אחריות חברתית. זו האחריות שלנו!

מחשבות בעקבות זכייה בפרס משרד הפנים לאחריות חברתית

אחריות חברתית מבוססת על העיקרון המוסרי לפיו לארגונים ולגופים, גם אם הם נוצרו למטרות רווח, ישנה מחויבות להיטיב עם החברה והסביבה בה הם פועלים.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

בשנים האחרונות אנו נתקלים במושג זה בהקשר של חברות עסקיות הלוקחות על עצמן, לצד פעילותן העסקית, להשקיע מאמץ ולתרום לחברה ולסביבה.

במקרה של גופים ציבוריים ניתן היה לחשוב שמיותר לדבר על אחריות חברתית, שכן עצם קיומם ופעילותם נובעים מתוקף אחריותם ומחויבותם החברתית.

אנו, הפועלים למען הציבור במסגרת השירות הציבורי, רואים חשיבות וערך בהתכוונות ומודעות לאחריותנו החברתית, אף שזו, לכאורה, הינה מובנת מאליה כתכלית קיומנו.

הרשויות המקומיות מצויות בחזית השירות הציבורי ומקיימות מגע ישיר ויומיומי עם ציבור לקוחותיהן, במגוון של תחומים. איכות הקשר הזה, אופיו, מגוון התחומים שהוא כולל, רגישותו לאוכלוסיות ולצרכים ייחודיים ועוד – משפיעים על חייהם היומיומיים של מיליוני תושבות ותושבים.

כזו היא למשל אמנת השירות, אמצעי שישמנו לפני 17 שנים בחולון ובזמנו נחשב חדשני. באמצעותו יכול כל תושב לדעת אלו שירותים הוא זכאי לקבל, באיזו רמת שירות ובאיזו מסגרת זמן. הדברים שקופים ומתפרסמים באתר העירוני ונערכת עליהם בקרה שוטפת על ידי, כשהמגמה למצוא תמיד איפה ניתן לעשות טוב יותר, מה צריך ואפשר לשפר. זו גם הסיבה שפרסמנו חוברת מודפסת ודיגיטאלית הנקראת "מישהו מטפל בך" ואחת למספר שנים היא עוברת ריענון והוצאה מחדש. זאת ללא קשר, ובמקביל לפרסום כל תחומי הפעילות ובעלי התפקידים באתר העירוני ופתיחת ערוצי תקשורת נוספים עם הציבור, למשל ברשת החברתית.

כל הדברים הללו, שכיום נראים טריוויאליים, לא היו מובנים מאליהם בעבר ולצערנו הם גם כיום אינם קיימים בכל רשות. השאיפה היא כמובן להקל יותר על כל מי שנזקק לשירות העירוני ולשכלל את האמצעים הטכנולוגיים, כך שכל אחד יוכל בעת הדיווח על תקלה לדעת מה הצפי לטיפול, בהתאם לאמנת השירות.

אולם אנו כעירייה לא מסתפקים בכך ובשבילנו התושבים אינם רק לקוחות, אנו רואים בתושבים שותפים. זו הסיבה שאנו מקיימים כבר מראשית כניסתי לתפקיד המנכ"לית, החל מגיבוש החזון הראשוני,  שורה של תהליכים לשיתוף הציבור, במהלכם הביע הציבור את דעתו במגוון נושאים כמו תכנית מתאר חדשה עליה עבדנו, רענון החזון העירוני, קידום תחום הצעירים ותכנית אב לילדים ונוער. מתוך אחריות חברתית ניסינו להגיע לציבור כמה שיותר רחב, כל אחד הוזמן להיכנס לאתר מיוחד שהקמנו ולהשתתף, לייצג את עצמו ואת רעיונותיו. עשינו גם פעילות כדי להגיע לאוכלוסיות ייחודיות כמו למשל הורים לילדים עם צרכים מיוחדים וגם לילדים עצמם, בהם אנו ממקדים את המאמצים. תחושותיהם, מחשבותיהם והצעותיהם של המשתתפים נלקחים בחשבון ומשפיעים על המדיניות העירונית.

האוכלוסיות המיוחדות קרובות ללבנו ואנו רואים כמשימה לאומית את הצורך ליצירת מודעות לשונה, תוך הבנת עולמו וצרכיו. מוזיאון הילדים שלנו מציג את עולם העיוורים, החרשים והזקנים, באמצעות שורה של פעילויות ומייצגים חווייתיים ומעסיק לשם כך אנשים הנמנים על אוכלוסיות אלה. עיוורים מובילים את מסלול 'דיאלוג בחשיכה', חירשים את 'הזמנה לשקט' וזקנים הם המדריכים הנפלאים של 'דיאלוג עם הזמן'.

גם במסגרת העירייה אנו מעסיקים אוכלוסיות של אנשים בעלי צרכים מיוחדים, שאינם יכולים להתקבל לכל מקום עבודה, וזאת כדי ליצור להם חוויית עבודה כמו לכל אחד.

נושא ההתנדבות מעסיק אותי רבות וברור לי שתפקיד העירייה לעודד ולכוון אנשים בכלל ובני נוער וילדים בפרט לקחת חלק במשימות התנדבות בקהילה כגון קשר עם אנשים גלמודים, תחזוקה וגינון בבתי קשישים, סיוע במסגרת שי"ל (שירות ייעוץ לתושב) לאנשים המתקשים בהנהלות מול הבירוקרטיה, פעילות של עובדי עירייה במסגרת 'יום המעשים הטובים' ועוד.

כאמור, כחלק מהאחריות החברתית אנו כל הזמן מחפשים דרכים לשפר ולהשתפר, להפוך תהליכים ליעילים יותר, לבדוק אלו נושאים ניתן לשנות כדי לתת שירות פנימי וחיצוני מיטבי.

טוב עשה משרד הפנים בהחלטתו להעניק לרשויות המקומיות פרס כהערכה על אחריות חברתית, שגופים אלה מגלים במהלך העשייה השוטפת.

אני גאה כי זכינו להערכה על שורה של פעילויות ותהליכים המתקיימים אצלנו וביניהם: יישום חוק הנגישות באופן מתקדם ברחבי העיר, קיום אירועי תרבות לכלל התושבים, קידום ביטחון התושבים והיערכות לשעת חירום, שיתוף ציבור, עידוד התנדבות ועוד.

ללמוד באמצעות פרוייקטים – למה ואיך זה יכול להצליח גם בישראל?

רשמים מביקור בבתי הספר "היי-טק – היי",  המיישמים לימוד באמצעות פרוייקטים

היום יותר ויותר מבינים את יתרונות שיטת הלימוד באמצעות פרוייקטים, PBL, שכן השיטה המסורתית, למרות שיש לה יש זכויות משלה, פשוט כבר לא כל כך עובדת. העולם משתנה, המידע הנגיש והזמין עצום ורב, המיומנויות הנדרשות משתנות, המורה כבר לא מקור הידע האולטימטיבי והפרעות קשב הן בעצם כבר דרך חיים.

לאחרונה ערכתי, יחד עם אנשי החינוך בחולון, ביקור מרתק ברשת בתי הספר 'היי טק היי' בלוס אנג'לס ובסן דייגו. הרשת עובדת על פי שיטת הלימוד באמצעות פרוייקטים כבר שנים לא מעטות וללא ספק יש מה ללמוד. הביקור חידד אצלי מספר תובנות בהן רציתי לשתף.

למידה כחלק מתרבות.
'למידה באמצעות פרוייקטים' היא הרבה יותר מרק למידה. מדובר בשינוי תרבותי כולל. השיטה היא חלק מתרבות שיח, מהתנהלות ומקודים התנהגותיים והצלחתה מבוססת על כבוד הדדי, הקשבה, הבנת גבולות וקבלתם. נכחנו בעבודה משותפת של ילדים על פרוייקט, במהלכה ניתן היה לחוש שעל אף שמדובר בהתנהלות חופשית לכאורה, הן מבחינת מסגרת פיזית והן מבחינת הפתיחות המחשבתית – הרי שמאוד ברור מה עושה כל אחד, מה התפקיד של התלמיד ומהו מקומו של המורה כמנחה, מה מותר ומה אסור ומהי האחריות והמחויבות של כולם, כולל של ילד צעיר, כדי להגיע למיצוי היכולת האישית והקבוצתית. ללא מוכנות תרבותית – קשה לראות כיצד השיטה תצליח.

למידה חווייתית המשלבת בין דיסיפלינות.
עתיד החינוך הוא בלמידה באמצעות הפרוייקטים. למה? כי זו הדרך לבנות ילד סקרן ששואל שאלות ואדם יצרני, אשר לומד תוך כדי עשייה, המשלבת דיסיפלינות רבות בו זמנית. אנו ראינו כיצד הילדים הצעירים לומדים פיזיקה למשל דרך הידיים, כשהם בונים בעצמם מודל משלב החקר ועד היישום. דוגמה אחרת ללימוד של היסטוריה, ספרות ושפה, עיצוב ומדע יכולנו לראות דרך הצגה שייקספירית שהעלו הילדים. התהליך היה סמסטריאלי, כחלק מכך למדו את המחזה, קיבלו תפקידים, עסקו בתלבושות ובתפאורה והציגו תוצר שהם חלק ממנו והוא חלק מעולמם. כך גם בעבודת מחקר על בעלי חיים, שמבוצעת בתוך מוזיאון המציג את עולם המים. הילדים חוקרים את הבעיה, שואלים כיצד ניתן להציל את בעלי החיים המסוימים שמצויים על סף הכחדה, מציעים קמפיין, מעצבים אותו, מובילים אותו ומתנדבים כפעילים בקמפיין. דוגמה אחרת היא הכנת ארוחה עם תפריט המבוסס על חקר נושא התזונה לעומק, עם היבטים של כימיה וביולוגיה וההשלכות על הבריאות. הארוחה הוצגה כשיאו של התהליך, בנוכחות המשפחות. מה שהופך את הלימוד לעניין קהילתי, ההורים שותפים וחשים גאווה והלימוד כמובן – משמעותי.

ייחודיות בית ספרית אך גם שיוויון הזדמנויות.
לא אחת הילדים בבתי הספר שראינו מגיעים ממשפחות קשות יום. ההשתתפות של הילדים הללו בתכנית הלימודים מקנה להם נקודת פתיחה טובה להמשך, המחפה על רקע מוחלש. כיצד זה מתאפשר? באמצעות 'צ'רטר סקול' – בית ספר ציבורי במימון חלקי פרטי של אגודות ועמותות המבקשות לקדם נושאים מסויימים. פתרון זה מאפשר ייחודיות ויציאה מהשבלונה הכלל מערכתית. שיטה זו מאפשרת לגייס מורים מעולים בתחומם לאו דווקא לפי כללי משרד החינוך. כמובן שזה דורש פיקוח וזהירות, אולם יש בכך כדי לצאת מאותה קוביה מוכרת וזהות מוחלטת בין תכני הלימוד. יש 'חומר חובה', אך הדרך ואופן הלימוד שונים לגמרי והתוספות הן רבות.

מורים חדורי מוטיבציה.
המורים בבתי הספר שראינו מתמצאים גם בתחומים אחרים מלבד התחום הספציפי 'שלהם'. הם עוברים הכשרות וסדנאות וכל אחד מביא מעצמו לתחום נוסף. במקביל ישנה רשת תמיכה ושיתוף פעולה מקצועי, אשר מסייעים למורים לתת את המירב למען הצלחת הילדים. כל הסביבה הלימודית מעודדת שיתוף ופתיחות, השיח פתוח, אין אפילו חדר מורים במתכונת המוכרת לנו, אין צלצולים והפסקות, יש עשייה ואם יש צורך גם הפוגות ומנוחה. המורה מלווה את הילד בתהליך מתמשך. כך למשל ראינו איך ילדים לומדים הנדסה מפירוק והרכבה של מכשיר יומיומי כמו מצלמה. המורה הוא מומחה בתחום. כל חלק שפורק נמדד, נרשם, מצולם ומועלה לתוכנה מתאימה במחשב, שם הוא מתועד. לאחר מכן נעשה חיבור מחדש, במחשב, ולבסוף גם ייצור מחדש על ידי מדפסת תלת מימד. חלקים פגומים או חסרים נבדקים באינטרנט, שם מחפשים הילדים מידע. והמורים נדבקים ומדביקים את הילדים בהתלהבות שלהם וממש רואים חדוות יצירה. נשמע כמעט דימיוני, אבל יש מציאות כזו, ולדעתי לא ירחק הרגע ונראה אותה ביותר ויותר מקומות. גם בארץ.

קשר הלבבות: מפגש עם יהודים וישראלים בניו יורק

מימין: ציפי בן חיים, עידו אהרוני זיגי בן חיים ואנוכי

מימין: ציפי בן חיים, עידו אהרוני זיגי בן חיים ואנוכי

לעתים, אנו בישראל חשים מאוד לבד, עם הקשיים שלנו, עם הסיכונים האובייקטיביים והחרדות הסובייקטיביות, ובשנים האחרונות, נדמה כי תחושת הבידוד הזו רק מתחזקת.

לאחרונה, במסגרת מפגש מרגש בארצות הברית, שמחתי לגלות שיש מי שחושב עלינו מעבר לים, מרגיש מחובר, מזדהה ומתעניין ואפילו מוכן לקחת חלק ולתרום.

במסגרת המאמצים לקדם מיזם חינוכי חדשני בחולון – דיגיטף, גן ילדים חדשני בסביבה דיגיטלית – נערך ערב מרגש במיוחד, בו היה לי את הכבוד לשתף את הקהילה היהודית בניו יורק בנעשה בישראל ובעיר חולון. חשתי שהצלחתי לפתוח צוהר לתפיסת עולם ולעשייה, המאמינה בדור הצעיר ומבקשת לתת כלים טובים לדור העתיד, להתפתחות אישית מוצלחת תוך בניית חברה וקהילה איכותית וערכית.

ציפי וזיגי בן חיים הם ישראלים החיים שנים ארוכות בארצות הברית. כמו ישראלים נוספים, הם הגיעו לשם בעקבות התפתחות מקצועית. זיגי בן חיים הינו אמן מוערך, אשר עבודותיו זכו בפרסים יוקרתיים והן מוצגות במוזיאונים חשובים כמו: הגוגנהיים ומוזיאון ברוקלין בניו יורק; מוזיאון ישראל ומוזיאון תל אביב. בעקבות קשר שנוצר עמם, הציעו בני הזוג לארח בביתם בניו יורק ערב חשיפה לחולון, אליו הוזמנו עשרות משתתפים מהקהילה היהודית והישראלית בעיר.

ביקור בניו יורק - מרץ 2015

ביקור בניו יורק – מרץ 2015

לאירוע, אשר בו התארח גם עידו אהרוני, הקונסול הכללי של ישראל בארצות הברית, הגיעו אורחים רבים, שגילו עניין רב בנעשה בישראל, הביעו הזדהות עם מה שמתרחש כאן, שתו בצמא כל מידע אודות החיים העכשוויים והתעניינו לעומק בנושאים כמו החינוך בארץ, התרבות, הרעיונות והתפיסות בקרב הדור הצעיר. הופתעתי לפגוש בין האורחים צעירים רבים, שסיפרו קצת על עצמם ושאלו שאלות על חולון כעיר הילדים ומה המשמעות הנובעת מכך. הם מצידם הופתעו לשמוע על העשייה הרבה, על התפיסה שטיפוח תרבות וחשיפה לתרבות מגיל צעיר משמשת אצלנו ככלי ואמצעי לטפח את ילדי ישראל ולצייד אותם בארגז כלים, בהתנסויות ובידע, שיהפכו אותם לאנשים רחבי אופקים, צמאי ידע, בעלי יכולת שיפוט ויצירה עצמית.

כך לדוגמה תיארתי בפניהם את העשייה במוזיאון העיצוב, הסדנאות החווייתיות לכל המשפחה, הסינרגיה שאנו מטמיעים בין בתי הספר ומערכת החינוך הפורמלית לבין מוסדות התרבות ועוד.

מהשיחה שהתפתחה ניתן היה לחוש בהערכה ובעניין, ברצון להכיר יותר וללמוד: אנחנו מהם והם מאתנו. כמי שמייחסים חשיבות רבה לקיימות ולצורך להשאיר עולם טוב יותר לדורות הבאים, הם התחברו לרעיונות ולעשייה שהצגתי בפניהם: ההשקעה בילדים, החינוך לערכי סובלנות, למעורבות חברתית, חיבור לקהילה משמעותית ולמקום בו חיים.

ללא ספק היה זה ערב של התרוממות רוח ואני אסירת תודה למארחים, למשתתפים ולכל מי שנרתם וסייע.

אנחנו עוד נראה את הימים האחרים – הרהורים ב'עיר הילדים' על יום הזיכרון

מצגת זאת דורשת JavaScript.

אבא של מוני לא חזר,

מוני עצוב-מהורהר:

"אבא שלי מת לתמיד

 או רק לזמן קצר?"

על השולחן

 המשקפיים של אבא

 וגם המשקפת.

מוני נוגע בהם

 ביד מלטפת.

באלה המשקפיים

 מוני רואה את אבא

 בתוך ענן בשמיים,

מנפנף לו שלום

 קורץ בעין.

לפעמים מוני מחפש בשמיים

 יד מנפנפת,

מחפש במשקפת

 ושואל בקול מהורהר:

 "אבא שלי מת לתמיד

 או רק לזמן קצר?"

"לפעמים מוֹני" מאת יקירת העיר חולון המשוררת שלומית כהן אסיף

***

שבוע קשה הוא השבוע הזה שמתחיל ביום השואה, עובר דרך ימי הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה ומסתיים בפרץ של שמחה, מעט לא טבעי, בחגיגות העצמאות.

כל מי שגדל וחי בארץ הזאת מתכנס בימים אלה קצת אל תוך עצמו ואל תוך זיכרונותיו. גם אני, שנולדתי בשנה של מלחמה, מלחמת סיני, שבה ומהרהרת באלה שאינם, בחיים שנגדעו באיבם, תחילה במעגל המשפחתי, ואחר כך במעגל החברתי הקרוב ואחר כך זה הרחוק יותר, של המכרים והבנים של חברים. ומשם כבר נשאבים אל הסיפורים על מי שהיכרנו דרך הטלויזיה או העיתון, רק אחרי שהלכו מאיתנו והיגון עוטף וחודר והמחשבות מציפות על שהיה, על שיהיה, על מי שנדמה שנשכח ובעצם לא יכול להישכח…

במין מנגנון הישרדותי הכרחי הפך גם הקיץ האחרון למשהו שממרכז התודעה, שאך היתה המציאות שלנו, עובר למשהו העומד ברקע, כואב, מטריד, מתסכל. שלושה מבני העיר חולון נפלו ב'צוק איתן' וביום הזיכרון הזה משפחותיהם של בניה רובל, צפריר בר-אור וגל בסון היו, למגינת לבנו, לחלק ממשפחה שאיש אינו רוצה  להיות חלק ממנה – משפחת השכול.

כמי שכל השנה עוסקת ב'עיר הילדים' וכבר למעלה משני עשורים משתדלת ליצור עולם טוב יותר לילדים, לתת להם את המזון הרוחני והתשתית התרבותית והחינוכית שתאפשר להם לצמוח ולפרוח, מהדהדות בראשי ביום הזה מילות השיר: "והחשבון שאין לו סוף – חייב לחלוף, חייב לחלוף". מה אנו, בני האדם באשר הם, צריכים יותר מהשקט, מהשלווה, משמחת היצירה והעשייה?!

אנו כולנו, ואני מאמינה שגם שכנינו/אויבינו, ובמיוחד ההורים שבקרבנו, מה אנו רוצים יותר מלראות לראות את ילדינו ונכדינו – גדלים, מצליחים, מאושרים?!, מה יותר טבעי מזה?!

תמיד האמנתי שזה אפשרי, שהשלום חייב להגיע…

וכך אני נעה בימים הללו בין היגון והייאוש והתסכול שמא לא נזכה לראות את האור בקצה המנהרה, לאמונה החזקה והבסיסית הזו שאי אפשר לוותר על התקווה, שאסור להפסיק להאמין ולעשות, אולי פשוט כי אין ברירה. נמשיך ונשקיע בילדים, נראה להם ונלמד אותם מהו עולם של חשיבה, סקרנות, יצירה אנושית מעוררת הערכה והערצה, נאפשר להם להיות אנשים טובים יותר, נשתדל לעשות את החלק הקטן שלנו במעשה הגדול ונמשיך לקוות ש"אנחנו עוד נראה את הימים האחרים", שבוא יבואו.

טוב על פני הרע, אור על פני החושך

ני הנוער של חולון בטקס ליד האנדרטה 'ששה מיליון אורות', יצירתה של הפסלת רחל כספי

בני הנוער של חולון בטקס ליד האנדרטה 'ששה מיליון אורות', יצירתה של הפסלת רחל כספי

אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה בחולון נפתחו בטקס מרגש שערכו בני הנוער באנדרטת "ששה מיליון אורות", בהדלקת לפיד הזיכרון. לאחר מכן, באולם מלא מפה לפה בניצולי שואה, בני דור שני ושלישי, חיילים, בני נוער ותושבים רבים, התקיים הטקס העירוני לציון יום השואה והגבורה.

בנוסף, יותר מ-30 בתים פרטיים, כמו גם "בית להיות" –להנצחת תודעת השואה ולקחיה ובמספר מוסדות קהילתיים נוספים בעיר, נערכו ערבי "זיכרון בסלון", במהלכם נפגשו בני כל הגילאים, ובכלל זה אנשים צעירים ובני נוער, עם  ניצולי שואה או בני הדור השני, שסיפרו למשתתפים את סיפורם וקיימו שיח-בין דורי לצד פעילות תרבותית-אמנותית משותפת.

יום הזיכרון הוא יום משמעותי ולא קל עבור רבים מאיתנו, זהו יום בו מתערבבים זה בזה סיפורים משפחתיים ולאומיים, כמו גם עצב ויגון עם שמחת התקומה והחיים בארץ.

רציתי לשתף בדברים שנשאתי בטקס אל מול האנדרטה , ומכוונים במיוחד אל הדור הצעיר:

כמדי שנה, בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, נקבצים אנו כאן עמכם, בני הנוער של חולון, ויחדיו מדליקים אש בשש אבוקות האנדרטה, יצירתה של הפסלת רחל כספי, האנדרטה המסמלת ששה מיליון אורות, שכבו לעד.

השנה הנושא המרכזי של יום הזיכרון לשואה ולגבורה הינו: כאב השחרור והחזרה לחיים: 70 שנה לסיום המלחמה.

לאורך כל שנותיה של מדינת ישראל ועוד קודם לכן, ניצולי שואה רבים השתתפו, איש-איש בדרכו, בבניית עולם טוב יותר למען עצמם, למען ילדיהם ולמען הדורות הבאים שלא ידעו את מוראות השואה. כפי שאמרה אחת הניצולות אשר איבדה בגטו לודז' ובאושוויץ עשרות מבני משפחתה: "אם ישבו לשולחן הסדר בביתי יותר מ-20 איש, דור שני ושלישי, אני את שלי עשיתי".

בטקס עם ניצולות השואה תושבות חולון ויקירות העיר בת שבע דגן ומלכה רוזנטל

בטקס עם ניצולות השואה תושבות חולון ויקירות העיר בת שבע דגן ומלכה רוזנטל

אנו בחולון חשים חובה וזכות לנצור בליבנו את הנספים, לזכור ולהזכיר את שנעשה להם ולעמנו ולחלוק כבוד לניצולים החיים עימנו ובחרו בחיים, ביצירה, בעשייה, בבניית משפחה ובתרומה לבניית החברה הישראלית והמדינה.

במוסדות החינוך, ב'בית להיות' וכמובן בטקסי הזיכרון והפעילויות המתקיימות היום ומחר, אנו מבקשים להעביר אליכם, בני הדור הצעיר את המסר: זוכרים את שהיה, מכירים את ההיסטוריה ולומדים ממנה.

על כל אחד מאיתנו להבין, ללמוד ולהפנים את לקחי השואה הנוראית מכל שידעה האנושות ולבנות חברה אחרת, אנושית, טובה יותר, הומניסטית ונאורה, המכבדת כל אדם באשר הוא ומגלה חמלה כלפי הזר, החלש והנזקק.

תודתי לכל אחד ולכל אחת מכם על השתתפותכם כאן הערב ואני שולחת בשמכם את ברכתי לניצולי השואה החיים עימנו: הנכם תמיד בלבנו.

אני מודה לכולכם ומברכת אתכם כי תדעו תמיד לבחור בטוב על פני הרע, באור על פני החושך.

'דיגיטף' – גן ילדים חדשני בסביבה דיגיטלית מתקדמת

לא אחת אני מספרת כי אמי היתה גננת וחינוך לגיל הרך היה חלק משמעותי מאווירת הבית בו גדלתי ומהוויית חיי כילדה. בבגרותי בחרתי במסלול מקצועי שונה והתפתחתי בתחום הניהול, אולם לאורך כל השנים נושא ההשקעה וטיפוח הדור הצעיר – ליווה אותי בעשייה המקצועית. חזון 'חולון – עיר הילדים' צמח בין היתר על רקע זה.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

בשנים האחרונות חשתי צורך להעמיק ולהתמקצע בנושא הגיל הרך ולאחרונה אף סיימתי לימודי תואר שני בתחום זה. אחת הדילמות אשר מעסיקות אותי היא כיצד ניתן להתאים את תהליכי החינוך ואת העקרונות הפדגוגיים להתפתחויות ולאפשרויות הטכנולוגיות העצומות הנגישות כיום לכל אחד, וזאת, מבלי לתת לאמצעים "להשתלט" על המטרה. כלומר כיצד לרתום את האמצעים החדישים לטובת המטרה המרכזית, שהינה טיפוח ילדים סקרנים, תאבי דעת, בעלי יכולות חשיבה ויצירה, ולא פחות חשוב מכך בעלי יכולות חברתיות ומיומנויות כמו שיתוף פעולה, ומידות טובות כמו למשל אמפתיה וסובלנות לאחר?

גן הילדים הינו אחת המסגרות החינוכיות המוקדמות, אשר להן השפעה רבה מאוד על עיצובם של הילדים והתפתחותם בהמשך. יש הטוענים כי מסגרת זו ראוי לה שתישאר מעין 'שמורת טבע' חינוכית, כזו המשמרת תהליכי חינוך מסורתיים, המושתתים על חוויות חברתיות, חושיות ואחרות ותימנע מהכנסת הטכנולוגיות החדשניות, שממילא משתלטות על חיי בני האדם, כבר מרגע הולדתם. אני סבורה שלא ניתן ליצור מסגרת חינוכית משמעותית כשהיא מנותקת מכל מה שקורה סביבה ומהחוויות והעולם בו הילדים חיים ומתפקדים. יחד עם זאת, אני מאמינה שניתן למצוא מתכונת חכמה, כזו המשלבת אפשרויות טכנולוגיות בדרך נכונה, שאיננה מחטיאה את המטרה המרכזית, כפי שתיארתי קודם.

בימים אלה אנו שוקדים בחולון על תכנונו של 'דיגיטף' – גן ילדים דיגיטאלי – מסגרת חינוכית חדשנית ניסיונית, בה יבוא לידי ביטוי החיבור לטכנולוגיה הדיגיטאלית, הסובבת את הילדים בחיי היומיום כצרכנים וכיצרנים. בגן ילדים זה תיבנה סביבת למידה חינוכית על פי מאפייני התפיסות הפדגוגיות לגיל הרך, אולם לתוכה יישזרו באופן טבעי אמצעים טכנולוגיים עדכניים וחדשניים בתחומים שונים, כגון: אמנות, עיצוב, מוזיקה ומדע ויינתן ביטוי לפתרון בעיות, ליצירתיות, לעבודת צוות ולכלל המיומנויות הנדרשות בעידן הידע. בגן ישולבו אמצעים כמו שולחנות אינטראקטיביים דידקטיים, אולפן הקלטות, מדפסות תלת-ממד ועוד. וכך לדוגמה יוכלו הילדים להתנסות בשימוש במדפסת תלת-מימד על מנת לתכנן, לעצב ולייצר צעצועים, חלקים וכלים בגן.

הגן מיועד לגילאי 5, ויכלול מרכזי לימוד לפיתוח אוריינות, אומנויות, חשיבה מתמטית, יצירה, תיאטרון, מרכזי שמע, תזונה ומרכז למידה סוציו דרמטי כבכל גן ילדים. ייחודיותו וחדשנותו באות לידי ביטוי בשילוב מלא של טכנולוגיה דיגיטאלית בכל רחבי הגן כאמצעי  מעצים ומאתגר, המעודד סקרנות, חקר, ניסוי, הפעלה ויצירה, וכל זאת תוך שמירת רוח ואקלים גן ילדים.

בגן הדיגיטלי תהיה התייחסות ליחסי גומלין בין הפנים והחוץ: החצר תעוצב על פי העקרונות הקיימים בתוך המבנה פנימה. ישולבו בה אמצעי מדיה דיגיטלית, כשכאן הדגש יהיה על עידוד פעילות פיזית ותנועה, לדוגמה: 'גן הרפתקאות' דיגיטלי עם  מרחבי תנועה מאתגרים, קיר טיפוס, קורות שיווי משקל, וגם: ניסויים בחומרי בנייה מגוונים, הפעלת מנופים ועוד.

הגן יבנה בשכונת ג'סי כהן, במתחם קהילתי-טכנולוגי, מתוך תפיסה של שיתופי פעולה בין מספר מרכזים דיגיטליים, הנמצאים בסמוך לגן כגון 'המרכז לעיצוב דיגיטלי' והמעבדה לייצור דיגיטלי (FabLab).

הגן יתפרש על פני כ- 200 מטרים מרובעים. 170 מ"ר מיועדים לשטחי הגן ו-30 מ"ר מיועדים למרכז משותף של הגן והמעבדה לייצור דיגיטלי (FabLab). המרחב המשותף ישמש לפעילויות ילדי הגן בבוקר ולפעילויות המשך אחר הצהרים לקהילת תושבי השכונה והעיר. הגן יבנה בעיצוב אדריכלי מתקדם המשלב את רוח הגן ועקרונות הלימוד בגיל הרך יחד עם חדשנות טכנולוגית.

בימים אלה אנו מצויים בתהליך שמטרתו לגייס משאבים למימוש רעיון הגן הדיגיטלי והצטיידותו בציוד החדשני הנדרש. אני תקווה כי נצליח בכך וכי המתכונת החדשה תוכיח את עצמה וניתן יהיה ללמוד ממנה כדי להתקדם בתהליכי התאמת מערכת החינוך ומוסדותיה לאפשרויות ולהתפתחויות הדינמיות שהפכו לחלק בלתי נפרד מחיי היום יום של כל אדם במאה ה- 21.

'ביקור הצעצועים' – צעצועים ומשחקי ילדות במבט נוסטלגי ועכשווי

"תנו לילדכם את מלא ההזדמנות להתפתח, כדי שיחד אתכם יוכל לחיות חיים מלאים וטובים יותר. תנו לעצמכם את ההזדמנות להשקיע בילדכם וליהנות ממנו" … (פרופ' פנינה קליין)

תערוכה חדשה היא תמיד מסע: בין גלריות ואוספים נידחים, בסדנאות ובבתי מלאכה, בין שבילי הארץ: בערים, בקיבוצים, בצפון ובדרום, בעולמות של דימיון ויצירה של אמנים ואמניות, ההופכים חלומות לממש. הפעם, אולי יותר מבעבר, זהו גם מסע אל עצמי: אל זיכרונות, שנדמה כי נשכחו זה מכבר, אל רגעי ילדות וקסם, שחלפו לבלי שוב. פתאום שוב הנני שם, ילדה צעירה במושבה, בידיה 'חמש אבנים', מקל מחודד של 'דודס', דומינו מעץ ובובות שנתפרו בבית. ואני מתחברת ומחברת בין עבר והווה, בין אישי ותקופתי ומחפשת את שהיה ואיננו, אך גם את שלובש צורה חדשה וצבע רענן, והוא כאן ועכשיו, קסום וקוסם לילדי ההווה ממש כמו לנו, שנושאים את המראות, התחושות והריחות בלבנו.

שמרו את היום

התערוכה "ביקור הצעצועים" אשר זכיתי לאצור, הינה תולדה של כמיהה אישית שלי וגעגוע אל צעצועים ומשחקי הילדות של בני דורי, עם האמצעים הפשוטים, החומרים שנאספו מ'מה שיש', ייצור ומיחזור בידי אנשים מוכשרים 'בעלי ידיים טובות' ושימוש חוזר שנעשה באופן טבעי ומבלי שקראנו לכך בשם רשמי. כאלה היו עגלות וריקשות, אשר נבנו מארגזי תפוזים שנמצאו בסמוך לפרדס, סוס עץ מאולתר ממקל מטאטא וראשו עשוי במלאכת יד, וגם צעצועים ומשחקים דידקטיים, שאמי הגננת רכשה אך גם בנתה בעצמה לילדים בגן שלה ולבנותיה. קוביות גדולות וחלולות, פאזלים צבעוניים, רביעיות קלפים עם צילומי אתרים בארץ ופרחי ישראל, כלי נגינה למיניהם בגרסאות מוקטנות, מטבח כמעט 'אמיתי', אשר נבנה על בסיס כיריים ישנים, פתיליות שנשכחו וסירים, שסיימו את תפקידם. בזכות אותם אמצעים פשוטים בראנו לנו עולם שלם, שיחקנו, מלאנו תפקידים, קיימנו מערכות יחסים, שיתפנו, התפתחנו והתנסינו בעולם קטן, שהיה עבורנו ההכנה לעולם הממשי, שעוד מחכה לנו, כפי שאמרה  מריה מונטסורי: "משחק הוא הדרך של הילדים ללמוד את מה שלא ניתן ללמד אותם".

אך טבעי כי בחולון "עיר הילדים" תינתן במה לעולם הצעצועים והמשחקים, זה של פעם וזה של עכשיו. המסע שערכתי ברחבי הארץ לקראת התערוכה גילה לי עד כמה לא נס ולא ינוס ליחו של הצעצוע וכל עוד יש דורות חדשים של ילדים, יימצאו אותם פריטים שובי לב, אשר יאפשרו לקטנים ולגדולים ללמוד בדרך בלתי אמצעית על עצמם, על העולם שסביבם, על אושר החיפוש, החוויה והשיתוף בעולם שלם ועצום, הנברא לפעמים סביב פריט קטן אחד, במשחק אישי או בקבוצת ילדים נלהבת. די לראות כיצד גם כיום כשעיניהם וחוטמם של הקטנטנים תקועים היטב בתוך המסכים, ולכאורה שכחו את סביבתם, מגיע הרגע בו אין עוד טעם במשחק לבד ונמצאות אינספור דרכים יצירתיות לחלוק בחוויות, אם במשחקי רשת, אם במשחק משותף או במקביל, אם זה בשיתוף בחוויות, כן גם אלה הנחוות באופן וירטואלי… ובעיקר ברצון הבסיסי לחלוק בתחושות, לספר על ההישגים וגם לחלק 'טיפים' לחברים: איך מתקדמים, מה השיטות הטובות לנצח ועוד. כי מה היא הצלחה אם לא נוכל לחלוק אותה עם חברינו!

אין ספק שנופי ילדותנו בשנותיה הראשונות של המדינה ואפילו לפני עשרים שנה אינם דומים לנוף ילדותם של הילדים כיום, אך צרכי האדם, הגדול והקטן, לא השתנו כמו שלעתים נדמה, והצעצועים והמשחקים, גם אם יפשטו צורה וילבשו אחרת, עדיין הינם בבחינת מפתח אל עולם של דימיון, חושים, התנסויות חברתיות, שיתוף פעולה, תנועה, אתגר, סבלנות, משא ומתן, הישגיות ועוד.

על כל אלה ועוד לא ניתן לוותר כנראה, ולנו שחווינו ילדות מסוג אחד כילדים, ובמידה מסויימת שוב כהורים, יש הזדמנות נדירה להביט על כל זה במבט קצת אחר, מנוסה, סקרני ובעיקר חווייתי ומלא הנאה, הפעם עם בני הדור הבא, הנכדים. אז קדימה שלוש ארבע ו…מי ראשון?

למידע נוסף אודות התערוכה – לחצו כאן.

"יחד. חושבים. צעירים" – אתר שיתוף חדש לצעירי חולון

לפני למעלה מעשרים שנה, כשהתחלנו לגבש את חזון עיר הילדים בחולון, אחת המוטיבציות החזקות שלנו היתה הרצון להשאיר בעיר, וגם למשוך אליה מבחוץ, אוכלוסיה צעירה. נוכחות משמעותית של שכבת גיל צעירה בעיר הינה מקור לאנרגיות חדשות והיא מפיחה חיים בפעילות המסחרית והמקצועית בעיר, בהווייה הקהילתית, אפילו במראה הפיזי וכמובן בנוף האנושי.

קמפיין צעירים - חולון

ברבות השנים, וככל שדימוייה החיובי של חולון הלך והתחזק, עלה גם מספר הילדים בעיר, שעם הזמן הפכו לאנשים צעירים. זהו דור חדש, אשר עומד בראשית חייו הבוגרים ולפניו שפע של אפשרויות והזדמנויות לבחור ולהתפתח. אני יכולה להעיד כי בשבתי בראש וועדת מכרזי כח אדם בעירייה אני נתקלת לא אחת בצעירים הללו. רבים מהם בעלי פוטנציאל השכלתי ואישיותי מרשים. למרות חוסר הניסיון שמאפיין את שכבת הגיל הזו (בעולם העבודה ובחיים בכלל), צעירים אלה הינם בעלי יכולת לקלוט מידע רב ומגוון, הבנה רחבה של נושא מכמה נקודות מבט ומתוך פרספקטיבות שונות, יכולת לשתף פעולה וכמובן מוטיבציה להוכיח עצמם ולהצליח.

אולם לצד ההבטחה הגדולה והאופקים הנפתחים, צעירים אלה מתמודדים עם בעיות לא פשוטות. מחד, מגוון אפשרויות להשכלה ולתעסוקה רחב מאוד, הכלכלה והתרבות גלובאליות, אבל מאידך שוק העבודה דינמי ומשתנה, מקצועות חדשים צצים ואחרים נעלמים, הביטחון הכלכלי איננו מובטח. וכך צעירים רבים חשים קצת מבולבלים, לא מחוברים ולא בטוחים בדרכם. זו בדיוק הנקודה, שלנו כעירייה, יש אפשרות לתרום ולסייע לאוכלוסייה, שעד היום פחות נעזרה בשירותי הממסד העירוני. לשם כך הקמנו לפני למעלה משנה את מחלקת הצעירים והתחלנו בקידום שורה של תחומים הנוגעים לחיי הצעירים.

סטודנטים במדיטק חולון

סטודנטים במדיטק חולון

בין היתר החלטנו שאנו פותחים את המרחב הציבורי לצעירים ומתאימים אותו לצרכיהם והקצנו בספריה המרכזית מתחם למידה לסטודנטים בחופשות הסמסטר, איפשרנו לצעירים מתלבטים לבוא לשיחת ייעוץ ראשונית ללא תשלום כדי לחשוב ביחד על קריירה אפשרית ותחום לימודים שיתאים להם, ניסינו לקלוע לטעמם של הצעירים ולקיים אירועי תרבות ופנאי במחירים מיוחדים, בסגנון ובטעם המכוון אל הגיל ומאפשר להם להיפגש ולבלות במחיצת הדומים להם, זיהינו צורך של הורים צעירים במשחקיות אחר הצהריים והפעלנו מסגרות כאלה בימי הקיץ הלוהטים, הרחבנו את המסגרות בהם אנו מאזינים לצעירים (כולל במפגשים בברים מקומיים) במטרה ליצור ביניהם שיח ועוד. במקביל, אנו מצויים בפני שיפוץ מבנה לצורך הקמת מרכז צעירים, שיהפוך החל מהקיץ, כך אנו מקווים, למוקד משיכה ועניין לאוכלוסייה זו.

בסוף חודש דצמבר 2014, הסתיים השלב הראשון של הליך שיתוף ציבור אינטרנטי שערכנו מול ציבור הצעירים תושבי חולון. לשם כך הקמנו אתר מיוחד, ובו ביקשנו מהם (ולמעשה מכל אחד שרצה בכך) להעלות רעיונות, צרכים וציפיות מהעירייה ומהעיר, הקשורים לחיי הצעירים בה, כדי שאת תוכניותינו העתידיות נוכל לתכנן מתוך ידיעה והבנה טובה יותר של הציבור הזה.

לאתר נרשמו במשך שלושת השבועות בהם הוא פעל כ-350 משתתפים, הועלו בו 212 רעיונות חדשים לעיר טובה לצעירים ונרשמו בו 483 תגובות בדיונים השונים. תשעה זוכים שהעלו את הרעיונות האהובים ביותר (במדד הלייקים) אף קיבלו מאיתנו פרסים שווים. השלב הבא הוא לאסוף את הרעיונות והתגובות, להדגיש קווים ומגמות מהם נלמד להמשך עבודת מחלקת הצעירים ולייצר בסיס להמשך השיח מול הציבור. ניתן יהיה להמשיך ולעקוב אחרי התהליך באתר העירייה ובדף הפייסבוק של מחלקת הצעירים שלנו.

כיכר העיר העתידית: התרחשות אמיתית במציאות וירטואלית

לפני זמן מה קיבלתי פנייה מילדה תושבת חולון שבה היא סיפרה כי בשעות הפנאי שלה היא וחבריה כמעט שאינם יוצאים מהבית, הם מתכתבים בפייסבוק ובווטסאפ וממשיכים ועושים זאת גם כאשר הם מתראים זה עם זה פנים אל פנים. ההורים שלה, כתבה הילדה, דווקא לוחצים עליה שתצא קצת החוצה לשחק בחוץ, כמו שהם עשו פעם, אבל בחוץ אין מה לעשות. "אולי אתם שם בעירייה" היא ביקשה, "תחשבו מה לעשות כדי שנוכל לשחק גם בחוץ בדברים שמעניינים אותנו?"

פניה זו ופניות דומות חיזקו בי את התחושה והמחשבה שקיימות אצלי כבר זמן רב: העולם הוירטואלי איננו יכול להיות האופציה היחידה. אנשים, גם בתקופתנו הדיגיטלית, מחפשים קשר חברתי, כמהים למפגשים בלתי אמצעיים פנים אל פנים. לאחרונה התפרסם מחקר על החשיבות הרבה של קשרים חברתיים בשימור היכולות השכליות והזיכרון של בני הגיל השלישי. ואם חברותיות ואינטראקציה אנושית כה מועילה למבוגרים, הרי ברור שהיא חיונית לילדים, הנמצאים בתקופת התפתחות ועיצוב גופני ואישיותי. הישיבה הממושכת מול מסכים היא ללא ספק אחר הגורמים התורמים לתופעה המדאיגה של משקל היתר כבר בגיל הצעיר.

מחקר אמריקאי בדק ומצא כי במאה ה- 19 היו מוכרים בארצות הברית כ- 200 משחקי חוץ חברתיים. מכל אלה נותרו כיום במקרה הטוב 30 משחקים מזוהים בלבד. את האחרים איש כבר אינו מכיר. היתרון של משחקי-חוץ הוא בתרומתם לפיתוח כישורים חברתיים, תכונות כמו כושר מנהיגות, מיומנויות של שיתוף פעולה, הפנמת כללים וחוקים וכמובן גם תנועה וכושר גופני.

'משחקי ילדים', פיטר ברויגל האב. 1560

'משחקי ילדים', פיטר ברויגל האב. 1560

אני סבורה שקצת כמו בציור המפורסם של ברוייגל "משחקי ילדות" – יש ערך בהחזרת הכיכרות לבני האדם בכלל ולילדים בפרט. לדעתי אפשר לעשות זאת בשילוב של אמצעים טכנולוגיים חדישים, העומדים כיום לרשותנו ו"מדברים" בשפתם וברוחם של הילדים היום.

אני רואה לנגד עיני כיכר, למשל כיכר המדיטק שלנו בחולון, אשר במשך כל שעות היום פעילה. היא משנה פניה על פי האוכלוסיות המבלות בה.

כך לדוגמא בשעות הבוקר מוקרנות על משטח האבן צורות וברקע נשמעת מוסיקה (אולי רק באוזניות המחוברות למכשירי טלפון או אייפד) ומדריך וירטואלי מעביר שיעור כושר גופני לאזרחים הוותיקים. בשעה אחרת של היממה, למשל בשעת בוקר מאוחרת, רצפת הכיכר הופכת ללוח שחמט ענק ופנסיונרים נפגשים כדי לבלות יחד במשחק חשיבה מאתגר זה. אחר הצהרים יכולה הכיכר ללבוש צבעים ססגוניים כשהורים עם ילדים יחסית צעירים נפגשים ומבלים יחד במשחקים שמתאימים לגיל. וכמובן הערב יכול להפוך לשעתם של בני הנוער והצעירים עם מסיבת דיסקו מנצנצת. בין יתר היתרונות שחשבתי עליהם הוא לאפשר ל"שחקנים" עצמם לבחור ולהפעיל, אולי באמצעות המכשירים הסלולריים, משחקים ופעילויות על פי רצונם, למשל בחלק מסוים מהשטח. אנשים נוספים יוכלו לראות ולהשתתף. והנה נוצר מפגש, יש חיבור שיכול להוביל לקשר.

כנס ערים חכמות ברצלונה 2014

בעיקרון מדובר בטכנולוגיה שכבר קיימת, האתגר הוא למצוא את היישום הנכון והמתאים לצרכים. מדובר כמובן בשלב קונספטואלי ובוודאי נדרש לשם כך מי שירים את הכפפה הטכנולוגית והעסקית-יזמית, אבל לפי דעתי זהו מקרה בו ניתן לנצל את הטכנולוגיה, שלכאורה יצרה ריחוק בין אנשים, לקידומו של תהליך הפוך של חיבור בין תושבים וחיזוק הקהילה, תוך הפחת חיים חדשים בכיכר העירונית ובמרחב הציבורי שהיא מספקת.

מה דעתכם?

האם הספורט הופך לאלגנטי או האלגנטי הופך לספורט? "ספורט-אלגנט"- תערוכה חדשה לרגל שבוע האופנה בחולון

עיצוב בכלל ועיצוב אופנה בפרט תמיד משכו את לבי ועניינו אותי. לשמחתי נפלה בחלקי הזכות לממש את אהבתי לעיצוב ואת השכלתי באוצרות, במסגרת תערוכה חדשה "ספורט אלגנט", אשר תיפתח ב'גלריית המשכן בית מאירוב', במסגרת 'העונה הישראלית לעיצוב בחולון – 2015' לקראת 'שבוע האופנה חולון – 2015'.

כידוע, אופנה מבטאת ומשקפת תקופה, תפיסה חברתית, הלכי רוח. האופנה העלית, "בגדי האלגנט" היו והינם מלאכת מחשבת, החלק "המושקע" והיקר שבמלתחה. בישראל של ילדותי שמור היה מקום של כבוד "לבגדים החגיגיים" כשביום יום לבשו את הבגדים הבסיסיים והפרקטיים, בעוד שאת היקרים והאיכותיים, אשר נתפרו בקפידה, ברוח הג'ורנאלים מחו"ל – שמרו לאירועים מיוחדים.

אשר לי עצמי, אהבתי לפרטי לבוש ולאביזרים מיוחדים ליוותה אותי תמיד. למזלי, רצה הגורל וכבר בראשית חיי המקצועיים יכולתי לממש גם ביום יום את אהבתי לבגדים האלגנטיים. כיוון שעסקתי במלונאות, הציפייה היתה שנגיע לעבודה בבגדים מאוד מסודרים, אפילו רשמיים, חצאיות, חליפות וג'אקטים מחויטים. כך התרגלתי וגם אהבתי. לימים, הגעתי להתראיין לתפקיד ראשון בעיריית חולון,  כמו שהייתי רגילה, הגעתי עם תלבושת, שאחר כך הסתבר שעוררה הדים ופליאה לא מועטה. וותיקות העירייה הנדהמות הביטו בהשתאות בבחורה, אשר צעדה במסדרונות העירייה בנעלים אלגנטיות על עקב גבוה, חצאית 'צינור' אדומה, ג'קט אדום תואם וחולצה לבנה….

ההופעה הזאת הלכה כמובן והשתנתה עם השנים: לאט לאט ירדתי מ'האלגנט', החצאית התחלפה במכנסים, החולצות המחויטות הומרו בחולצות שאינן דורשות גיהוץ והעקבים פינו את מקומם לנעליים נוחות הרבה יותר. ועדיין, תמיד אמצא את הרגע להקדיש מחשבה ולשלב פריט מעוצב, מיוחד, מעניין, כזה שלא ניתן להתעלם מנוכחותו…גם כשמדובר בפריטים העשויים מחומרים כלל לא יקרים.

כפי שטעמי האישי עבר שינויים, במהלך השנים הללו גם האופנה השתנתה והגבולות בין הבגדים האלגנטיים לבגדי היום יום היטשטשו. מחד, האלגנט כבר לא חייב היה לעמוד בכל מיני כללי 'עשה' ו'אל תעשה' נוקשים ומאידך, מה שהיה לגמרי ספורטיבי והתבסס על בגדים נוחים, קלים ופרקטיים – הפך בעצמו להיות מושפע מבגדי העלית. כיום ניתן לראות במסלולי הריצה על שפת הים ובחדרי הכושר – תצוגות של מיטב האופנה הספורטיבית מבדים מאוד איכותיים, לצד אביזרים נלווים וכל מה שהופך גם את העיסוק בספורט למופע, ל"שואו". הבגד הספורטיבי, ממש כמו הבגד האלגנטי של פעם,  משדר מסר: מי אני, מה אני רוצה שיחשבו עלי, מה הסטטוס החברתי והתרבותי שלי וכה הלאה.

ואני, שחובבת אופנה, קצת יותר מספורט…מתמוגגת… ואת השילוב הזה בחרתי להציג בתערוכה "ספורט אלגנט", המבקשת לבחון את עירוב התחומים בין ה'ספורט' ל'אלגנט' תוך שהיא בודקת את ההשפעות ההדדיות בין שני עולמות אלו.

מגוון מעצבים ישראלים יציגו בתערוכה את הפרשנות העיצובית שלהם לנושא תוך שהם עושים שימוש בטכנולוגיות וחומרים ייחודים המעמידים בסימן שאלה את הפונקציונליות של בגדי הספורט.

מזמינה את כולכם להתרשם ולחוות חוויה מיוחדת. הכניסה חופשית.

למידע נוסף אודות המעצבים המשתתפים בתערוכה והפריטים המוצגים – לחצו כאן.

למידע אודות שבוע העיצוב חולון 2015 – לחצו כאן.