קהילה בחולון

להיות ישראליים

חולון מובילה ומטפחת תרבות ישראלית – עיצוב וזמר בשבוע אחד

מתוך התערוכות בגלריות העירוניות בחולון: דן רייזינגר, כרזה ל iscar

מתוך התערוכות בגלריות העירוניות בחולון: דן רייזינגר, כרזה ל iscar

בעולם גלובלי בו מתקצרים המרחקים ו'קהילה' היא מושג וירטואלי נטול גבולות גיאוגרפיים, עולה לא אחת שאלת הייחודיות והשוני, מי אנו לעומת אחרים? מהי תרומתנו הייחודית לתרבות האנושית והאם בכלל חשוב לפתח זהות והזדהות עם התרבות המקומית ועם הקהילה בה אנו חיים – בארץ, בעיר, בשכונה.
מסתבר כי על אף, ולמרות היותו של העולם בהרבה מובנים 'כפר גלובאלי אחד גדול', הרי שבני אדם אינם יצורים דיגיטליים, ועל כן, יותר ויותר מדברים כיום הן על מגע וקשר אנושי והן על חשיבותו של 'המקומי', 'הלוקאלי', המשתלב אמנם בגלובלי, אך גם שונה ממנו.
'גלוקליזציה' קוראים לתהליך הדו-כיווני הזה של השפעה הדדית של תרבות, סמלים ומושגים גלובליים ולוקאליים – אלה על אלה. ואנו, החשופים לעולם במהירות ובעוצמה שלא היתה בעבר, צריכים לשאול את עצמינו מה המשמעות של הישראליות שלנו בעולם תרבותי בינלאומי וגלובלי.
אני סבורה כי אין לנו זכות קיום ולא נוכל לשרוד רעיונית ומעשית כחברה, ללא פיתוח והעצמת היצירה הייחודית והתרבות הישראלית, אף שבהחלט נותרת רלבנטית השאלה: מהי תרבות זאת.

בחול המועד פסח ייערכו בחולון שני אירועים שלכאורה אין ביניהם קשר, אך למעשה קיים ביניהם חוט מקשר מאוד ברור.

משתתפי 'ימי זמר' 2012. צילום: יוסי צבקר

משתתפי 'ימי זמר' 2012. צילום: יוסי צבקר

האירוע הוותיק מבין השניים הוא פסטיבל "ימי זמר" בתיאטרון חולון, הפסטיבל הגדול ביותר לזמר עברי בישראל, שיציין השנה 17 שנים להיווסדו. בכל שנות קיומו של הפסטיבל ראינו לעצמינו כמשימה חשובה להביא לידי ביטוי את הזמר הישראלי האותנטי, על גווניו וסוגיו, כפי שנוצר במשך עשרות שנים ומהווה את פסקול חיינו כאן.
וכך, מידי שנה מציע הפסטיבל שורה של מופעי בכורה, הרכבים חד-פעמיים של יוצרים, מבצעים ולהקות, אשר משלבים כוחות וביחד מציעים לנו משהו מקורי, רענן וסוחף. קהל רחב ונאמן פוקד את הפסטיבל ובכל שנה מצטרפים לצופים הוותיקים – בני ובנות הדור הצעיר, שחלקם נחשפים לראשונה למוסיקה ישראלית, שלעתים הקדימה את דורם בשנים רבות. ההתחברות של הצעירים לפסטיבל משאירה אותו רלבנטי וחשוב ככלי לשימור תרבות הזמר הישראלית, תוך יציקת תכנים חדשים ומרעננים.

סטודיו רדיש בשיתוף עודד פרידלנד. צילום: דן לב. Corkers, 2012

סטודיו רדיש בשיתוף עודד פרידלנד. צילום: דן לב. Corkers, 2012

ולצד האירוע הוותיק, נקיים השנה בפעם השנייה את 'שבוע העיצוב', כחלק מהשליחות שלקחנו על עצמינו לקדם ולהוביל את תחום העיצוב בישראל.
במוזיאון העיצוב תיפתח התערוכה "מעצבים פלוס עשר" בהשתתפות 41 מעצבים ישראליים מתחומי הטקסטיל, האופנה, העיצוב התעשייתי, הצורפות, התקשורת החזותית והעיצוב הדיגיטלי. בגלריות העירוניות תוצגנה 6 תערוכות עיצוב המביאות לידי ביטוי את עבודתם של מעצבים וותיקים מאוד לצד צעירים.

יעל פרידמן, One Meter , 2000, צילום: ניר פרידמן

יעל פרידמן | צילום: ניר פרידמן
One Meter (approx), 2009

'מפגש פסגה' מיוחד ייערך בהשתתפות 15 מנהלי שבועות עיצוב בינלאומיים, שיפגשו מעצבים ישראליים וייחשפו לעבודותיהם. וברחבת המדיטק יופעל מתחם פתוח עם פעילויות עיצוב לקהל הרחב, ללא תשלום ובאווירה נעימה ויצירתית.
אין לי ספק כי פעילות מסוג זה מעבירה מסר: יש כאן עשייה ייחודית, שווה להיחשף אליה, כדאי לשאוב השראה ויש בכך גם תועלת. בשבוע מסוג זה אנו למעשה מציעים לאמץ את העיצוב כצורת חשיבה וכהתנהלות, כדרך חיים ליחיד ולכלל.
ואם מנסים לפצח את חידת הישראליות – נראה לי כי יצירתיות וחדשנות, פיתרונות חכמים, מקוריות וחשיבה 'מחוץ לקופסה' – אלו הדברים בהם תמיד הצטיינו ואלה היתרונות שיאפשרו לנו להתחרות ולהצליח בעולם של תרבות וכלכלה גלובלית, המספקת כח עבודה זול.
בזמר העברי כמו גם בעיצוב הישראלי – יש לנו במה להתגאות. זה טוב וראוי – וזה שלנו!

מודעות פרסומת

מחשבות לרגל יום האשה הבינלאומי החל השבוע

"ביסודם של כל הדברים הגדולים נמצאת אשה". אלפונס דה-למרטין.

מידי שנה, לקראת 'יום האשה הבינלאומי', אני מוצאת את עצמי שבה ומהרהרת בשאלת מעמדן של הנשים בארץ ובעולם: בחברה, במשפחה, בכלכלה ובמדינה.
לפני כמעט שני עשורים כשמוניתי לתפקיד מנכ"ל עירייה הייתי האשה הראשונה בתפקיד זה וחריגה למדי בנוף המוניציפאלי. בחלוף השנים, וככל שהתקדמנו בחולון והובלנו תהליכים משמעותיים וחדשניים, נראה היה כי שאלת יכולותיה של אשה ליזום, לנהל וליצור שינוי – כבר איננה אקטואלית.
אולם, דווקא כאשה ש"עשתה זאת", הגיעה להישגים ואף חוללה שינויים משמעותיים –  אני חשה שלמרות הכל, עדיין יש לאן להתקדם מבחינת מעמדן ועוצמתן של הנשים בעולם ובישראל בפרט.
בעיריית חולון ובחברות הבת שלנו נשים נבחרות לתפקידים ומתקדמות על פי כישוריהן. נשים אצלנו הן מנהלות בכירות ומשפיעות. יש לנו מהנדסת עיר, מנהלת חברה כלכלית, יועצת משפטית, מנהלת אגף לתכנון אסטרטגי, מנהלת אגף הכנסות ואלו רק מספר דוגמאות. אולם לא כך בכל מקום.

פתיחת התערוכה "שערה של רגשות" של צלם האופנה רוי שוויגר והמעצב והצייר חגי שוודרון בגלריית תיאטרון חולון במסגרת פסטיבל 'אשה'

פתיחת התערוכה "שערה של רגשות" של צלם האופנה רוי שוויגר והמעצב והצייר חגי שוודרון בגלריית תיאטרון חולון במסגרת פסטיבל 'אשה'. צילום: טל קירשנבאום

אחת הסיבות שאנו מקיימים מידי שנה בסמוך ליום האשה הבינלאומי את פסטיבל 'אשה', היא הרצון לחזק את  ההכרה בתרומתן החשובה של הנשים לחברה, לתרבות וליצירה האנושית הכוללת. הכרה זאת איננה נוצרת מאליה, יש להבנותה ולמצבה בתודעה הציבורית. כשיזמתי את הפסטיבל לפני 16 שנה – לא שיערתי כי גם לאחר עשור ומחצה, נידרש עדיין לסוגיית מעמדן של הנשים בחברה, והדרת נשים מהמרחב הציבורי תעלה על סדר היום הציבורי. לא יכולתי לצפות כי יהיה מי שיערער על זכותן של נשים להשמיע את קולן בגאווה ובקול רם בכל מקום ובכל עת.

"נשים שרות קווין" בפסטיבל 'אשה' בחולון. צילום: טל קירשנבאום

"נשים שרות קווין" בפסטיבל 'אשה' בחולון. צילום: טל קירשנבאום

מכאן שלצד תהליכי התקדמות מרשימים, אנו רואים גם נסיגה.
חשוב על כן שכל אחת מאיתנו, בכל עמדת השפעה בה היא נמצאת, תתרום את חלקה כדי למגר תופעות שמחזירות אותנו לאחור. הדברים צריכים לקבל ביטוי משפטי, ציבורי ומעשי בחיי היום יום.
אני מאמינה מאוד בכך שנשים צריכות לחזק את עצמן בעזרת רשת חברתית-מקצועית-עסקית בינן לבין עצמן, לתת כתף ותמיכה האחת לחברתה ולשלב כוחות כדי להגיע לביסוס מעמדנו ולשוויון אמיתי.
אני מאחלת לכולנו שבימי האשה בשנים הבאות נוכל לומר לעצמינו כי אכן הצלחנו בכך.

מתסכול להצלחה: איך להיות הורים מוצלחים יותר לילדים לקויי למידה

הורים לומדים

תם החופש הגדול ושנת הלימודים החדשה יצאה לדרך. ריח של רעננות סתווית באוויר ורבים מאיתנו, הורים וילדים, מבטיחים לעצמנו כי דף חדש נפתח והפעם הכל ילך טוב יותר. החומר יועתק במלואו מהלוח והמחברות תהינה מסודרות ויפות, שיעורי הבית יוכנו במועד, הלמידה למבחנים תהיה יעילה והציונים יהיו בהתאם, ובכלל –  עם מעט השקעה שלנו כהורים ועוד קצת מאמץ של הילדים – הכל יהיה טוב יותר השנה. המורה תהיה מרוצה, ההורים ישבעו נחת והילדים יהיו מאושרים.

אלא שכמו שידור חוזר של סרט ישן ולאו דווקא מלבב, די מהר עתידים רבים מההורים ומהילדים להתאכזב ולאכזב, לחוש תסכול ולא לחוות את ההצלחה המיוחלת, כפי שציפו וכל כך קיוו.
והסיבה כיום ברורה מאי פעם: רבים מהילדים סובלים מלקויות למידה, שלא נובעות מהעדר מוטיבציה, מעצלנות כרונית, כמו שנהגו לחשוב פעם, או מרצון בלתי נשלט להטריף את הוריהם…
ילדים אלה מתמודדים עם קושי שככל הנראה נולדו עמו (שלא לומר ירשו אותו כחוק מהוריהם וסביהם…) ולנו כהורים כדאי להבין במה המדובר, מה המשמעויות ובעיקר – איך עוזרים לילדים הללו להתמודד עם הקושי, לעקוף אותו אם צריך, ולמצות את היכולות, שבהרבה מקרים הן לא פחותות, ואף עולות על יכולות של הילדים "הרגילים", אלו שלמערכת כל כך קל לחבב….

בחולון הגדרנו כמשימה עירונית את הצורך למצות מכל ילד את המקסימום, והמערכת, על אף מגבלות ידועות, מצאה שורה של דרכים לאתר את הבעיות למשל באמצעות המאו"ר – מרכז האבחון העירוני או הפעלת כתות מיוחדות, קטנות יותר ואינטימיות – המאפשרות לתלמידי על יסודי להגיע לזכאות לבגרות, ועוד.

אבל אנו לא מסתפקים בכך. אנו סבורים כי ההורים ממלאים תפקיד מהותי בפאזל הזה, ודווקא ציבור ההורים הוא אולי הוא "המוזנח" מכל. פעמים רבות חסר לו הידע, אין כל כך את מי לשאול, וגם לא תמיד נעים להתייעץ, ובכלל להכיר בכך שיש לילד וגם לך – קושי או בעיה – לא תמיד פשוט.

ועל כן החלטנו כי במסגרת טיפוח קהילת ההורים של חולון נציע להורים ללמוד ולהבין את סוגיית לקויות הלמידה קצת יותר לעומק ובעיקר כיצד ניתן לצמוח מהתסכול ומהקושי אל ההצלחה והסיפוק.

קהילת "הורים עושים ח.י.ל" בשיתוף מנהל החינוך, המאו"ר, בית העולה וועד הורים עירוני, פותחת בימים אלה ממש  בסדרת מפגשים ייחודית, המיועדת להורים לילדים ומתבגרים עם לקויות למידה והפרעות קשב וריכוז.

סדרת המפגשים תיפתח במפגש פתיחה חגיגי ובו פאנל של כל הגורמים המקצועיים, העוסקים בתחום בעיר, ובהמשך ייערכו  4 מפגשים נוספים בהם יידונו אספקטים שונים של הלקות.

מטרת הפרויקט לתת מענה והתייחסות לבלבול ולעיתים אף לתסכול שחווים ההורים, ולאפשר להם להתמודד ואף לתרום להצלחתו של ילדם ולתחושת הסיפוק וההנאה שלהם כהורים.

הפרויקט מהווה נדבך נוסף בתהליכי גיבוש והפעלה של קהילת הורים מעורבת ופעילה אשר מאפשרת להורים להבין וללמוד את התפקיד ההורי, לתרום ולהיות משמעותיים.

שימו לב וידעו את מכריכם וכל מי שיכול להתעניין בנושא כי ב- 28 באוקטובר ייערך פאנל עירוני מקצועי אליו מוזמנים ההורים ואף יכולים לשלוח שאלות מראש למייל: panel.holon@gmail.com

בהמשך תתקיים סדרת מפגשים, אשר תעסוק בשלל נושאים מעשיים כגון: אסטרטגיות ומיומנויות למידה וכלים מעשיים להורים, אפיוני תופעות הפרעת קשב וריכוז – יתרונות וטיפים להתמודדות, השלכות רגשיות וחברתיות של הלקויות וזכויות פורמאליות ובלתי פורמאליות של לקויי למידה.

לכל המידע אודות מועדי המפגשים, הנושאים שיועלו בהם ועוד.

אשמח לשמוע על תחושותיכם והתנסויות שחוויתם בתחום זה.

שנת לימודים מוצלחת וחג סוכות שמח.

חלקת אלוהים קטנה – בשכונה

מצגת זאת דורשת JavaScript.

במסגרת חגיגות המאה להיווסדה של העיר תל אביב התפרסם לפני כשנתיים 'קול קורא' לתושבים לשכור חלקה לעיבוד, אחת מ- 90 חלקות בחווה החקלאית, אשר הוקצו לתושבים, ברוח חלוקת האדמות ההיסטורית שנעשתה בראשית ימי תל אביב, הלוא היא 'אחוזת בית'.

כששמעתי על כך קסם לי הרעיון שתהיה לי חלקת אדמה משלי, אותה אעבד, אשקה ואדשן ואזכה ליהנות מפירותיה. מייד הגשתי מועמדות ואף זכיתי בחלקה משלי.

כמו רבים, המבלים שעות רבות וארוכות במשרד עם האוויר הממוזג, האורות המלאכותיים ולחצי העבודה הבלתי פוסקים, חשתי כי ניתנת לי הזדמנות בלתי חוזרת לשוב לרגע אל המקורות, אל הילדות, עם החצר הירוקה והגינה הפורחת, שטיפח אבי, שהיה אגרונום, במושבה החקלאית בה גדלתי – מגדיאל אשר בשרון.

בקלות רבה הלכתי שבי אחר התמונה, אשר ציירתי בדמיוני, בה ראיתי כיצד אני ובני משפחתי, הבוגרים והצעירים, עובדים בצוותא עבודת כפיים, בריאה לגוף ולנפש, ומכניסים איכות חיים חדשה לחיינו כמשפחה.

גם בחולון, כעיר אשר הכריזה על עצמה "עיר בריאה ומקיימת" הולכת ומתרחבת לאחרונה ההתעניינות הציבורית בנושא הגינות הקהילתיות. מסתבר כי לאנשים, דווקא בחברה המודרנית, האורבאנית והוירטואלית של ימינו, יש צורך בחיבור לטבע, לקרקע, לממשי.

אז נכון ש"החווה" הוירטואלית בפייסבוק היא גם אופציה, אבל מי יכול להשוות זאת לניכוש עשבים בידיים חשופות, תוך מגע בבוץ רטוב, עם ריח של אדמה וצמחים, בתוספת קצת לכלוך, הרבה שמש וזיעה אמיתית שניגרת?!

ערוגות לתושב בקריית בן גוריון

במרכז הקהילתי בן גוריון בחולון, הפועל במסגרת רשת קהילה ופנאי, הקימו לאחרונה מתחם לטיפוח גינות משפחתיות. המתחם תוכנן במשותף על ידי תושבים, קבוצות נוער הפעילות במקום, צוות המרכז והאדריכל ואיש הסביבה תמיר ניר מקהילת "אחווה בכרם" שבירושלים.

 העירייה אף היא תרמה את חלקה ובנתה גדר, הניחה תשתיות מים והשקיה, וסיפקה את החומרים הדרושים להכנת הערוגות, כולל כעשרים ערוגות מושכרות לתושבים לעיבוד עצמי לפי המודל של "גינה לתושב" שקיים בערים אחרות, לצד איזורי מנוחה ושתילה קהילתיים, שיהוו מוקד מפגש לקבוצות חינוכיות, חוגי טבע וכיוצ"ב. בגינה נבנה מחסן מעץ ממוחזר לכלי העבודה ובעתיד יוצב קומפוסטר לאיסוף גזם שישמש לדשן. עוד מתוכננת במקום הקמתה של בריכת דגים. בקרוב אף יתקיימו שיעורים וסדנאות בגינה לתושבים.

המתחם זכה להצלחה רבה ורשימת ההמתנה כבר התמלאה. התושבים יכולים, תמורת סכום סמלי, לעבד את החלקות ולגדל פירות, ירקות ותבלינים לשימוש עצמי.

וכך דיווח מנהל המרכז הקהילתי במייל שהגיע אלי ממש בימים אלה:

"אתמול בשעות הערב קיימנו מפגש פתיחה עם כל הנרשמים לגינה הקהילתית. הזמנו אותם לספר על עצמם ומה מביא אותם לקחת חלק בפרויקט…:

היה שם סבא שהגיע כדי לעבוד את האדמה עם נכדתו

והיה שם שף צעיר שלמד בעבר במקווה ישראל ומתגעגע לעבודת אדמה

והיו שם כמה זוגות ששכרו ערוגה כדי לעבוד יחד- גם זוג צעיר אחד

ואבא צעיר שהגיע עם הבת שלו

וכמה גימלאיות שנגמר להן המקום בעציצים בבית…

פשוט אנשים מכל הגילאים עם אפיונים שונים ואהבה אחת.

היה ממש מקסים ומאוד מרגש לראות את זה".

גינון קהילתי בשכונת ג'סי כהן

ובמסגרת פרויקט גינון קהילתי, אשר הגתה ועיצבה אילת זהר, כחלק מפעילות המרכז לאמנות דיגיטלית, הוקם גן ייחודי בבית הספר ויצמן, שבשכונת ג'סי כהן, המשלב בין גינת נוי וגינה חקלאית. הרעיון הבסיסי נשען על תפיסה המבקשת לחבר בין מושגים אשר נתפסים כנפרדים כיום: חקלאות וגננות. בפרויקט מגדלים התושבים צמחים מקומיים לצד צמחיה שמקורה במחוזות תרבותיים וגיאוגרפים רחוקים, כמו אתיופיה, משם הגיעו עולים חדשים החיים בשכונה.

הגינה הוקמה על ידי אנשי מקצוע ועל ידי התלמידים והמורים, אשר יעבדו בה בצורה שוטפת. התלמידים יקבלו מידע והדרכה, יעבדו ויכירו צמחים, ירקות ופירות ממגוון ארצות המוצא של חבריהם. הגן ישמש גם להעלאת המודעות הסביבתית של תלמידי ביה"ס כולם.

אילת זהר היא אמנית וחוקרת אשר עוסקת בנושא הסביבה והשילוב בין גינון וחקלאות. הגן יהווה מחד אזור חקלאי לעבודה עיבוד וגידול ירקות בלב בית הספר, ובו זמנית הוא יהווה גם ריאה ירוקה, ויחיה את החצר. הגן כולו הוא אקולוגי-אורגני וביולוגי, ללא כל חומרים כימיים או ריסוסים, ונועד לייצר ירקות בעלי ערך תזונתי גבוה.

אני מברכת על יוזמות שכאלה וסבורה כי יש להמשיך ולעודד פרויקטים מסוג זה, להרחיבם לשטחי בתי ספר וחצרות, כולל בבנייני מגורים. הדבר תלוי ביוזמה וברצון של תושבים. אנו כעירייה נוכל לתת הדרכה, סיוע מסוים ותמיכה. קבוצות דיירים שיתארגנו ויביעו רצון לקדם יוזמות שכאלה – יקבלו מענה ועזרה.

ומה עלה בחלקת האלוהים הקטנה שלי? לאחר חודשים של עבודה מאומצת, ניכוש עשבים, קילטור, עידור ושתילה, הסתבר כי מדובר בהרבה מעבר לכמה עציצים במרפסת… ההתלהבות של בני המשפחה דעכה ואני מצאתי עצמי לבד בגינה.. ולצערי ויתרתי.

גינה קהילתית כרוכה במחויבות אמיתית, מאמץ וסבלנות, ולא מתאימה כנראה לכל אחד, אבל בעיני הסיפוק שווה את ההשקעה.

המוסד הציבורי – לא מה שחשבתם, חלק ב'

בפוסט הקודם סיפרתי איך המרכז הקהילתי הופך למקום 'מזמין' ופתוח המתאים את עצמו לצרכי הקהילה המגוונים והשונים. הפעם אני רוצה לספר על פעילות מקורית ויצירתית עם ערך מוסף חברתי כש"המוסד" הציבורי יוצא אל הקהילה ופועל כדי להשפיע על החיים בתוכה.

אני מאמינה כי אנו העוסקים בעשייה ציבורית צריכים לצאת אל הקהילה שלנו, לחוש את הדופק שלה ולמצוא את הכלים ליצור בה תהליכים חיוביים. משמעותי במיוחד הוא השינוי שבכוחנו לחולל באוכלוסיות מוחלשות.

בחולון, כעיר הנושאת את דגל התרבות לקחנו על עצמנו אתגר במסגרת המרכז לאמנות דיגיטלית. מדובר במרכז תרבות המהווה בית ליוצרים ואמנים בתחום אמנות מאוד חדשני, יש שיאמרו אפילו אליטיסטי. והנה, אנשי המרכז יוצאים אל רחובותיה וגניה הציבוריים של שכונת ג'סי כהן ומניעים בה תהליכים, רותמים ומשתפים תושבים – אשר מוצאים פתאום מקום, שבכלים המיוחדים שלו – מצליח להביא אותם לבטא את העדפותיהם המוסיקליות, תחביביהם המיוחדים, מנהגיהם ועוד.

פרויקט אדריכלות גסי כהןאחת מהפעילויות המרשימות שהתקיימו במסגרת הפרויקט היתה הקמת סטודיו לאדריכלות קהילתית, בו הכינו סטודנטים לאדריכלות תוכניות לעיצוב מחדש והרחבה של חמש דירות שיכון סטנדרטיות בשכונה. התוכניות נעשו תוך כדי עבודה משותפת עם הדיירים, חלקן תוך התחשבות בתקציב המוגבל שלהם.

במהלך הפרויקט הסטודנטים היו כפופים לרצונות ומאוויים של אנשים בשר ודם, לטוב ולרע. הם למדו שהמשפחה איתה הם עובדים אינה עשויה מקשה אחת והיו צריכים לגשר בין הרצונות השונים. רוב הסטודנטים נדרשו לעמוד בתקציב מוגבל שהוגדר להם מראש על ידי הדיירים, או לנסות להפחית את העלויות כמה שאפשר. הם היו צריכים להתחשב בחוקי התכנון והבניה ובמגבלות של המבנים עצמם, שרובם נבנו בבנייה טרומית.

תערוכה של התוצרים והתוכניות הוצגה לקהל הרחב בחלל תצוגה חדש שהוקם ממש בתוך המרכז המסחרי הוותיק של השכונה ונקרא "דיגיטלית- סניף ג'סי".

בסרטון המצורף ניתן לטעום על קצה המזלג מהעשייה הייחודית של המרכז לאמנות דיגיטלית בפרויקט גסי כהן. צפייה בסרטון משרה אופטימיות – שאכן כן – אמנות יכולה להשפיע, שהמגזר הציבורי יכול וצריך למצוא את הדרכים להתחבר לאוכלוסיה אותה הוא משרת ולגרום לה להפיק מעצמה את מה שיש בה ויקדם אותה.

פעילויות רבות בתחום הקהילה נעשות במוסדות עירוניים נוספים דוגמת מוזיאון הקריקטורה והקומיקס במתכונת ניידת: מוזיאון TAKE AWAY     מוזיאון הנודד אל בית הספר ואל הקהילה ומציע את החוויה לכל התלמידים בבית ספרם. פרויקט אחר עם אוריינטציה קהילתית המתקיים במוזיאון הקומיקס הינו הכשרת נערות במסגרת המחויבות האישית בתחום הקומיקס כדי שלאחר מכן הן תצאנה לשכונת גסי כהן ובמסגרת מתנ"ס לזרוס תדרכנה קורס קומיקס בהתנדבות. מהקורס ייהנו ילדים אשר באופן אחר כנראה לא היו נחשפים לתחום זה.

המוסד הציבורי – לא מה שחשבתם!

ממש כמו לובי של בית מלון הקורא למבקרים בו לשבת, להתרווח, לפתח שיחה או לשתות קפה בצוותא עם מכר מזדמן  – זה מה שאנו מבקשים לשדר בכל מה שנוגע למרכז הקהילתי שלנו

מצגת זאת דורשת JavaScript.

בעיני רבים נתפסים עובדי הציבור, 'הפקידים' –  כבעלי תפקיד, כמעט לא בני אדם, אנשים מרוחקים, ספונים בתוך בנייני ציבור קודרים, שם הם מבצעים את מטלותיהם, בתוך שגרה שוחקת, בפנים אדישות, שלא לומר חמוצות. אליהם אנו האזרחים או התושבים, 'עולים לרגל', ממתינים בתורים בלתי נגמרים ומקווים כי "נזכה" לשירות שבעצם זכותנו לקבל ברמה הכי בסיסית ומובנת מאליה.

זה היה כך ביתר שאת בעבר, אך  לצערי יש לא מעט מוסדות ציבוריים שכך הם פני הדברים בהם – גם כיום. אנו, אנשי המגזר המוניציפאלי, המצויים במגע הכי קרוב והכי ישיר עם התושבים – חייבים להתנהל אחרת.

החצר של פולה במרכז קהילתי בן גוריון

החצר של פולה במרכז קהילתי בן גוריון

אני מאמינה כי הממשק שלנו, עם קהל הצרכנים, לקוחותינו – חייב להיות אחר לגמרי. כמו במגזר הפרטי – אני רוצה לספק גם שירות וגם חוויה.

זה לא פשוט, לא תמיד אפשרי, לא תמיד המגע הזה עם מקבלי השירות הוא נעים ויש נושאים שהתחושה השלילית כמעט מובנית בתוכם. ויחד עם זאת אני מאמינה שגם בתחומי טיפול פחות נעימים – אנו יכולים לייצר סביבה נעימה, אווירה חיובית, עניינית, יעילה וכן – אפילו אנושית.

המקום הכי טבעי להתחיל בזה היא הפעילות הקהילתית – אלו הנושאים "הרכים" יותר – שגם עליהם, אנו כמגזר מוניציפאלי, מופקדים, באמצעות שלוחות הביצוע, אשר יצרנו לשם כך.

בחולון מופקדת רשת קהילה ופנאי על כל הפעילות הקהילתית, המיועדת לכל הגילאים ונפרשת על אינספור תחומי עשייה ועניין. המוטו של הרשת כפי שהוצג לאחרונה בתוכניות העבודה העירוניות הוא שעשייה קהילתית מתבצעת באהבה או בכלל לא, כן, קצת כמו החומוס… טעים, מוכר, חמים, ידידותי.

כדי ליצור אווירה של חיבור, שיתוף, זיהוי צרכים אמיתיים של קהילה – נדרשת אמונה – אך גם נראות וסביבה ראויה. ממש כמו לובי של בית מלון הקורא למבקרים בו לשבת, להתרווח, לפתח שיחה או לשתות קפה בצוותא עם מכר מזדמן – זה מה שאנו מבקשים לשדר בכל מה שנוגע למרכז הקהילתי: זה הבית שלכם, זה המקום להיפגש בו, לעיין יחדיו בירחון או בספר, לקיים מפגש שכנים או סתם שיח של אנשים המתעניינים בנושא מסוים, באים לחוג ולאחריו רוצים עוד רגע להחליף חוויות זה עם זה.

"גומות חן" - מתחם פעילות לקטנטנים במרכז הקהילתי בן גוריון

"גומות חן" - מתחם פעילות לקטנטנים במרכז הקהילתי בן גוריון

אלה יכולות להיות שתי אימהות הממתינות לילדים הצעירים הנמצאים בחוג או שתי חברות שיצאו משיעור פילאטיס ומחפשות עוד דקה של שקט מהריצות, הטרדות והחובות הממתינים בבית ובעצם – כל אחד. כל אחד שמחפש תקשורת, חברה, שותפות – דווקא בעולם דיגיטלי, מנוכר ולוחץ.

נראים טוב

זו הסיבה שאנו משדרגים את המרכזים שלנו – הן ביציקת תכנים חדשים והן בתשתית פיזית ובמראה. דוגמא נפלאה היא המרכז הקהילתי וולפסון כפי שניתן לראות בתמונות 'לפני' ו'אחרי' כיצד ממתחם ציבורי סביר הפך למקום חמים, נעים ומזמין, אשר ממש עושה חשק להיכנס ולבלות בו.

דוגמא נוספת ומחממת את הלב היא מה שהתרחש לאחרונה במרכז הקהילתי בן גוריון, כששטח די מוזנח סביב המבנה הפך ל'חצר של פולה'  עם דשא ירוק, ערוגות פרחים וצמחי תבלין, ספסלים בשביל החבר'ה וגם בשבילו ובשבילה….

במהלך השבוע המקום תוסס, מתקיימות בו סדנאות, הופעות והפעלות.

בתמונות ניתן לראות כיצד 'גויסו' בני הנוער עצמם לעבודה בגינה – וכך הרווחנו גם הפעלה חינוכית וגם יצירת תחושת שייכות והזדהות עם המקום בו השקיעו מאמץ ועבודה.

 

בני הנוער מטפחים את החצר של פולה במרכז הקהילתי בן גוריון

בני הנוער מטפחים את החצר של פולה במרכז הקהילתי בן גוריון

ולמה דווקא פולה?

כזכור פולה היתה אשתו האחת והיחידה של דוד בן גוריון, על שמו קרוי המרכז הקהילתי. במרכז, במסגרת העבודה החינוכית המתקיימת בו עוסקים בין היתר בהנחלת מורשת דוד בן גוריון, מקרבים את בני הנוער אל המנהיג אולי החשוב בין מנהיגי הציונות והמדינה, לומדים על חייו ומנחילים לדור הצעיר את ערכיו, שעם הזמן נראים יותר ויותר רלבנטיים.

 

"קפה גוריון" במרכז הקהילתי בן גוריון

"קפה גוריון" במרכז הקהילתי בן גוריון

עוד בתמונות – מרכז מקסים לקטנטנים בני שבועות ספורים ועד בני 5 והוריהם – 'גומות חן' שמו, אשר בו מוצעת באותה הרוח פעילות המותאמת לצרכי האוכלוסיה: פינת ג'ימבורי, מתחם "גן" בו מופעלים הילדים והוריהם במגוון נושאים ומתודות: תנועה, מוזיקה, יצירה- ובט"ו בשבט אף בשתילה בחצר של פולה! לאור ההצלחה יש כוונה לפתוח בקרוב את  'בוקר זורם בגומות חן'- מסגרת המיועדת בעיקר לנשים בחופשת לידה עם ילדיהן הרכים, שתציע סדנאות עיסוי תינוקות, התעמלות נשים, סדנאות על בריאות האישה ומעגלי נשים, תמיכה בהנקה ועוד.

בחלק השני של הפוסט אספר איך המוסד הציבורי יוצא אל הקהילה ומשתמש באמנות כדי ליצור שינוי חברתי בשטח.

אשמח לתגובותיכם.