאווירה נעימה ויצירתית.
אין לי ספק כי פעילות מסוג זה מעבירה מסר: יש כאן עשייה ייחודית, שווה להיחשף אליה, כדאי לשאוב השראה ויש בכך גם תועלת. בשבוע מסוג זה אנו למעשה מציעים לאמץ את העיצוב כצורת חשיבה וכהתנהלות, כדרך חיים ליחיד ולכלל.
ואם מנסים לפצח את חידת הישראליות – נראה לי כי יצירתיות וחדשנות, פיתרונות חכמים, מקוריות וחשיבה 'מחוץ לקופסה' – אלו הדברים בהם תמיד הצטיינו ואלה היתרונות שיאפשרו לנו להתחרות ולהצליח בעולם של תרבות וכלכלה גלובלית, המספקת כח עבודה זול.
בזמר העברי כמו גם בעיצוב הישראלי – יש לנו במה להתגאות. זה טוב וראוי – וזה שלנו!