חולון

השליחות הסתיימה. הדרך נמשכת

"אנחנו יוצרים את ההיסטוריה של עצמנו בעולם הזה. אנחנו מודדים אושר וסבל, הצלחה וכישלון, על פי ציפיותינו ועל פי אמות המידה שלנו. מעולם לא חשתי ש'הגעתי'. אני יודע שהמטרות החשובות באמת בחיים לעולם אינן מושגות במלואן. הניסיון לחתור אליהן הוא המסע" (מורטון ל. מנדל)

חנוכת גן סיפור הצל של יואב. צילום: אלי נאמן

בימים אלה מגיעות לסיומן כ- 34 שנות עבודתי בעיריית חולון, מתוכן כמעט 24 שנים בתפקיד מנכ"לית העירייה ו- 22 שנים כמנהלת אגף תרבות ויו"ר ועדת אמנות. היו אלה שנים משמעותיות, מספקות ומאתגרות, שנים שעיצבו אותי, השפיעו על מי שאני, שנים בהן היתה לי הזכות להיות חלק מעירייה מובילה ומצוות גדול של אנשים ונשים איכותיים, אשר כולם ביחד הטביעו חותם על העיר חולון.

מעולם לא היה זה עבורי 'עוד תפקיד', ראיתי בכך שליחות ולאורך כל הדרך שאלתי את עצמי מה עוד ניתן לעשות למען העיר ותושביה ולמען העובדים, היכן אפשר לשפר ולהשתפר.

ביום הראשון ללימודים בגולדק מדיטק

לנגד עיניי עמדו הילדים, הדור הצעיר הגדל בחולון. יאנוש קורצאק מצוטט כמי שאמר: "אין ילדים שאין בהם כישרון, אלא שהכישרון – כמה וכמה דרכים ופתחים לו: יד, אוזן, עין… תנו להם תנאים למען יגדלו טובים יותר, למען יגדלו להיות מבוגרים שיביאו עמם עתיד טוב יותר לעולם".

צעד אחר צעד, יצקנו תשתית כדי לתת לילדי חולון ולילדי ישראל את האפשרות להתפתח ולצמוח. שאפנו להעניק חינוך במובן הרחב ביותר של המילה, בסיס עליו יצמחו הילדים לאזרחים בוגרים צמאי דעת, חושבים וסקרנים. היינו חלוצים בגישתנו זו. בנחישות ובעקביות הפכנו את חולון לעיר שטוב לגדול בה וחייבים לבקר בה. בהמשך גם מיצבנו ומיתגנו את העשייה בתודעה הציבורית תחת המותג 'עיר הילדים', שכולם מכירים ומוקירים.

כבר בראשית הדרך חוללנו מהפך בבתי הספר והגנים, חידשנו ובנינו מוסדות חינוך בסטנדרטים גבוהים מהמקובל, הדגשנו את ההיבטים האסתטיים כי האמנו במתן תנאים היוצרים אווירת למידה. בשים אלה נבנו בתי ספר חדשים ומאות גני ילדים חדשים ובנוסף שודרגו הגנים הוותיקים. הבנו את החשיבות של התכנים והפדגוגיה ויצאנו ביוזמות כמו בתי ספר מנגנים, תכניות מוסיקה, אמנות ומדע בגני ילדים ועוד. היינו חלוצים בהבנה שבעידן הנוכחי 'למידה משמעותית' היא קריטית והכשרנו את כל מנהלי בתי הספר לשיטת לימוד באמצעות פרוייקטים (PBL) אותה חוו באופן אישי בסן דייגו וכיום מיישמים במוסדות החינוך בחולון. הבנו שלימוד איננו יותר באמצעות חומרי לימוד כתובים והפכנו את חולון לעיר שהיא בית ספר אחד גדול (School In The City).

כשאני מביטה על העשייה הרבה בעיר ועל כמה מהמקומות המזוהים ביותר עם חולון אני חשה סיפוק רב. מוזיאון הילדים המצליח, שהוקם ביוזמתי, הלך והתרחב ועוסק בין היתר בקבלת האחר, מקרב את הציבור בכלל ואת הילדים בפרט לעולמם של עיוורים, חירשים וזקנים. המדיטק, מתחם תרבות מעורר השראה עם ספרייה מפוארת המביאה אליה בכל ימות השבוע קהל עצום של צעירים, מבוגרים, ילדים ואזרחים וותיקים, תיאטרון לילדים ונוער שהוא בעיני 'שמורת טבע תרבותית', בו הצגות איכות מפגישות את הילדים עם רעיונות, מחשבות וערכים, סינמטק בו לומדים תלמידי העיר כל כך הרבה דברים חשובים, באמצעות עולם היצירה הקולנועי.

מוזיאון הקומיקס והקריקטורות הייחודי מציע עולם מקסים ומרתק, מרכז תיאטרון הבובות עושה עבודה חינוכית מדהימה, תוך למידה משמעותית המממשת את תפיסת 'העיר כמרחב ידע וחינוך' – בית ספר אחד גדול ומלא אפשרויות. מוזיאון העיצוב, אשר הוקם ביוזמתי, מפגיש את הדור הצעיר עם ערכי העיצוב והחשיבה האסתטית וכמובן הציב את חולון גם על מפת התרבות העולמית. שורה של פסטיבלים עירוניים תורמים אף הם למהלך, כאלה הם 'פסטיבל ישראל לילדים', 'פסטיבל צלילי ילדות', 'פסטיבל תיאטרון וסרטי בובות', 'פסטיבל אשה' ועוד. אני גאה במיוחד על רעיון 'גני הסיפור' הייחודי שלנו אותו יזמתי לפני כ- 15 שנים, כשבגנים הציבוריים הירוקים נפגשים בני הדור הצעיר עם עולם הספרות והאמנות באופן בלתי אמצעי וכחלק מתרבות הפנאי במרחב הציבורי.

כשיצאנו לדרך בחנו, תוך שיתוף קבוצות רבות של תושבים, את חוזקותיה וחולשותיה של חולון. גיבשנו חזון, בכל אחד מתחומי החיים העירוניים וקבענו יעדים לטווח המיידי, הבינוני והארוך. עם הזמן כתבנו תכניות אסטרטגיות, בנינו את הארגון בהתאם למטרות שהצבנו ומידי שנה בשנה הצבנו תכניות עבודה למימוש, ערכנו בקרה על מה שהשגנו, תוך התאמה והתקדמות על פי הנתונים והצרכים המשתנים. לפני שנים ספורות קראנו לציבור ליטול חלק פעיל בריענון החזון ואת אלפי הרעיונות אנו משלבים בתוכניותינו. קבענו כי חולון תהיה עיר גדולה, אך תציע גם משפחתיות וחיי קהילה וחום אנושי. הבנו את הצורך בהפיכתה של העיר למוקד משיכה לעסקים חדשים ואת הצורך בפיתוח אפשרויות נוספות לבילוי ופנאי.

אני גאה ושמחה שבמהלך התקופה החל לפעול מרכז הצעירים שנותן מענה לשכבת הגיל הזו וחשוב מאוד לחיזוק תחושת השייכות שלהם לעיר, נפתח ופועל בהצלחה רבה מתחם 'לה פארק' שהפך למוקד בילוי שוקק חיים עם היכל הספורט הנהדר לצדו, איזור התעשייה התפתח והיה למבוקש ביותר באזורנו ליזמים ולמשקיעים, נבנה מחלף וכניסה מדרום לעיר, מרכז עזריאלי חי ותוסס ויזמים נוספים העבירו את עסקיהם לחולון ואחרים בדרך. בשנים האחרונות גובשה ופורסמה תכנית המתאר 2030, המתווה את עתידה של חולון מבחינת פיתוח פיזי ובמקביל שיתפנו את הציבור בגיבוש תכניות ייעודיות לפיתוח שכונות ומתחמים כמו בתל גיבורים וברחוב סוקולוב.

יש עוד הרבה מה לעשות ולאן לשאוף. בשלבים שונים מצויות תכניות אב חשובות :לאזרחים וותיקים, לילדים, לחינוך חרדי, לתיירות ועוד.

בתוך הארגון ויחד עם חברות הבת, ישמנו שיטת עבודה חדשנית – קולקטיב אימפקט, שתכליתה לכנס את כל הגורמים לעבודה משותפת ומסונכרנת סביב מטרות משותפות. בתחום השירות לציבור, היינו החלוצים בהטמעת אמנת שירות ומדידה על של סל השירותים בלוח זמנים קבוע ובהשתפרות מתמדת, האמנה תמשיך ותלווה אותנו גם, כשהיעד הבא הוא קביעת חזון דיגיטלי ואסטרטגיות למימושו, במטרה להנגיש ולפשט את השירות לתושבים ולהפכו לחוויה חיובית עוד יותר.

ניתן למנות עוד שורה של פעולות, יוזמות, פרוייקטים שקרו בשנים אלה. באנו לחולל שינוי ואני מאמינה שעשינו זאת. אני שמחה שיכולתי לתרום לתהליך חשוב זה, אשר מיקם את חולון בתודעה הציבורית כעיר של עשייה ומצויינות, עיר שתושביה, בניגוד למצב לפני כ- 25 שנים – גאים בה. היינו מממוקדים ונחושים, התמדנו, למדנו והתקדמנו והשמיים הם הגבול.

תודה מקרב לב לראש העיר מוטי ששון, המוביל את העיר באהבה ובמחויבות אין קץ. תודה והערכה עמוקה לכל עובדי עיריית חולון וחברות הבת העירוניות, העושים עבודתם ברצון ובאהבה, לוקחים על עצמם לא אחת מטלות שמעבר לגזרת התפקיד הפורמלי, מתוך מסירות וחדוות יצירה תוך גילויי עזרה הדדית, אכפתיות ומקצועיות.

מאחלת הצלחה לראש העיר מוטי ששון, למנכ"ל העירייה יוסי סילמן ולכל צוות העובדים הוותיקים והחדשים כאחד. אני בטוחה כי חולון תמשיך ותצעד קדימה.

בתערוכה בגלריית החווה

עד כאן בבלוג זה. תודה על הזכות לשתף אתכם בעשייה הרבה והמספקת.

שלכם,

חנה

חזון דיגיטלי בחולון

מעל שני עשורים שהעיר חולון והעירייה מתנהלות לאורו של חזון, המתווה את המדיניות לטווח הארוך, הבינוני והקצר. החזון, אשר רוענן בשנים האחרונות במסגרת תהליך שיתוף ציבור מעמיק ורחב, נפרט למספר תחומים, שכל אחד מהם עוסק בהיבט אחר של החיים בעיר כמו: קהילה ורווחה, סביבה וחזות עירונית, חינוך, תעשיה ועסקים, תרבות ופנאי וכמובן – 'חולון-עיר הילדים', קו ייחודי לחולון, אשר למעשה בא לידי ביטוי בכל אחד מהתחומים.

פרק מיוחד בחזון העיר, מוקדש לחזון העיריה ובו נכתב בין היתר: "העירייה מעודדת יוזמה וחדשנות, מתנהלת על פי עקרונות הניהול הרב תחומי ומעודדת שיתופי פעולה, קבלת החלטות מבוססת ידע ושימוש באמצעים טכנולוגיים". מתוך הצהרת הכוונות הברורה הזו צריך להיגזר גם חזון דיגיטלי, שהינו הכרחי ונדרש בתקופה בה ההתפתחות הטכנולוגית משפיעה באופן מכריע הן על המציאות והן על עיצוב התודעה, ברמה הפרטית והציבורית.

על הטכנולוגיה כמשפיעה על המציאות מדברים כבר שנים רבות אולם בעידן הדיגיטלי, המכונה לעתים 'המהפיכה התעשייתית הרביעית', אנו עדים לשינויים מהירים במיוחד, המחייבים התעדכנות והתאמה של האסטרטגיה העירונית לאפשרויות החדשות הנפתחות בפנינו.

עלינו להביט על העשייה שלנו כמובילי מדיניות, מתוך נקודת המבט של הלקוחות שלנו, להם אנו צריכים לספק לא רק שירות אלא חוויית לקוח. בהקשר זה חזון דיגיטלי הוא כבר חלק מהמציאות שבה אנו חיים וגם הנכסים האסטרטגיים שצברנו במהלך השנים, צריכים להשתלב במציאות זו.

'עיר הילדים' על כל האפשרויות הגלומות בה, עם 'ספינות הדגל' המזוהות עימה צריכה לצעוד את הצעד הנוסף אל המהפיכה הדיגיטלית.

את התהליך אנו צריכים לעבור מתוך גישת ה'קולקטיב אימפקט', אשר אנו מטמיעים השנה ובמסגרתה אנו שבים ושואלים את עצמינו שורה של שאלות יסוד: למה בחרנו בנכסים אלה? לאן אנו שואפים להגיע? באיזה אופן אנו מצפים להשפיע על קהל הלקוחות שלנו? מה התוצר הרצוי לנו?

אין לי ספק שבאמצעות חזון דיגיטלי ואסטרטגיה נכונה הנגזרת ממנו – נוכל למצות ולמקסם את הערך של הנכסים הללו. כך למשל כשאנו מתבוננים בנכסים הייחודיים המזוהים עם העיר כמו מוזיאון הילדים, המדיטק, מוזיאון העיצוב, גני הסיפור, אתרי המורשת ואחרים – אנו צריכים לבחון כיצד תושבי העיר בכלל והילדים הגדלים בה בפרט – נהנים מהערך המוסף הגלום בנכסים אלה? כיצד ילדי עיר הילדים מתפתחים ומועצמים, הופכים למשתמשים חכמים, סקרניים ובעלי מיומנויות רכישת ידע מחד ובעלי ערכים מאידך? כיצד הילדים של היום גדלים להיות האזרחים של המחר – מודעים לסביבתם? מעורבים? נאורים? נצטרך כמובן גם להכשיר את סוכני השינוי, הלוא הם העובדים בעירייה ובחברות הבת העירוניות, שהינן הזרוע המבצעת של העירייה, ולהפוך ראשית אותם לבעלי כישורים דיגיטליים, שאחר כך יוכלו להקרין ולהשפיע גם על הצרכנים/הלקוחות/התושבים.

עלינו להבין את התוצר הרצוי, לעבוד מתוך שיתוף פעולה והתכנסות סביב מטרות משותפות, כשכל גורם מתמקד בתחום המומחיות שלו ובשילוב כוחות מעצים. החזון הדיגיטלי הוא הזדמנות חשובה לביצוע קפיצת מדרגה חשובה.

אחריות חברתית. זו האחריות שלנו!

מחשבות בעקבות זכייה בפרס משרד הפנים לאחריות חברתית

אחריות חברתית מבוססת על העיקרון המוסרי לפיו לארגונים ולגופים, גם אם הם נוצרו למטרות רווח, ישנה מחויבות להיטיב עם החברה והסביבה בה הם פועלים.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

בשנים האחרונות אנו נתקלים במושג זה בהקשר של חברות עסקיות הלוקחות על עצמן, לצד פעילותן העסקית, להשקיע מאמץ ולתרום לחברה ולסביבה.

במקרה של גופים ציבוריים ניתן היה לחשוב שמיותר לדבר על אחריות חברתית, שכן עצם קיומם ופעילותם נובעים מתוקף אחריותם ומחויבותם החברתית.

אנו, הפועלים למען הציבור במסגרת השירות הציבורי, רואים חשיבות וערך בהתכוונות ומודעות לאחריותנו החברתית, אף שזו, לכאורה, הינה מובנת מאליה כתכלית קיומנו.

הרשויות המקומיות מצויות בחזית השירות הציבורי ומקיימות מגע ישיר ויומיומי עם ציבור לקוחותיהן, במגוון של תחומים. איכות הקשר הזה, אופיו, מגוון התחומים שהוא כולל, רגישותו לאוכלוסיות ולצרכים ייחודיים ועוד – משפיעים על חייהם היומיומיים של מיליוני תושבות ותושבים.

כזו היא למשל אמנת השירות, אמצעי שישמנו לפני 17 שנים בחולון ובזמנו נחשב חדשני. באמצעותו יכול כל תושב לדעת אלו שירותים הוא זכאי לקבל, באיזו רמת שירות ובאיזו מסגרת זמן. הדברים שקופים ומתפרסמים באתר העירוני ונערכת עליהם בקרה שוטפת על ידי, כשהמגמה למצוא תמיד איפה ניתן לעשות טוב יותר, מה צריך ואפשר לשפר. זו גם הסיבה שפרסמנו חוברת מודפסת ודיגיטאלית הנקראת "מישהו מטפל בך" ואחת למספר שנים היא עוברת ריענון והוצאה מחדש. זאת ללא קשר, ובמקביל לפרסום כל תחומי הפעילות ובעלי התפקידים באתר העירוני ופתיחת ערוצי תקשורת נוספים עם הציבור, למשל ברשת החברתית.

כל הדברים הללו, שכיום נראים טריוויאליים, לא היו מובנים מאליהם בעבר ולצערנו הם גם כיום אינם קיימים בכל רשות. השאיפה היא כמובן להקל יותר על כל מי שנזקק לשירות העירוני ולשכלל את האמצעים הטכנולוגיים, כך שכל אחד יוכל בעת הדיווח על תקלה לדעת מה הצפי לטיפול, בהתאם לאמנת השירות.

אולם אנו כעירייה לא מסתפקים בכך ובשבילנו התושבים אינם רק לקוחות, אנו רואים בתושבים שותפים. זו הסיבה שאנו מקיימים כבר מראשית כניסתי לתפקיד המנכ"לית, החל מגיבוש החזון הראשוני,  שורה של תהליכים לשיתוף הציבור, במהלכם הביע הציבור את דעתו במגוון נושאים כמו תכנית מתאר חדשה עליה עבדנו, רענון החזון העירוני, קידום תחום הצעירים ותכנית אב לילדים ונוער. מתוך אחריות חברתית ניסינו להגיע לציבור כמה שיותר רחב, כל אחד הוזמן להיכנס לאתר מיוחד שהקמנו ולהשתתף, לייצג את עצמו ואת רעיונותיו. עשינו גם פעילות כדי להגיע לאוכלוסיות ייחודיות כמו למשל הורים לילדים עם צרכים מיוחדים וגם לילדים עצמם, בהם אנו ממקדים את המאמצים. תחושותיהם, מחשבותיהם והצעותיהם של המשתתפים נלקחים בחשבון ומשפיעים על המדיניות העירונית.

האוכלוסיות המיוחדות קרובות ללבנו ואנו רואים כמשימה לאומית את הצורך ליצירת מודעות לשונה, תוך הבנת עולמו וצרכיו. מוזיאון הילדים שלנו מציג את עולם העיוורים, החרשים והזקנים, באמצעות שורה של פעילויות ומייצגים חווייתיים ומעסיק לשם כך אנשים הנמנים על אוכלוסיות אלה. עיוורים מובילים את מסלול 'דיאלוג בחשיכה', חירשים את 'הזמנה לשקט' וזקנים הם המדריכים הנפלאים של 'דיאלוג עם הזמן'.

גם במסגרת העירייה אנו מעסיקים אוכלוסיות של אנשים בעלי צרכים מיוחדים, שאינם יכולים להתקבל לכל מקום עבודה, וזאת כדי ליצור להם חוויית עבודה כמו לכל אחד.

נושא ההתנדבות מעסיק אותי רבות וברור לי שתפקיד העירייה לעודד ולכוון אנשים בכלל ובני נוער וילדים בפרט לקחת חלק במשימות התנדבות בקהילה כגון קשר עם אנשים גלמודים, תחזוקה וגינון בבתי קשישים, סיוע במסגרת שי"ל (שירות ייעוץ לתושב) לאנשים המתקשים בהנהלות מול הבירוקרטיה, פעילות של עובדי עירייה במסגרת 'יום המעשים הטובים' ועוד.

כאמור, כחלק מהאחריות החברתית אנו כל הזמן מחפשים דרכים לשפר ולהשתפר, להפוך תהליכים ליעילים יותר, לבדוק אלו נושאים ניתן לשנות כדי לתת שירות פנימי וחיצוני מיטבי.

טוב עשה משרד הפנים בהחלטתו להעניק לרשויות המקומיות פרס כהערכה על אחריות חברתית, שגופים אלה מגלים במהלך העשייה השוטפת.

אני גאה כי זכינו להערכה על שורה של פעילויות ותהליכים המתקיימים אצלנו וביניהם: יישום חוק הנגישות באופן מתקדם ברחבי העיר, קיום אירועי תרבות לכלל התושבים, קידום ביטחון התושבים והיערכות לשעת חירום, שיתוף ציבור, עידוד התנדבות ועוד.

טוב על פני הרע, אור על פני החושך

ני הנוער של חולון בטקס ליד האנדרטה 'ששה מיליון אורות', יצירתה של הפסלת רחל כספי

בני הנוער של חולון בטקס ליד האנדרטה 'ששה מיליון אורות', יצירתה של הפסלת רחל כספי

אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה בחולון נפתחו בטקס מרגש שערכו בני הנוער באנדרטת "ששה מיליון אורות", בהדלקת לפיד הזיכרון. לאחר מכן, באולם מלא מפה לפה בניצולי שואה, בני דור שני ושלישי, חיילים, בני נוער ותושבים רבים, התקיים הטקס העירוני לציון יום השואה והגבורה.

בנוסף, יותר מ-30 בתים פרטיים, כמו גם "בית להיות" –להנצחת תודעת השואה ולקחיה ובמספר מוסדות קהילתיים נוספים בעיר, נערכו ערבי "זיכרון בסלון", במהלכם נפגשו בני כל הגילאים, ובכלל זה אנשים צעירים ובני נוער, עם  ניצולי שואה או בני הדור השני, שסיפרו למשתתפים את סיפורם וקיימו שיח-בין דורי לצד פעילות תרבותית-אמנותית משותפת.

יום הזיכרון הוא יום משמעותי ולא קל עבור רבים מאיתנו, זהו יום בו מתערבבים זה בזה סיפורים משפחתיים ולאומיים, כמו גם עצב ויגון עם שמחת התקומה והחיים בארץ.

רציתי לשתף בדברים שנשאתי בטקס אל מול האנדרטה , ומכוונים במיוחד אל הדור הצעיר:

כמדי שנה, בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, נקבצים אנו כאן עמכם, בני הנוער של חולון, ויחדיו מדליקים אש בשש אבוקות האנדרטה, יצירתה של הפסלת רחל כספי, האנדרטה המסמלת ששה מיליון אורות, שכבו לעד.

השנה הנושא המרכזי של יום הזיכרון לשואה ולגבורה הינו: כאב השחרור והחזרה לחיים: 70 שנה לסיום המלחמה.

לאורך כל שנותיה של מדינת ישראל ועוד קודם לכן, ניצולי שואה רבים השתתפו, איש-איש בדרכו, בבניית עולם טוב יותר למען עצמם, למען ילדיהם ולמען הדורות הבאים שלא ידעו את מוראות השואה. כפי שאמרה אחת הניצולות אשר איבדה בגטו לודז' ובאושוויץ עשרות מבני משפחתה: "אם ישבו לשולחן הסדר בביתי יותר מ-20 איש, דור שני ושלישי, אני את שלי עשיתי".

בטקס עם ניצולות השואה תושבות חולון ויקירות העיר בת שבע דגן ומלכה רוזנטל

בטקס עם ניצולות השואה תושבות חולון ויקירות העיר בת שבע דגן ומלכה רוזנטל

אנו בחולון חשים חובה וזכות לנצור בליבנו את הנספים, לזכור ולהזכיר את שנעשה להם ולעמנו ולחלוק כבוד לניצולים החיים עימנו ובחרו בחיים, ביצירה, בעשייה, בבניית משפחה ובתרומה לבניית החברה הישראלית והמדינה.

במוסדות החינוך, ב'בית להיות' וכמובן בטקסי הזיכרון והפעילויות המתקיימות היום ומחר, אנו מבקשים להעביר אליכם, בני הדור הצעיר את המסר: זוכרים את שהיה, מכירים את ההיסטוריה ולומדים ממנה.

על כל אחד מאיתנו להבין, ללמוד ולהפנים את לקחי השואה הנוראית מכל שידעה האנושות ולבנות חברה אחרת, אנושית, טובה יותר, הומניסטית ונאורה, המכבדת כל אדם באשר הוא ומגלה חמלה כלפי הזר, החלש והנזקק.

תודתי לכל אחד ולכל אחת מכם על השתתפותכם כאן הערב ואני שולחת בשמכם את ברכתי לניצולי השואה החיים עימנו: הנכם תמיד בלבנו.

אני מודה לכולכם ומברכת אתכם כי תדעו תמיד לבחור בטוב על פני הרע, באור על פני החושך.

'ביקור הצעצועים' – צעצועים ומשחקי ילדות במבט נוסטלגי ועכשווי

"תנו לילדכם את מלא ההזדמנות להתפתח, כדי שיחד אתכם יוכל לחיות חיים מלאים וטובים יותר. תנו לעצמכם את ההזדמנות להשקיע בילדכם וליהנות ממנו" … (פרופ' פנינה קליין)

תערוכה חדשה היא תמיד מסע: בין גלריות ואוספים נידחים, בסדנאות ובבתי מלאכה, בין שבילי הארץ: בערים, בקיבוצים, בצפון ובדרום, בעולמות של דימיון ויצירה של אמנים ואמניות, ההופכים חלומות לממש. הפעם, אולי יותר מבעבר, זהו גם מסע אל עצמי: אל זיכרונות, שנדמה כי נשכחו זה מכבר, אל רגעי ילדות וקסם, שחלפו לבלי שוב. פתאום שוב הנני שם, ילדה צעירה במושבה, בידיה 'חמש אבנים', מקל מחודד של 'דודס', דומינו מעץ ובובות שנתפרו בבית. ואני מתחברת ומחברת בין עבר והווה, בין אישי ותקופתי ומחפשת את שהיה ואיננו, אך גם את שלובש צורה חדשה וצבע רענן, והוא כאן ועכשיו, קסום וקוסם לילדי ההווה ממש כמו לנו, שנושאים את המראות, התחושות והריחות בלבנו.

שמרו את היום

התערוכה "ביקור הצעצועים" אשר זכיתי לאצור, הינה תולדה של כמיהה אישית שלי וגעגוע אל צעצועים ומשחקי הילדות של בני דורי, עם האמצעים הפשוטים, החומרים שנאספו מ'מה שיש', ייצור ומיחזור בידי אנשים מוכשרים 'בעלי ידיים טובות' ושימוש חוזר שנעשה באופן טבעי ומבלי שקראנו לכך בשם רשמי. כאלה היו עגלות וריקשות, אשר נבנו מארגזי תפוזים שנמצאו בסמוך לפרדס, סוס עץ מאולתר ממקל מטאטא וראשו עשוי במלאכת יד, וגם צעצועים ומשחקים דידקטיים, שאמי הגננת רכשה אך גם בנתה בעצמה לילדים בגן שלה ולבנותיה. קוביות גדולות וחלולות, פאזלים צבעוניים, רביעיות קלפים עם צילומי אתרים בארץ ופרחי ישראל, כלי נגינה למיניהם בגרסאות מוקטנות, מטבח כמעט 'אמיתי', אשר נבנה על בסיס כיריים ישנים, פתיליות שנשכחו וסירים, שסיימו את תפקידם. בזכות אותם אמצעים פשוטים בראנו לנו עולם שלם, שיחקנו, מלאנו תפקידים, קיימנו מערכות יחסים, שיתפנו, התפתחנו והתנסינו בעולם קטן, שהיה עבורנו ההכנה לעולם הממשי, שעוד מחכה לנו, כפי שאמרה  מריה מונטסורי: "משחק הוא הדרך של הילדים ללמוד את מה שלא ניתן ללמד אותם".

אך טבעי כי בחולון "עיר הילדים" תינתן במה לעולם הצעצועים והמשחקים, זה של פעם וזה של עכשיו. המסע שערכתי ברחבי הארץ לקראת התערוכה גילה לי עד כמה לא נס ולא ינוס ליחו של הצעצוע וכל עוד יש דורות חדשים של ילדים, יימצאו אותם פריטים שובי לב, אשר יאפשרו לקטנים ולגדולים ללמוד בדרך בלתי אמצעית על עצמם, על העולם שסביבם, על אושר החיפוש, החוויה והשיתוף בעולם שלם ועצום, הנברא לפעמים סביב פריט קטן אחד, במשחק אישי או בקבוצת ילדים נלהבת. די לראות כיצד גם כיום כשעיניהם וחוטמם של הקטנטנים תקועים היטב בתוך המסכים, ולכאורה שכחו את סביבתם, מגיע הרגע בו אין עוד טעם במשחק לבד ונמצאות אינספור דרכים יצירתיות לחלוק בחוויות, אם במשחקי רשת, אם במשחק משותף או במקביל, אם זה בשיתוף בחוויות, כן גם אלה הנחוות באופן וירטואלי… ובעיקר ברצון הבסיסי לחלוק בתחושות, לספר על ההישגים וגם לחלק 'טיפים' לחברים: איך מתקדמים, מה השיטות הטובות לנצח ועוד. כי מה היא הצלחה אם לא נוכל לחלוק אותה עם חברינו!

אין ספק שנופי ילדותנו בשנותיה הראשונות של המדינה ואפילו לפני עשרים שנה אינם דומים לנוף ילדותם של הילדים כיום, אך צרכי האדם, הגדול והקטן, לא השתנו כמו שלעתים נדמה, והצעצועים והמשחקים, גם אם יפשטו צורה וילבשו אחרת, עדיין הינם בבחינת מפתח אל עולם של דימיון, חושים, התנסויות חברתיות, שיתוף פעולה, תנועה, אתגר, סבלנות, משא ומתן, הישגיות ועוד.

על כל אלה ועוד לא ניתן לוותר כנראה, ולנו שחווינו ילדות מסוג אחד כילדים, ובמידה מסויימת שוב כהורים, יש הזדמנות נדירה להביט על כל זה במבט קצת אחר, מנוסה, סקרני ובעיקר חווייתי ומלא הנאה, הפעם עם בני הדור הבא, הנכדים. אז קדימה שלוש ארבע ו…מי ראשון?

למידע נוסף אודות התערוכה – לחצו כאן.

כיכר העיר העתידית: התרחשות אמיתית במציאות וירטואלית

לפני זמן מה קיבלתי פנייה מילדה תושבת חולון שבה היא סיפרה כי בשעות הפנאי שלה היא וחבריה כמעט שאינם יוצאים מהבית, הם מתכתבים בפייסבוק ובווטסאפ וממשיכים ועושים זאת גם כאשר הם מתראים זה עם זה פנים אל פנים. ההורים שלה, כתבה הילדה, דווקא לוחצים עליה שתצא קצת החוצה לשחק בחוץ, כמו שהם עשו פעם, אבל בחוץ אין מה לעשות. "אולי אתם שם בעירייה" היא ביקשה, "תחשבו מה לעשות כדי שנוכל לשחק גם בחוץ בדברים שמעניינים אותנו?"

פניה זו ופניות דומות חיזקו בי את התחושה והמחשבה שקיימות אצלי כבר זמן רב: העולם הוירטואלי איננו יכול להיות האופציה היחידה. אנשים, גם בתקופתנו הדיגיטלית, מחפשים קשר חברתי, כמהים למפגשים בלתי אמצעיים פנים אל פנים. לאחרונה התפרסם מחקר על החשיבות הרבה של קשרים חברתיים בשימור היכולות השכליות והזיכרון של בני הגיל השלישי. ואם חברותיות ואינטראקציה אנושית כה מועילה למבוגרים, הרי ברור שהיא חיונית לילדים, הנמצאים בתקופת התפתחות ועיצוב גופני ואישיותי. הישיבה הממושכת מול מסכים היא ללא ספק אחר הגורמים התורמים לתופעה המדאיגה של משקל היתר כבר בגיל הצעיר.

מחקר אמריקאי בדק ומצא כי במאה ה- 19 היו מוכרים בארצות הברית כ- 200 משחקי חוץ חברתיים. מכל אלה נותרו כיום במקרה הטוב 30 משחקים מזוהים בלבד. את האחרים איש כבר אינו מכיר. היתרון של משחקי-חוץ הוא בתרומתם לפיתוח כישורים חברתיים, תכונות כמו כושר מנהיגות, מיומנויות של שיתוף פעולה, הפנמת כללים וחוקים וכמובן גם תנועה וכושר גופני.

'משחקי ילדים', פיטר ברויגל האב. 1560

'משחקי ילדים', פיטר ברויגל האב. 1560

אני סבורה שקצת כמו בציור המפורסם של ברוייגל "משחקי ילדות" – יש ערך בהחזרת הכיכרות לבני האדם בכלל ולילדים בפרט. לדעתי אפשר לעשות זאת בשילוב של אמצעים טכנולוגיים חדישים, העומדים כיום לרשותנו ו"מדברים" בשפתם וברוחם של הילדים היום.

אני רואה לנגד עיני כיכר, למשל כיכר המדיטק שלנו בחולון, אשר במשך כל שעות היום פעילה. היא משנה פניה על פי האוכלוסיות המבלות בה.

כך לדוגמא בשעות הבוקר מוקרנות על משטח האבן צורות וברקע נשמעת מוסיקה (אולי רק באוזניות המחוברות למכשירי טלפון או אייפד) ומדריך וירטואלי מעביר שיעור כושר גופני לאזרחים הוותיקים. בשעה אחרת של היממה, למשל בשעת בוקר מאוחרת, רצפת הכיכר הופכת ללוח שחמט ענק ופנסיונרים נפגשים כדי לבלות יחד במשחק חשיבה מאתגר זה. אחר הצהרים יכולה הכיכר ללבוש צבעים ססגוניים כשהורים עם ילדים יחסית צעירים נפגשים ומבלים יחד במשחקים שמתאימים לגיל. וכמובן הערב יכול להפוך לשעתם של בני הנוער והצעירים עם מסיבת דיסקו מנצנצת. בין יתר היתרונות שחשבתי עליהם הוא לאפשר ל"שחקנים" עצמם לבחור ולהפעיל, אולי באמצעות המכשירים הסלולריים, משחקים ופעילויות על פי רצונם, למשל בחלק מסוים מהשטח. אנשים נוספים יוכלו לראות ולהשתתף. והנה נוצר מפגש, יש חיבור שיכול להוביל לקשר.

כנס ערים חכמות ברצלונה 2014

בעיקרון מדובר בטכנולוגיה שכבר קיימת, האתגר הוא למצוא את היישום הנכון והמתאים לצרכים. מדובר כמובן בשלב קונספטואלי ובוודאי נדרש לשם כך מי שירים את הכפפה הטכנולוגית והעסקית-יזמית, אבל לפי דעתי זהו מקרה בו ניתן לנצל את הטכנולוגיה, שלכאורה יצרה ריחוק בין אנשים, לקידומו של תהליך הפוך של חיבור בין תושבים וחיזוק הקהילה, תוך הפחת חיים חדשים בכיכר העירונית ובמרחב הציבורי שהיא מספקת.

מה דעתכם?

תכנית אב לילדים ונוער מבית היוצר של עיר הילדים

החדשנות בחולון נמשכת ומה טבעי יותר מליישמה בתחום המזוהה ביותר עם חולון בעשרים השנים האחרונות, הלוא הוא תחום הילדים והנוער.

DSC_0264

בראשית חודש יולי, בטרם היינו כולנו תחת השפעתו של מבצע "צוק איתן", זכיתי לחוות חוויה יוצאת דופן, עת לקחתי חלק בכינוס נרחב ראשון של 'תוכנית האב לילדים ונוער של חולון', אותו ארגנו אגף הרווחה, מינהל החינוך, רשת קהילה ופנאי והאגף לתכנון אסטרטגי.

אף שאני משתתפת במפגשי עבודה לא מעטים, היה מרגש לראות התכנסות שכזו, בה לוקחים חלק כ- 150 אנשי מקצוע ומומחים מגופים רבים: עירייה, חברות עירוניות, משרדי ממשלה, עמותות וכל מי שעוסק בתחום, וכולם מעמידים במרכז את הילדים כמטרה, ולא את צרכי הארגון ממנו הם מגיעים. מפגש זה היווה את "הסנונית הראשונה" במהלך רחב ועמוק, שאנו צופים כי ייצר שינוי חיובי משמעותי ואסביר מדוע.

גן ניצנים 1

כידוע בשני העשורים האחרונים ביססה עצמה חולון בתודעה הציבורית כ"עיר הילדים". ייחודה של חולון והתמחותה בתחום זה לאורך זמן רב, מקנים לה יתרונות. הם משפרים את איכות חיי התושבים, את דימוייה בעיניהם ובעיני אחרים, מהווים גורם במערכת השיקולים של משפחות צעירות בבחירת עיר לגדל בה את ילדיהם, יוצרים דינמיקה של עשייה והשפעה חיובית גם על תחומי עשייה אחרים ועוד. אולם במקביל לכך, דימוי זה הינו גם בסיס למרחב גדל והולך של ציפיות ודרישות, אשר לא תמיד יכולים או צריכים לבוא לידי מימוש. בנושא זה, כמו שקורה לא אחת, המציאות אותה יצרנו מתפתחת ומשתנה ומעלה שאלות ומחשבות חדשות: לאן ממשיכים, את מה מתגברים, מה משנים, במה משקיעים יותר ובמה אולי פחות ועוד.

יתרונה של תכנית אב שהיא לא מטפלת בנושא ספציפי, אלא רואה את הילד על כל היבטיו ולוקחת על עצמה לטפל בכל קבוצות הגיל: מלידה ועד 18, תוך התייחסות למגוון תחומים כמו: בריאות וספורט; חינוך בלתי פורמאלי: קהילה, פנאי ותרבות; ילדים ונוער בסיכון; עולים מאתיופיה ומחבר העמים; סביבה פיזית ונגישות; העולם הדיגיטלי והשלכותיו; צרכים מיוחדים; אוכלוסייה דתית, הורים ומשפחה ועוד.

תכנית מקיפה שכזו, המתווה יעדים ותוכניות לביצוע, תאפשר לנו להעצים ולהסדיר את העשייה הקיימת בעיר למען ילדים ובני נוער. התכנית תהווה נדבך נוסף במימוש חזונה של חולון כעיר הילדים. תהליך הכנתה, עצם קיומה והוצאתה מהכוח אל הפועל ימנפו את העשייה העירונית בתחום זה.

לשמחתי חברו אלינו למהלך אנשי 'ג'וינט אשלים', המתמחים בפיתוח תכניות ושירותים למען ילדים, נוער וצעירים במצבי סיכון.

מה אם כן מטרותיה של התכנית?

  • למנף את העשייה העירונית הענפה בתחום זה וליצור עליית מדרגה בתחום.
  • ליצור תכנית בת קיימא שאינה תלויה בממלא תפקיד.
  • ליצור פריצה של התבנית הארגונית בהתנהלות בתחום שבירת מערכות וארגונים.
  • לספק ראייה כוללת ומתכללת הרואה את הילד על כל רבדיו.
  • לאפשר לתושבי העיר ילדים והורים להתחבר לעיר בכלל ולתכנית בפרט.
  • ליצור תהליך חינוכי המעודד תושבים פרו-אקטיביים.
  • לרתום את הנהלת העיר, מנהליה והחברות העירוניות לעשייה העירונית הנרחבת בתחום הילדים והנוער תוך ראיית ה'שטח' והנעשה בו.

קיץ 2016 הוא המועד המתוכנן לסיום כתיבת התכנית. עד אז עתידים להתרחש מהלכים רבים, אודותיהם אשתדל להמשיך ולעדכן.

'עדי פולני' – מפגש מעורר מחשבה בין זמנים ועולמות

לעתים חלומות מתגשמים. לאחרונה מימשתי חלום כאשר בנוכחות הרבה מאוד אורחים, תושבים, אמנים, חברים ובני משפחה – פתחנו בהתרגשות רבה את התערוכה 'עדי פולני', אותה אני אוצרת ב'גלריית המשכן' – בית מאירוב בחולון.

פתיחת התערוכה עדי פולני בגלריית המשכן בחולתערוכה זו היא למעשה שילוב של שתי תערוכות. האחת תערוכת תכשיטים בינלאומית, שהתקיימה בפולין, וכל מוצגיה נוצרו לשם העברת מסרים של מחאה, התקוממות וזעקה חברתית ואידיאולוגית. והשנייה היא תערוכה של תכשיטים, אשר אספתי במהלך השנים בעת ביקורי בפולין בחיפוש עקבות משפחת אבי שנספתה בשואה. שתי התערוכות מוצגות תחת קורת גג אחת ומזמנות מפגש בלתי שגרתי בין עולמות ובין תקופות, בין היתר משום שאת קירות הגלריה בחרתי "לעטוף" בתמונות אותנטיות, המציגות את החיים בפולין בשנות השלושים של המאה הקודמת.

החיבור הזה בין המוצגים לתמונות יוצר בראשו של המתבונן הקשר אסוציאטיבי בלתי נמנע בין עולם שאיננו עוד, לעולמנו שלנו ומעורר שוב את השאלות הגדולות בדבר יכולתם של אדם יחיד ושל חברה שלמה לקרוא מציאות, להבין משמעויות בזמן אמת, להתקומם או למחות.

בקומת הכניסה מוצגים כ-  50 תכשיטים וחפצים של אמנים מ- 43 מדינות ברחבי העולם, המשתמשים באומנותם כדי להביע מחאה. התכשיטים הינם לקט נבחר מתוך תערוכה ותחרות בינלאומית בנושא "התקוממות", אשר התקיימה זו השנה ה- 22 בעיר לגניצה שבפולין. לתחרות נשלחו 625 עבודות של 319 אמנים, אשר עוסקות, כל אחת בדרכה שלה, במתחים החברתיים הניזונים ממשברים כלכליים, עלייה בשיעורי האבטלה, תוך רמיזה על מחאתם של ההמונים.

התכשיטים המוצגים עשויים מחומרים ומחפצים בלתי מקובלים בתחום התכשיטנות ובכלל זה: עץ, נייר, זכוכית, סיבית, פלסטיק, וגם – יונה מתה, מעיל כלבים, מזון כלבים, פרסת סוס, עורות דגים, גומי לעיסה, תפוח מיובש, סכיני גילוח, לגו ואפילו אבק או פולי קפה. כולם עוצבו על ידי מעצבים צעירים, עכשוויים ונשכניים, המביעים את דעותיהם על מגוון תופעות חברתיות באופן נוקב, שלא יכול להותיר את המתבונן אדיש.

את התכשיטים מיקמתי באופן לא שיגרתי, למשל על גזעי עץ, שזה עתה נגדעו. את הקירות מכסים צילומים אותנטיים מהעיר וורשה: בחלל הכניסה תמונות של מלון 'פולניה' המפואר בוורשה, אשר תוכנן על ידי מיכאל פטיץ בורקובסקי ובחלל הפנימי רחובות ובניינים בוורשה של המאה הקודמת, המשקפים ארכיטקטורה עירונית מפוארת ומרהיבה.

את הקומה העליונה בחרתי להקדיש לתכשיטים אשר אספתי במהלך השנים, כולם עשויים מחומרים פשוטים וזולים, חלקם ממוחזרים וכולם בעלי מראה עכשווי מאוד. התכשיטים מוצגים על רקע תמונות, אשר עברו מדור לדור במשפחתי ובמשפחות נוספות, ונותרו כעדות אילמת לחיים בפולין שלפני המלחמה: גברים, נשים, נערות צעירות ומשפחות, אנשים יפים, לבושים במיטב האופנה העדכנית, מבלים באתרי טבע ונופש, נהנים מחיים עירונים תוססים, חיי תרבות ומסחר פורחים, רווחה כלכלית, שמחות משפחתיות ובילויים.

המפגש בין המראות האידיליים של שנות ה- 30 בפולין לאמנות המחאה העכשווית יוצר תחושת אי נוחות וניגודיות ומעורר את עולם האסוציאציות הפרטי של כל אחד ואת ההקשרים הקולקטיביים גם יחד. לי באופן אישי היה מאוד לא פשוט לשוב ולהתבונן בפנים, בדמויות, לתהות מה מהם נמצא בי ובילדי וגם מה היה אילו…

לטעימה ממה שמצפה לכם בגלריה , צפו בסרטון :

'טיפּ' לטף – שם זמני

מרכז למידה ובילוי חדש לפעוטות עד גיל שלוש והוריהם ייפתח בקרוב בחולון – עיר הילדים

לא כל כך מזמן, כשאני וחברותי גידלנו את ילדינו, היינו אנו, האימהות הצעירות 'יורדות למטה', אל חצר הבניין או אל הגינה הציבורית ומוצאות שם זו את זו, משוחחות, מתייעצות, חולקות בקשיים ונעזרות אחת בשנייה. היה לנו גם את ספר ההדרכה המיתולוגי של ד"ר ספוק. בנוסף, המשפחה המורחבת, האימהות, הסבתות והדודות היו גם הן מקור לא אכזב לידע ולתמיכה.

כיום, אנשים ספונים יותר בבתיהם, פחות מכירים את שכניהם, לא תמיד גרים בקרבת ההורים, וגם הסבתות של היום הן בהרבה מקרים נשות קריירה עסוקות ופעילות…

מנגד אנו חיים בעידן של הצפת מידע. באתרי אינטרנט, בבלוגים, בפורומים ניתן למצוא עצות, חלקן מקצועיות, אחרות מבוססות על ניסיון אישי וכמספר המייעצים – כך גדל הבלבול. לא אחת חשים הורים טריים עוד יותר נבוכים לאור כל ההיצע הזה.

במסגרת שיתוף הציבור בתהליך ריענון החזון העירוני של חולון, וכן בקבוצות מיקוד עם צעירים ובהזדמנויות נוספות עלה באופן בולט צורך ורצון של הורים צעירים ליצור מקום מפגש חברתי, שיהווה גם מרכז העשרה להורים עצמם וייתן הזדמנות לבילוי מהנה ומפתח עם התינוקות והפעוטות. "במרכז כזה", ציינו הורים צעירים, "ניתן להיפגש ולהתלבט יחד עם אנשים בגילנו ובמצבנו בנושאי גידול הילדים, חינוכם, הקשיים והדילמות. באותה הזדמנות אם ניתן לקבל איזושהי הנחיה מקצועית, שעושה סדר בעולם של אתגרים חדשים – מה טוב".

הדמייה ממוחשבת של המרכז לגיל הרך - מתחם חנקין, חולון

בחולון, עיר הילדים, שהינה גם 'עיר ההורים', השקענו מחשבה רבה במציאת מענים מתאימים לילדים. אולם, מזה זמן שחשנו שעדיין לא 'כיסינו' בצורה מיטבית את הגיל הכי צעיר – מלידה ועד גיל שנתיים-שלוש. יותר ויותר מחקרים מדגישים את החשיבות העצומה של ההתפתחות דווקא בגיל הצעיר הזה ואת ההשפעה הרבה שיש להשקעה בקטנטנים – על כל חייהם והתפתחותם.

כדי לתת מענה מקצועי בתחום זה, פניתי לפרופסור פנינה קליין, כלת פרס ישראל בתחום החינוך לגיל הרך, אשר פיתחה מודל הנותן מענה לשאלה: למה זקוקים ילדים בגיל הרך כדי להתפתח בצורה אופטימאלית? מודל זה מתייחס למרכיבים רגשיים והוראתיים באינטראקציה שבין המבוגרים לבין הילדים. המודל הוא מודל MISC שמטרתו ארוכת הטווח היא טיפוח ילד חכם ורגיש יותר More Intelligent and Sensitive (Socially Competent) Child. המטרה קצרת הטווח שמציב המודל היא לטפח במבוגרים, המתווכים את העולם הסובב את הילד, יכולת להיות רגישים ומותאמים אל הילדים שבטיפולם כדי שיוכלו לקדם את התפתחותם.

בימים אלה אנו מצויים בעיצומו של תהליך הקמתו של מרכז חדש לקטנטנים מגיל אפס ועד שלוש והוריהם, אשר בו ימצאו ההורים הצעירים "שותפים לגורל", צעירים כמותם, המתמודדים עם השמחה הגדולה והאושר של הולדת ילד לצד הקשיים והאתגרים הכרוכים בכך. שם יוכלו לבלות עם הקטנטנים וללמוד "כיצד עושים זאת טוב יתר".

הדמייה ממוחשבת של המרכז לגיל הרך - מתחם חנקין, חולון

המרכז החדש, שטרם מצאנו לו שם קולע ומוצלח (אם יש לכם רעיונות אתם מוזמנים להציע…) יקיים פעילויות מובנות וחופשיות, שתכליתן עידוד והעצמה של הורים לתינוקות ופעוטות ומתן מידע אמין, מבוסס מחקרית בנושאים הנוגעים להתפתחות הילד.

המרכז יאפשר להורים להבין את החשיבות העצומה של התנהגותם כהורים ואת פוטנציאל ההשפעה שלהם על התנהגות והתפתחות ילדם. הם יקבלו עידוד ותמיכה, אשר יאפשרו להם להירגע וליהנות מהאינטראקציה הטבעית, המתאימה ביותר להם ולילדם. הם ילמדו ל"קרוא" ולהבין את איתותי הילד, יפתחו רגישות והענות לצרכי הילד, תוך התאמה לצרכי ההורה, במסגרת תנאי חייו ותרבותו, ויבינו טוב יותר את המאפיינים החושיים וההתנהגותיים המולדים של הילד. וזה רק על קצה המזלג. כל זה יתרחש בסביבה, המעוצבת ומותאמת בצורה מיטבית לתפיסת העולם הפדגוגית ולמטרות המרכז, תוך שימוש בתפאורה, ריהוט, חפצים, משחקים ואמצעים אינטראקטיביים חדשניים, בטוחים ומרגיעים במיוחד.

זמן איכות כבר אמרנו?

יש למה לחכות!

תכנון ועיצוב המרכז – משרד ענת הרמן-וינציגסטר אדריכלות ועיצוב פנים.

העיר כסביבת למידה וכסוכן שינוי חינוכי

במניפסט החינוכי "משנים פרדיגמה – מאינטואיציה למדע" (2013) מפנה פרופ' דוד חן זרקור אל הגורמים למשבר החינוך בארץ ובעולם ומעלה מספר הצעות להחלת שינויים מרחיקי לכת הן בתפיסה והן במעשה. בין היתר מצביע פרופ' חן על הצורך במעבר מבית ספר (כמוסד המארגן את מקום וזמן הלמידה כיום) למערכת למידה (שהינה שותפות של המשפחה, בית הספר וסוכני ידע חברתיים). בית הספר, טוען פרופ' חן, הוא רק מרכיב אחד במערכת הלמידה, אשר פועל לצד הגורמים הנוספים: 'הבית', 'מרכזי התמחות ו'סוכני ידע שונים'.

בלשי עיצוב במוזיאון העיצוב חולון. צילום: מיכל בן צבי שפיגל

בלשי עיצוב במוזיאון העיצוב חולון. צילום: מיכל בן צבי שפיגל

לא במקרה הפך החינוך לאחד הנושאים המעוררים כיום דיון ציבורי סוער. הידע האנושי הולך ומתעצם בקצב מסחרחר, שלא דומה לשום דבר שהכרנו בעבר. אנו עומדים בפני אתגר לא פשוט כיצד להדביק את הפער בין יכולתו של הפרט להכיל ידע, להתחדש ולהתעדכן כל העת, לבין ידע עצום, המועבר באמצעים ההולכים ומתרבים, באופן מתסכל, שלא לומר מאיים על הפרט. אם תוסיפו לכך את השונות האישית והתרבותית, הנובעת מהבדלי רקע, משאבים, נגישות ואפשרויות – וכך אנו נותרים עם ציבור רחב למדי של 'בלתי מתאימים', בוגרי ופליטי מערכת החינוך, אשר לא יוכלו לעבור את משוכת "ההצלחה" וההכרה החברתית, דבר שיש לו משמעויות אדירות על החברה ועל עתידה.ולכן, בקרב אנשי חינוך ואקדמיה, כמו גם בציבור הרחב, מתבססת ההכרה כי שינוי הוא הכרחי. השאלה היא איזה שינוי ומהם הדברים הנכונים לעשות. מדי מספר שנים 'עולה לגדולה' תכנית, רפורמה, פתרון קסם כזה או אחר ונדמה כי אובדן הדרך נעשה רק חמור יותר.

השאלות והכיוונים המוצעים, ובעיקר החיפוש אחר תהליכי חינוך איכותיים, מעמיקים ומשמעותיים יותר, מעוררים בי לא אחת את התחושה כי באופן כמעט אינטואיטיבי הקדמנו בחולון את זמננו ו'זרענו את הזרעים' להפיכת העיר כולה למערכת חינוך אחת גדולה ומקיפה, ואת הסביבה הפיזית והתרבותית – הפכנו לסוכן שינוי בפועל.

חווייה ולמידה במוזיאון הילדים חולון. צילום: טל קירשנבאום

חווייה ולמידה במוזיאון הילדים חולון. צילום: טל קירשנבאום

למה הכוונה? כיום שומעים יותר ויותר את המושגים: 'למידה משמעותית', למידה חווייתית, למידה תוך שיתוף הפרט, למידה מתוך התנסות וחוויה בין אישית, ואני חייבת לומר כי כל המרכיבים הללו עמדו ביסוד המוסדות, שהקמנו כבר לפני עשר ועשרים שנה. נכון הוא שלא הגענו מהתיאוריה למעשה, אבל בדיעבד אפשר לומר שהמעשים שלנו משתלבים באופן כמעט מושלם בתיאוריה.אם ניקח לדוגמא את מוזיאון הילדים הישראלי, אותו הגינו כמעט לפני שני עשורים, מדובר לכאורה באתר בילוי והעשרה ומוקד עניין לילדים, אולם שלא במקרה נקרא מוזיאון. מדובר במקום האוצר בתוכו 'תצוגה' של ערכים, תפישות עולם, מחשבות אנושיות על טבע האדם ועל בני אדם כיצורים חברתיים. וכך הילד, אשר יוצא במהלך הביקור במוזיאון למסע בעקבות החייזרים למשל, למעשה יוצא למסע אל עצמו. הוא שואל את עצמו מי הוא ואיך הוא משתלב בסביבתו האנושית, בודק היכן עוברים גבולותיו שלו והיכן מתחיל האחר. הוא נפתח לחשיבה על ערכים כמו ערך האדם באשר הוא, קבלת השונה, שיתוף פעולה ועוד. ועל כן, מוזיאון הילדים הוא בעיני סמן, המשקף את הכיוון אליו פונה המערכת החברתית והחינוכית כיום.

יצירה ויצירתיות במוזיאון. צילום הדר קמחי

יצירה ויצירתיות במוזיאון. צילום: הדר קמחי

מוזיאון זה, ואלה שהוקמו בחולון בהמשך, מציעים לדור הצעיר חינוך במובן הכי מעמיק של המילה. הם חושפים את הילדים אל שלושת 'ענפי החינוך', המקנים לדור הצעיר את מה שפרופ' חן מכנה: מיטב הידע האנושי, מעין גרסה מודרנית של אפלטון שביקש להקנות לצעירים את האמת (מדע), את היופי (אמנות) ואת הצדק (מוסר).זה מתרחש במוזיאונים פתוחים, המהווים חלק בלתי נפרד מנופה של העיר, עם פיסול סביבתי בהשראת ספרות ילדים קלאסית שב'גני הסיפור' של חולון, וכמובן גם בתוך מבני הציבור והתרבות כמו למשל מוזיאון הקומיקס, מוזיאון העיצוב, המרכז לתיאטרון בובות או המרכז לאמנות דיגיטלית. בכל האתרים הללו המבקר הצעיר עובר תהליך חינוכי הכולל קבלת מידע, שאלת שאלות, התלבטות, התנסות, כולל בידיו שלו, חשיבה וגילוי ועוד. כמובןמבלי שנקרא לכך למידה. וזו הרי הלמידה היעילה ביותר. המוזיאונים ומרכזי התרבות הינם סוכני שינוי חינוכיים מובהקים, אשר לדעתי יותר ויותר ימצאו עצמם מהדקים את החיבור שלהם לקהילה ולחברה בה הם פועלים, אם זה במסגרת פעילות חינוכית פורמלית הקיימת כבר כיום עם מערכת החינוך הפורמלי ואם זה בקשר ישיר מול צרכני התרבות והידע, באמצעות הפלטפורמות האינטרנטיות, שזה להבנתי רק ילך ויתרחב.

תיאטרון בובות

אפיה? כימיה? אמנות? הכל ועוד במרכז לתיאטרון בובות חולון.

יתרונה של עיר כמו חולון הוא ביכולתה להפוך אתרים כאלה לחלק בלתי נפרד מהתהליך החינוכי הכולל. יש בהם את משאבי הידע האנושי, הם במהותם ספקי חוויה משמעותית אישית וגם מזמנים חוויה חברתית משותפת. ולכן כשהגדרנו מחדש את החזון העירוני של 'חולון – עיר הילדים', זכה נושא החינוך לכותרת: חינוך – כי כל ילדה וילד חשובים. ובטקסט החזון, אותו גיבשנו וחידשנו לאחרונה בשיתוף הציבור הרחב, הגדרנו גם מי אנחנו ולאן אנו שואפים. וכך כתבנו: "חולון הינה מרחב חינוך ולמידה אחד כולל, בו נרתמים כל גורמי החינוך, התרבות, ההעשרה והפנאי לטיפוח הילד ולהפיכתו לבוגר משכיל, נאור, ערכי, תורם לחברה, לקהילה ולמדינה, הממצה את מלוא יכולותיו, כישוריו האישיים, הייחודיים והחברתיים ומגיע להישגים ולמצוינות אישית". דומני כי בדיוק לכך מכוונים אלה המבקשים להוביל את החינוך במדינה אל דרך חדשה.