חללי צה"ל

לכל איש יש שם – מהרהורי הימים האלה

מארז מקושט לחיילים שהוכן בעיריית חולון

לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתַן לוֹ אֱלֹהִים וְנָתְנוּ לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ,

לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתְנוּ לוֹ קוֹמָתוֹ וְאֹפֶן חִיּוּכוֹ וְנָתַן לוֹ הָאָרִיג,

לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לוֹ הֶהָרִים וְנָתְנוּ לוֹ כְּתָלָיו,

לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לוֹ חֲטָאָיו וְנָתְנָה לוֹ כְּמִיהָתוֹ,

לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לו שׂונְאָיו וְנָתְנָה לוֹ אַהֲבָתוֹ,

לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לוֹ חַגָּיו וְנָתְנָה לוֹ מְלַאכְתוֹ,

לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לוֹ תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה וְנָתַן לוֹ עִוְרוֹנוֹ,

לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתַן לוֹ הַיָּם וְנָתַן לוֹ מוֹתוֹ.

ברדיו חוה אלברשטיין, הזמרת האהובה עלי בשירה המצמרר של המשוררת זלדה. החדשות מכות בנו, רגע נדמה שהדברים נרגעים ופתאום לגמרי לא. אני בדרכי לעירייה, לעוד יום של מה שקרוי 'שגרה' והינו יום קשה נוסף, לגמרי לא שגרתי.

'לכל איש יש שם'… מתנגן ברדיו… ושמותיהם של שלושת הנופלים מחולון מהדהדים בראשי: בניה רובל… בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע, מגיבורי דוד המלך, אשר סייע לדוד בהשלטת סדר ויציבות בממלכה ושר הצבא של שלמה המלך…

צפריר בר אור… רוח בוקר, המביאה עמה תקווה ליום חדש ויפה…

גל בסון… גל של ים, הבא והולך ומבטא את כוחו של הטבע, המשכיות, נצחיות…

אינספור מחשבות מחרידות את מנוחתי, ביום ובלילה, והרצון הטבעי הוא להתכנס, לבכות. עיני הנופלים מביטות בנו, אנו מביטים באהוביהם ואוהביהם, שנותרו עם החלל ומבינים כי חייהם לא ישובו לעולם להיות כשהיו. אני אמא וכבר סבתא וכאב האימהות חודר ומזעזע כל אמא ונוגע בכולנו. כל אחת חושבת על הילד הקטן שלה, הרך הנולד, שטופח וגדל והיה לפרח, ובמקום להתבשם מיופיו ומריחו, אימהות מלוות את פרי בטנן אלי קבר. איך אפשר להתעשת ולגייס כוחות? הרי זה פשוט בלתי נסבל!

ואין ברירה, נושכים שפתיים ומנסים לשקוע בעבודה, כזו הנוגעת גם למצב וכזו המתייחסת אל הימים שאחרי, כשכולנו נרים ראש וניקח אוויר ונחזור אל תנופת הפעילות ואל חדוות היצירה והעשייה, המאפיינת אותנו. כן, אני אומרת לעצמי ומנסה להתנחם במילותיו של שיר אחר: "עוד נדע ימים טובים מאלה!".

ובינתיים? בינתיים עושים מה שאפשר, משתדלים להיות כאן אחד בשביל השני. מקור חיזוק וגאווה היו בימים האחרונים אנשי מינהל החינוך שלנו והמון מתנדבים מכל הגילאים שאספו וארגנו חבילות, מכתבים, עוגות וממתקים וחיממו את הלב לחיילים בחזית ובבתי החולים.

גם אמני פסטיבל 'אשה', שיצאו להפיג את הקושי ולהופיע בפני תושבים בדרום –הינם סוג כזה של נחמה. מרגשת במיוחד היא התגייסותן של נשים, אימהות מחולון, אשר עוזרות לאימהות אחרות במסגרת 'אם לאם בקהילה' ונרתמות לסייע כעת לאימהות לחיילים ולנשים שבני זוגן גויסו ב'צו שמונה' ומתמודדות באומץ בחזית הבית והמשפחה.

כמאמר השיר:

יחד – כל הדרך, 

יחד – לא אחרת, 

יד ביד נושיט לטוב 

שעוד יבוא, בוא יבוא.

מודעות פרסומת