תדמית עיר

המוסד הציבורי – לא מה שחשבתם!

ממש כמו לובי של בית מלון הקורא למבקרים בו לשבת, להתרווח, לפתח שיחה או לשתות קפה בצוותא עם מכר מזדמן  – זה מה שאנו מבקשים לשדר בכל מה שנוגע למרכז הקהילתי שלנו

מצגת זאת דורשת JavaScript.

בעיני רבים נתפסים עובדי הציבור, 'הפקידים' –  כבעלי תפקיד, כמעט לא בני אדם, אנשים מרוחקים, ספונים בתוך בנייני ציבור קודרים, שם הם מבצעים את מטלותיהם, בתוך שגרה שוחקת, בפנים אדישות, שלא לומר חמוצות. אליהם אנו האזרחים או התושבים, 'עולים לרגל', ממתינים בתורים בלתי נגמרים ומקווים כי "נזכה" לשירות שבעצם זכותנו לקבל ברמה הכי בסיסית ומובנת מאליה.

זה היה כך ביתר שאת בעבר, אך  לצערי יש לא מעט מוסדות ציבוריים שכך הם פני הדברים בהם – גם כיום. אנו, אנשי המגזר המוניציפאלי, המצויים במגע הכי קרוב והכי ישיר עם התושבים – חייבים להתנהל אחרת.

החצר של פולה במרכז קהילתי בן גוריון

החצר של פולה במרכז קהילתי בן גוריון

אני מאמינה כי הממשק שלנו, עם קהל הצרכנים, לקוחותינו – חייב להיות אחר לגמרי. כמו במגזר הפרטי – אני רוצה לספק גם שירות וגם חוויה.

זה לא פשוט, לא תמיד אפשרי, לא תמיד המגע הזה עם מקבלי השירות הוא נעים ויש נושאים שהתחושה השלילית כמעט מובנית בתוכם. ויחד עם זאת אני מאמינה שגם בתחומי טיפול פחות נעימים – אנו יכולים לייצר סביבה נעימה, אווירה חיובית, עניינית, יעילה וכן – אפילו אנושית.

המקום הכי טבעי להתחיל בזה היא הפעילות הקהילתית – אלו הנושאים "הרכים" יותר – שגם עליהם, אנו כמגזר מוניציפאלי, מופקדים, באמצעות שלוחות הביצוע, אשר יצרנו לשם כך.

בחולון מופקדת רשת קהילה ופנאי על כל הפעילות הקהילתית, המיועדת לכל הגילאים ונפרשת על אינספור תחומי עשייה ועניין. המוטו של הרשת כפי שהוצג לאחרונה בתוכניות העבודה העירוניות הוא שעשייה קהילתית מתבצעת באהבה או בכלל לא, כן, קצת כמו החומוס… טעים, מוכר, חמים, ידידותי.

כדי ליצור אווירה של חיבור, שיתוף, זיהוי צרכים אמיתיים של קהילה – נדרשת אמונה – אך גם נראות וסביבה ראויה. ממש כמו לובי של בית מלון הקורא למבקרים בו לשבת, להתרווח, לפתח שיחה או לשתות קפה בצוותא עם מכר מזדמן – זה מה שאנו מבקשים לשדר בכל מה שנוגע למרכז הקהילתי: זה הבית שלכם, זה המקום להיפגש בו, לעיין יחדיו בירחון או בספר, לקיים מפגש שכנים או סתם שיח של אנשים המתעניינים בנושא מסוים, באים לחוג ולאחריו רוצים עוד רגע להחליף חוויות זה עם זה.

"גומות חן" - מתחם פעילות לקטנטנים במרכז הקהילתי בן גוריון

"גומות חן" - מתחם פעילות לקטנטנים במרכז הקהילתי בן גוריון

אלה יכולות להיות שתי אימהות הממתינות לילדים הצעירים הנמצאים בחוג או שתי חברות שיצאו משיעור פילאטיס ומחפשות עוד דקה של שקט מהריצות, הטרדות והחובות הממתינים בבית ובעצם – כל אחד. כל אחד שמחפש תקשורת, חברה, שותפות – דווקא בעולם דיגיטלי, מנוכר ולוחץ.

נראים טוב

זו הסיבה שאנו משדרגים את המרכזים שלנו – הן ביציקת תכנים חדשים והן בתשתית פיזית ובמראה. דוגמא נפלאה היא המרכז הקהילתי וולפסון כפי שניתן לראות בתמונות 'לפני' ו'אחרי' כיצד ממתחם ציבורי סביר הפך למקום חמים, נעים ומזמין, אשר ממש עושה חשק להיכנס ולבלות בו.

דוגמא נוספת ומחממת את הלב היא מה שהתרחש לאחרונה במרכז הקהילתי בן גוריון, כששטח די מוזנח סביב המבנה הפך ל'חצר של פולה'  עם דשא ירוק, ערוגות פרחים וצמחי תבלין, ספסלים בשביל החבר'ה וגם בשבילו ובשבילה….

במהלך השבוע המקום תוסס, מתקיימות בו סדנאות, הופעות והפעלות.

בתמונות ניתן לראות כיצד 'גויסו' בני הנוער עצמם לעבודה בגינה – וכך הרווחנו גם הפעלה חינוכית וגם יצירת תחושת שייכות והזדהות עם המקום בו השקיעו מאמץ ועבודה.

 

בני הנוער מטפחים את החצר של פולה במרכז הקהילתי בן גוריון

בני הנוער מטפחים את החצר של פולה במרכז הקהילתי בן גוריון

ולמה דווקא פולה?

כזכור פולה היתה אשתו האחת והיחידה של דוד בן גוריון, על שמו קרוי המרכז הקהילתי. במרכז, במסגרת העבודה החינוכית המתקיימת בו עוסקים בין היתר בהנחלת מורשת דוד בן גוריון, מקרבים את בני הנוער אל המנהיג אולי החשוב בין מנהיגי הציונות והמדינה, לומדים על חייו ומנחילים לדור הצעיר את ערכיו, שעם הזמן נראים יותר ויותר רלבנטיים.

 

"קפה גוריון" במרכז הקהילתי בן גוריון

"קפה גוריון" במרכז הקהילתי בן גוריון

עוד בתמונות – מרכז מקסים לקטנטנים בני שבועות ספורים ועד בני 5 והוריהם – 'גומות חן' שמו, אשר בו מוצעת באותה הרוח פעילות המותאמת לצרכי האוכלוסיה: פינת ג'ימבורי, מתחם "גן" בו מופעלים הילדים והוריהם במגוון נושאים ומתודות: תנועה, מוזיקה, יצירה- ובט"ו בשבט אף בשתילה בחצר של פולה! לאור ההצלחה יש כוונה לפתוח בקרוב את  'בוקר זורם בגומות חן'- מסגרת המיועדת בעיקר לנשים בחופשת לידה עם ילדיהן הרכים, שתציע סדנאות עיסוי תינוקות, התעמלות נשים, סדנאות על בריאות האישה ומעגלי נשים, תמיכה בהנקה ועוד.

בחלק השני של הפוסט אספר איך המוסד הציבורי יוצא אל הקהילה ומשתמש באמנות כדי ליצור שינוי חברתי בשטח.

אשמח לתגובותיכם.

מודעות פרסומת

אנחנו והעיצוב או למה דווקא עיצוב?

קארין צור - אפודה מברונזה וזהב

עבודה של קארין צור, אפודה מברונזה וזהב מתוך התערוכה 'הבהלה לרעב' בגלריית החווה, 11.1-3.3.2011

במאמר על "העידן בו ישלוט העיצוב" כותבת פולה אנטונלי, האוצרת הראשית לאדריכלות ולעיצוב במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק: "העיצוב התפשט כמו גז כמעט לכל היבט של הפעילות האנושית, ממדע וחינוך ועד לפוליטיקה וקביעת מדיניות. הסיבה פשוטה: אחת המשימות החשובות ביותר של עיצוב היא לסייע לאנשים להתמודד עם שינויים".

היום כבר ברור כי הגלובליזציה והתהליכים הכלכליים העולמיים מובילים לשינויים משמעותיים באורח החיים של כולנו. אנו מוצפים במוצרים זולים ולכלכלה המודרנית אין אפשרות להתחרות בעלויות כח האדם הקיימות במדינות כמו סין ושאר מדיניות אסיה.

היתרון היחסי שלנו הוא ידע ויצירתיות.

העיצוב משלב בין שני אלה.

אני מאמינה כי עיצוב יהפוך בשנים הבאות לחלק משמעותי יותר ויותר בכל מוצר שנצרוך ובכל פעולה שנבצע בחיי היום יום. כבר היום אנו עדים לתהליכי עיצוב הנטמעים  בחיינו ולאחר שהם שם – נדמה כי תמיד היו שם, ואיך אפשר בלעדיהם.

מה שפעם היה מותרות הוא היום המובן מאליו.

אני סבורה כי אחד מענפי הייצוא המרכזיים של מדינת ישראל בשנים הבאות יהיה עיצוב ועל כן קידום הידע בתחום זה – הוא בעיני משימה לאומית.

העבודה  Domestic Animals_Radiator, 2008 של Guus Van Leeuwen

העבודה Domestic Animals_Radiator, 2008 של Guus Van Leeuwen , צולם על ידי Renee van der Hulst, מתוך התערוכה הרביעית במויאון העיצוב חולון. פתיחה: 27 בינואר 2011

העיר חולון המבקשת להוביל ולהשפיע על החברה ועל התרבות בישראל – נרתמת לקידום נושא זה בתיאוריה ובמעשה.

מוזיאון העיצוב חולון הינו גולת הכותרת והוא משקף את מחויבותה המתמשכת של העיר חולון לחינוך ולתרבות ואת שאיפתה לקדם את תחום העיצוב למקום מרכזי בסדר היום התרבותי של ישראל.

בחזון העירוני שלנו הכרזנו כי: חולון תהווה מוקד פעילות בינלאומי מוביל לחדשנות בעולם העיצוב.

בדגשים העירוניים לשנת 2011 קבענו כי: "תוטמע שפת העיצוב בהוויה העירונית והחינוכית תוך יישום עקרונות אקולוגיים ב"שפת הרחוב בעיר", עוד ציינו כי: "קידום אזור התעשייה חולון ייעשה תוך שילוב יכולות העיצוב והידע הקיימות בעיר לשם פיתוח התעשייה והעסקים הפועלים כיום ומשיכת יזמים חדשים"

ובשטח דברים קורים.

עבודה של מיכל מרום מתוך התערוכה 'זרימה טבעית'

עבודה של מיכל מרום מתוך התערוכה 'זרימה טבעית' בגלריית חנקין. 19.1-26.2.2011

כך לדוגמא כל הגלריות העירוניות שלנו מתמקדות זו השנה השנייה בתערוכות בנושא העיצוב על מגוון ביטוייו.

בקרוב, כך אנו מקווים, נממש את תוכניתנו להקים סדנאות למעצבים בתוך אזור התעשייה, בהן הם יוכלו ליצור ולייצר בתנאי חממה. שם הם יוכלו לפרוח ולצאת לדרכם העצמאית לאחר שירכשו ניסיון ושם.

ובחודש מאי השנה עיריית חולון ומוזיאון העיצוב חולון בשיתוף עם קהילת המעצבים הישראלית יקיימו שבוע של אירועי עיצוב במוזיאון וברחבי העיר. יוזמה זו היא נדבך נוסף בתהליך אותו מובילה העיר לקידום העיצוב בישראל והפיכתה של חולון למרכז עיצוב ארצי.

"העידן החדש הזה כבר החל", כותבת פולה אנטונלי, "העיצוב נע לכיוון מרכז הבמה של המסע האנושי הנצחי שמטרתו יצירת יופי מתוך הכרח". לא נותר לי אלא להסכים עמה ולקוות כי נזכה לראות בתוצאות תרומתנו הצנועה לתהליך חשוב זה.

לסיום, אתם מוזמנים לצפות בסרט אודות חולון עיר העיצוב ששודר בערוץ החיים הטובים (מפאת אורכו הסרט בשני חלקים). צפייה מהנה!

מוסיקה ככלי טיפולי

המוסיקה היא אמצעי חיבור ותקשורת, המאפשר ליחיד שפה שאינה רק וורבלית

מצגת זאת דורשת JavaScript.

אחד הדברים שעמדו לנגד עיני עוד בראשית תהליך התוויית חזון 'עיר הילדים' בחולון – היה הרצון להגיע אל כל הילדים, גם אל אותם ילדים שמפאת תכונותיהם, יכולותיהם, הקשיים שלהם – הם כאילו מציבים חומה בינם לבין הסביבה, מסתגרים ולא מצליחים להגיע למימוש כישרונותיהם ויכולותיהם.

פעמים רבות מדובר בילדים מאוד נבונים, בעלי כישורים ייחודיים ופוטנציאל אדיר – שאיכשהו הוריהם נאלצים לשמוע שוב ושוב שזהו "פוטנציאל בלתי ממומש".

בין הדברים שמאוד רציתי לקדם היה השימוש במוסיקה ככלי, כדרך, כאמצעי – להגיע אל אותם ילדים ולאפשר להם לפרוח. חשתי (וחוויתי זאת באופן אישי במהלך חיי) כי המוסיקה היא אמצעי חיבור ותקשורת, המאפשר ליחיד שפה שאינה רק וורבלית.

ילדים רבים הינם בעלי כישורים רבים ומגוונים שאינם מוצאים דרך לביטוי אישי כיוון שהם נדרשים לתפקד אך ורק בעולם של מושגים וידע אינפורמטיבי. הנגינה פותחת עבור כל העוסק בה אפשרות לביטוי אחר. עצם העיסוק במוסיקה הינו טיפולי בפני עצמו.

בחולון אנו מפעילים את מרכז שטיינברג – במה למוסיקה חיה. לשם מגיע כל ילד אשר מעוניין לנגן – לפגישת ייעוץ,  ודרך שיחה ומגוון  תרגילים ושאלות – ניתן לו כיוון בבחירת הכלי. החיבור לכלי הינו חשוב ביותר, כמו בבחירת חבר לחיים.  בהמשך, מקבל כל ילד באופן פרטני את שיעור הנגינה. שבו נפתח פתח אל עולם הרגש.

לאחר כשנה, בה לומד הנגן את יסודות הנגינה, הוא מצטרף לקבוצת נגינה. העשייה בקבוצות הנגינה מאפשרת התנסות בחוויית שיתוף, הקשבה, ביטוי אישי בתוך קבוצה ועוד.

זאת ועוד, יש לנו בעיר חמישה בתי ספר מוסיקליים, אשר בחרו בתחום זה במסגרת בחירת ייחודיות בית ספרית. בבתי ספר אלה הצוות בונה את תוכנית הלימודים במוסיקה באופן שבכל שכבה ניתנת לילדים הזדמנות להתנסות בכלי נגינה כמו חלילית, מנדולינה וכלי נשיפה. בכתות ה-ו הילדים המוכשרים מוזמנים לקחת חלק בלימודי שירה ולהשתתף בתזמורות ובמקהלות. התוכנית המיוחדת הינה פרי שיתוף פעולה של משרד החינוך, העירייה ובתי הספר, וללא ספק היא מטפחת את כישרונות הילדים ומעודדת הקשבה, סובלנות, ביטוי אישי וכבוד הדדי.

לסיכום, המוסיקה היא כעין חומר, חומר ייחודי עם סגולות המאפשרות לאנשים עם מגוון צרכים, יכולות, קשיים ויתרונות להביא את עצמם לידי ביטוי – והרי כל אחד מאיתנו שואף להביא את עצמו לידי ביטוי… נסו זאת במוסיקה.

(במצגת המצורפת: בית ספר בן צבי – בית ספר מנגן)

בית ספר בן צבי – בית ספר מנגן

במה אנחנו חזקים?

אנשים הם מקור ליצירה ולעשייה. תוצר אנושי היה בעבר וכמובן גם בהווה מקור עניין והתפעלות באינספור מקומות בעולם

boolim1בכתבה שהתפרסמה לאחרונה תחת הכותרת: הפתרון לבעיית הפריפריה נמצא בתוכה מוצגת תפישה על פיה הצמחתו והעצמתו של יישוב או אזור הנתפס כחלש או כסובל מדימוי שלילי – צריכה לעשות מתוך זיהוי והעצמת החוזקות והיתרונות של המקום. זאת, בניגוד לתפיסה אשר אפיינה שנים רבות את המדינה והיא הדגשת החולשות מתוך אמונה כי הדבר יוביל לתמיכה וסיוע חיצוני – תחילה במשאבים – ולאחר מכן בזרימה של כוח אדם מחוץ.

כשקראתי את הדברים חזרתי כ-17 שנה אחורה לימים בהם העיר חולון, שאיננה פריפריה במובן הגיאוגרפי הקלאסי, נתפסה כפריפריה במובן החברתי והתרבותי. צעירי חולון שיצאו לבלות בעיר השכנה תל אביב חשו עצמם כ'פריפריה', 'לא שייכים', שלא לומר לא ממש רצויים ואף זכו לכינויים מתייגים לא מחמיאים כמו 'חוב"תים'.

בסקרים שנעשו אז העידו התושבים כי הם דווקא חשים מרוצים בעירם ואוהבים אותה אך הדימוי החיצוני החל להשפיע גם על התפיסה העצמית. הבנו כי נדרשת פעולה כוללת ומעמיקה שתגדיר לאן הולכת העיר, מה עתיד להשתנות בה ואיך אפשר להפוך אותה למקור גאווה לתושביה ומוקד משיכה לרבים אחרים. הבנו כי בכל מה שנחליט לעשות אנו חייבים להתבסס על חוזקותיה של העיר ועל היתרונות שהיא יכולה להציע.

ראינו כי אנשים שאינם גרים בחולון וביקרו בה וחוו חוויה חיובית גיבשו דעה חיובית על העיר, בניגוד לאלה שמעולם לא היו בה וניזונו מן השמועה.

שאלנו את עצמנו במה אנו חזקים? הרים גבוהים וחופים תכולים – אין לנו, אתרים ארכיאולוגיים והיסטוריים בסדר גודל של ערים עתיקות – גם לא.

אז מה אם כן יש? אנשים.

אנשים הם מקור ליצירה ולעשייה. תוצר אנושי היה בעבר וכמובן גם בהווה מקור עניין והתפעלות באינספור מקומות בעולם. חשנו כי תרבות ואמנות – הם מוקד משיכה אדיר. הבנו גם שתחושת הקהילתיות והמשפחתיות הינם ערכים נוספים המחברים לחולון – וכך הגענו למיצוב חולון כ'עיר טובה לילדים', 'עיר שטוב לגדול בה ולגדל בה ילדים', עיר המציעה תרבות לכל ולמשפחה ולילדים בפרט.

הפוטנציאל היה שם – הוא רק חיכה שמישהו ירים את הכפפה. הרי החיבור לילדים, הרצון להשקיע בהם הוא משהו המשותף לרבים, במיוחד בחברה היהודית והישראלית – המקדשת ערכי משפחה וחינוך הדור הבא. ראינו שבכך נוכל להציע משהו מיוחד, משהו שאיננו מתחרים בו בשכנתנו הגדולה תל אביב, שבאופן טבעי היוותה ומהווה מוקד משיכה כלכלי, חברתי ותרבותי.

וכך התחלנו לטוות את מה שהפך אט אט למרקם שלם: בגובה העיניים – החושף ילדים בגיל צעיר מאוד לאמנות פלסטית, תיאטרון ומוסיקה היה הסנונית הראשונה, חבר אליו החווידע – המזמן העשרה ולימוד מדע בדרך חווייתית ומרגשת, ואז נפתח מוזיאון הילדים הישראלי – כמוהו אין בשום מקום בארץ עם תפיסה שונה וייחודית, המציעה לילד התנסות מרתקת ומפתחת בדרך יוצאת דופן, ואחריו המדיטק עם התיאטרון היוצר שברבות הימים הפיק בזו אחר זו הצגות מופת, שזכו לאהדה עצומה ולהערכה מקצועית.

ובהמשך גני הסיפור שלנו המצויים כיום על בולי ישראל ומשלימים את התפיסה גם ברמת התשתית, בגנים הציבוריים שלנו, אשר לצד המתקנים "הרגילים" מפגישים את הילדים עם ספרות קלאסית בלבוש אמנותי פיסולי.

ובשנה האחרונה מוזיאון העיצוב שלכאורה מושך אותנו למקום אחר, אך בעצם ממשיך את התפיסה שאנו חזקים בעשייה וביצירה אנושית, תרבותית, מחנכת מחד וחווייתית מאידך – וקהל המבקרים ההולך ומתרחב הינו עדות לניצחון הרעיון.

אני מאמינה כי מקומות נוספים שיאמצו גישה זו יצמיחו עצמם ויגיעו להישגים שכלל לא שערו שניתן יהיה להגיע אליהם. כולנו כחברה נצא מכך נשכרים.

מוזיאון העיצוב חולון – כך זה התחיל

כשאנו שומעים כי מגזין תיירות חשוב בעולם כולל את מוזיאון העיצוב חולון ברשימת "עשרת האתרים שעליך לראות בטרם תמות" וכתבי עת בעלי שם עולמי ממליצים למטיילים בעולם בכלל ולאלה המתעניינים בתחום העיצוב בפרט – שלא לפסוח על המוזיאון המוגדר כאחד מאטרקציות האדריכלות החשובות בתבל – כדאי להיזכר איך הכל החל.

כבר בשנת 2002 הגעתי למסקנה כי מוזיאון לעיצוב, אשר כמוהו אין רבים בעולם וכמובן שלא בישראל – יעניק מימד נוסף  לתדמיתה  החיובית של העיר חולון.

הובילו לכך שלושה דברים שקרו אז:

1. משרד המסחר והתעשייה פנה אליי בהצעה לבניית תוכנית לשיתוף פעולה בין מעצבים לתעשייה, ראשית מכיוון שראה את הפוטנציאל הגלום באיזור התעשייה בחולון שהוא מהגדולים בארץ ושנית משום שראה את העתיד של הייצוא התעשייתי בישראל  בהתמקדות בנושא העיצוב. סברתי כי  חשוב שאנחנו נהיה המובילים ונקים מרכז אשר ישרת את התעשיינים והמעצבים כאחד.

2. כחברה בוועד המנהל של המכון הטכנולוגי בחולון H.I.T  ראיתי את הגידול במספר הסטודנטים ובביקוש למגמות העיצוב ואת הקושי הרב של הבוגרים להשתלב בעבודה בתחומים אלה.

3. בנוסף חולון 'עיר הילדים'  היתה (ועודנה) מעוניינת למצוא דרכים אשר יעשירו את 'ארגז הכלים העירוני' המוצע לילדים. עיצוב היא שפה המוכרת לילדים למשל מעולם הצעצועים. ידוע כי שפת העיצוב מאפשרת להם לפתח את כישורי האוריינות, את התקשורת ואת היכולת להתנהג ולבחור נכון.

בשלב הראשון הקמנו את המרכז לעיצוב שכלל ספרית חומרים לעיצוב, אתר אינטרנט עם כל החידושים והמידע הנדרש למעצבים וכן ארגנו ימי עיון וכנסים בנושא עיצוב. רק לאחר פעילות שנמשכה כשלוש שנים קם המוזיאון לעיצוב אשר מאגד בתוכו את כל הפעילות הקודמת בנוסף לפעילות המוזיאלית המקובלת ובכלל זה תערוכות, סדנאות, סיורים ומפגשים עם מעצבים בינלאומיים, הפקת קטלוגים, בניית אוסף ועוד…

כיום – מספר חודשים בלבד מאז פתיחתו של המוזיאון ולאחר שתי תערוכות ותערוכה שלישית הנפתחת בימים אלה – אנו עדים לעניין עצום, אשר גדל והולך – בתחום זה. המוזיאון זוכה לתהודה אדירה בעולם וחולון יוצאת נשכרת. קהלים מגוונים מגיעים לבקר: בוגרים, צעירים וילדים. לנו חשוב מאוד להגיע אל הדור הצעיר, למשפחות, לקבוצות מאורגנות ממערכת החינוך.

המוזיאון מציע חוויה ולמידה מתוך התנסות. אנו נמשיך ונפתח למידה חווייתית ומרגשת מתוך מעורבות רגשית. אנו מקווים כי נצליח לפתח את חושיו של המבקר הצעיר, את יכולותיו האינטלקטואליות לתועלת ולהנאה בהווה ובעתיד.

אני מאחלת לכם ולנו שנה מצוינת של המשך עשייה והתפתחות עירונית!