ג'סי כהן

מקס וג'סי מארחים

מעת לעת עולה לכותרות שמה של שכונת ג'סי כהן ולאו דווקא בהקשר חיובי. לאחרונה היה זה על רקע המחאה החברתית ומצוקת הדיור. הפעם אני מבקשת לשפוך אור על השכונה ותושביה מכיוון קצת אחר ולספר על פרויקט יוצא דופן ומעניין במיוחד, העושה שימוש באמנות ליצירת שינויים ותהליכים חברתיים בקהילה.

אחד משיאי הפרויקט יתרחש במהלך חג הסוכות כשתחת הכותרת: 'מקס וג'סי מארחים' יתקיימו במשך יומיים אירועים, פעולות אמנות וסדנאות, החל משעות אחה"צ ואל תוך הערב, במסגרתם יוצגו פרויקטים שונים המתקיימים בשכונה ומיועדים לתושביה, תושבי חולון והקהל הרחב.

אמנות דיגיטלית בשכונת ג'סי כהן

הייחוד של כל העשייה הזו הוא הפוקוס הניתן לתושבים, ההתייחסות לעולמם, לסיפור האישי והמשפחתי שלהם, לעבר אך גם להווה – תוך כוונה אמיתית להשפיע על העתיד, עתידם שלהם (שהוא למעשה עתידנו שלנו) – ביחד אתם.

את הפרויקט הייחודי הזה מוביל המרכז לאמנות דיגיטלית כשבראש כל מיזם עומד אמן או מספר אמנים הזוכים בהזדמנות יוצאת דופן לפגוש אנשים, תרבויות, סיפורים ועולמות, שככל הנראה בדרך אחרת לא היו פוגשים. אנשי השכונה מצידם נחשפים באופן בלתי אמצעי לתהליכי יצירה, כאשר הם גם ה"שחקנים" וגם "היוצרים". כל התופעה המיוחדת הזו יוצאת לפועל בזכות השימוש במדיה הדיגיטלית, בצילום, בהסרטה, בתיעוד ובתקשורת עכשווית. פרויקט ג'סי כהן הוא פרויקט של אמנות הפועלת מתוך תחושת אחריות ושותפות לחברה בה היא מתקיימת. הפרויקט מבקש לבחון כיצד אמנות ומוסד אמנות ציבורי יכולים להוות חלק משמעותי בתהליכים עירוניים, מהם התפקידים ותחומי האחריות של האמנות כשהיא באה לפעול בתוך שכונה, עיר וחברה.

זו הזדמנות יוצאת דופן למפגשים לגמרי לא שגרתיים, כמעט בלתי אפשריים בין אנשים, קהילות ומציאויות לכאורה כל כך רחוקות זו מזו, אך מסתבר שלא כל כך שונות.

זוהי גם הזדמנות לראות שילוב כוחות של מוסד אמנותי – המרכז לאמנות דיגיטלית, מרכז קהילתי ותיק הפועל שנים רבות בשכונה- מרכז לזרוס, מוסד חינוכי – בית הספר ויצמן, תנועת נוער – השומר הצעיר, העירייה וכמובן השחקנים הראשיים: התושבים והמבקרים הרבים שאנו מקווים שיבואו.

ג'סי מבשלת

'ג'סי מבשלת', 'סינגל קופי', 'ג'סיקום', 'זהות וזיהוי', 'סיפורי חיים', 'אל העולם הפיזיקלי ובחזרה'  ו'חיבוק תוף' – הם אחדים מהשמות מעוררי הדימיון ומקצת מהדברים הקסומים שניתן יהיה לפגוש ולחוות ביומיים הקרובים.

לכל המידע אודות כל הפעילויות והמופעים לחצו כאן.

אשמח אם תשתפו אותי בהתרשמויותיכם.

מודעות פרסומת

חלקת אלוהים קטנה – בשכונה

מצגת זאת דורשת JavaScript.

במסגרת חגיגות המאה להיווסדה של העיר תל אביב התפרסם לפני כשנתיים 'קול קורא' לתושבים לשכור חלקה לעיבוד, אחת מ- 90 חלקות בחווה החקלאית, אשר הוקצו לתושבים, ברוח חלוקת האדמות ההיסטורית שנעשתה בראשית ימי תל אביב, הלוא היא 'אחוזת בית'.

כששמעתי על כך קסם לי הרעיון שתהיה לי חלקת אדמה משלי, אותה אעבד, אשקה ואדשן ואזכה ליהנות מפירותיה. מייד הגשתי מועמדות ואף זכיתי בחלקה משלי.

כמו רבים, המבלים שעות רבות וארוכות במשרד עם האוויר הממוזג, האורות המלאכותיים ולחצי העבודה הבלתי פוסקים, חשתי כי ניתנת לי הזדמנות בלתי חוזרת לשוב לרגע אל המקורות, אל הילדות, עם החצר הירוקה והגינה הפורחת, שטיפח אבי, שהיה אגרונום, במושבה החקלאית בה גדלתי – מגדיאל אשר בשרון.

בקלות רבה הלכתי שבי אחר התמונה, אשר ציירתי בדמיוני, בה ראיתי כיצד אני ובני משפחתי, הבוגרים והצעירים, עובדים בצוותא עבודת כפיים, בריאה לגוף ולנפש, ומכניסים איכות חיים חדשה לחיינו כמשפחה.

גם בחולון, כעיר אשר הכריזה על עצמה "עיר בריאה ומקיימת" הולכת ומתרחבת לאחרונה ההתעניינות הציבורית בנושא הגינות הקהילתיות. מסתבר כי לאנשים, דווקא בחברה המודרנית, האורבאנית והוירטואלית של ימינו, יש צורך בחיבור לטבע, לקרקע, לממשי.

אז נכון ש"החווה" הוירטואלית בפייסבוק היא גם אופציה, אבל מי יכול להשוות זאת לניכוש עשבים בידיים חשופות, תוך מגע בבוץ רטוב, עם ריח של אדמה וצמחים, בתוספת קצת לכלוך, הרבה שמש וזיעה אמיתית שניגרת?!

ערוגות לתושב בקריית בן גוריון

במרכז הקהילתי בן גוריון בחולון, הפועל במסגרת רשת קהילה ופנאי, הקימו לאחרונה מתחם לטיפוח גינות משפחתיות. המתחם תוכנן במשותף על ידי תושבים, קבוצות נוער הפעילות במקום, צוות המרכז והאדריכל ואיש הסביבה תמיר ניר מקהילת "אחווה בכרם" שבירושלים.

 העירייה אף היא תרמה את חלקה ובנתה גדר, הניחה תשתיות מים והשקיה, וסיפקה את החומרים הדרושים להכנת הערוגות, כולל כעשרים ערוגות מושכרות לתושבים לעיבוד עצמי לפי המודל של "גינה לתושב" שקיים בערים אחרות, לצד איזורי מנוחה ושתילה קהילתיים, שיהוו מוקד מפגש לקבוצות חינוכיות, חוגי טבע וכיוצ"ב. בגינה נבנה מחסן מעץ ממוחזר לכלי העבודה ובעתיד יוצב קומפוסטר לאיסוף גזם שישמש לדשן. עוד מתוכננת במקום הקמתה של בריכת דגים. בקרוב אף יתקיימו שיעורים וסדנאות בגינה לתושבים.

המתחם זכה להצלחה רבה ורשימת ההמתנה כבר התמלאה. התושבים יכולים, תמורת סכום סמלי, לעבד את החלקות ולגדל פירות, ירקות ותבלינים לשימוש עצמי.

וכך דיווח מנהל המרכז הקהילתי במייל שהגיע אלי ממש בימים אלה:

"אתמול בשעות הערב קיימנו מפגש פתיחה עם כל הנרשמים לגינה הקהילתית. הזמנו אותם לספר על עצמם ומה מביא אותם לקחת חלק בפרויקט…:

היה שם סבא שהגיע כדי לעבוד את האדמה עם נכדתו

והיה שם שף צעיר שלמד בעבר במקווה ישראל ומתגעגע לעבודת אדמה

והיו שם כמה זוגות ששכרו ערוגה כדי לעבוד יחד- גם זוג צעיר אחד

ואבא צעיר שהגיע עם הבת שלו

וכמה גימלאיות שנגמר להן המקום בעציצים בבית…

פשוט אנשים מכל הגילאים עם אפיונים שונים ואהבה אחת.

היה ממש מקסים ומאוד מרגש לראות את זה".

גינון קהילתי בשכונת ג'סי כהן

ובמסגרת פרויקט גינון קהילתי, אשר הגתה ועיצבה אילת זהר, כחלק מפעילות המרכז לאמנות דיגיטלית, הוקם גן ייחודי בבית הספר ויצמן, שבשכונת ג'סי כהן, המשלב בין גינת נוי וגינה חקלאית. הרעיון הבסיסי נשען על תפיסה המבקשת לחבר בין מושגים אשר נתפסים כנפרדים כיום: חקלאות וגננות. בפרויקט מגדלים התושבים צמחים מקומיים לצד צמחיה שמקורה במחוזות תרבותיים וגיאוגרפים רחוקים, כמו אתיופיה, משם הגיעו עולים חדשים החיים בשכונה.

הגינה הוקמה על ידי אנשי מקצוע ועל ידי התלמידים והמורים, אשר יעבדו בה בצורה שוטפת. התלמידים יקבלו מידע והדרכה, יעבדו ויכירו צמחים, ירקות ופירות ממגוון ארצות המוצא של חבריהם. הגן ישמש גם להעלאת המודעות הסביבתית של תלמידי ביה"ס כולם.

אילת זהר היא אמנית וחוקרת אשר עוסקת בנושא הסביבה והשילוב בין גינון וחקלאות. הגן יהווה מחד אזור חקלאי לעבודה עיבוד וגידול ירקות בלב בית הספר, ובו זמנית הוא יהווה גם ריאה ירוקה, ויחיה את החצר. הגן כולו הוא אקולוגי-אורגני וביולוגי, ללא כל חומרים כימיים או ריסוסים, ונועד לייצר ירקות בעלי ערך תזונתי גבוה.

אני מברכת על יוזמות שכאלה וסבורה כי יש להמשיך ולעודד פרויקטים מסוג זה, להרחיבם לשטחי בתי ספר וחצרות, כולל בבנייני מגורים. הדבר תלוי ביוזמה וברצון של תושבים. אנו כעירייה נוכל לתת הדרכה, סיוע מסוים ותמיכה. קבוצות דיירים שיתארגנו ויביעו רצון לקדם יוזמות שכאלה – יקבלו מענה ועזרה.

ומה עלה בחלקת האלוהים הקטנה שלי? לאחר חודשים של עבודה מאומצת, ניכוש עשבים, קילטור, עידור ושתילה, הסתבר כי מדובר בהרבה מעבר לכמה עציצים במרפסת… ההתלהבות של בני המשפחה דעכה ואני מצאתי עצמי לבד בגינה.. ולצערי ויתרתי.

גינה קהילתית כרוכה במחויבות אמיתית, מאמץ וסבלנות, ולא מתאימה כנראה לכל אחד, אבל בעיני הסיפוק שווה את ההשקעה.