מוזיאון הקומיקס

על פלורליזם, ילדים וחזון

כבר לפני שנים, כשלקחנו על עצמנו במסגרת החזון העירוני להיות 'עיר ילדים' או 'עיר גדולה לילדים' – היתה בכך התחייבות. התחייבנו לאפשר לילדים בכלל, ולילדים הגדלים בחולון בפרט – להתפתח, להרחיב אופקים ולהעמיק ידע. החלטנו לחשוף אותם לעולמות תרבות ויצירה אנושית, ובו בזמן להפוך אותם לאנשים חושבים, ערים לסביבתם ופתוחים לצורות חשיבה וסגנונות חיים מגוונים.

זו התפיסה המנחה אותנו מאז ועד היום. ולכן כל אחד ממוסדות התרבות שפועלים בעיר, פותח בפני מבוגרים וילדים חלון אל עולמות ידע ויצירה, ובו בזמן מפגיש את המבקרים עם תפיסות עולם, ערכים ואף ביקורת חברתית.
זה קורה באמצעות קריקטורות נשכניות במוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס, זה מתבטא במיצגי עיצוב חדשניים במוזיאון העיצוב, וזה בסיס קיומו של מוזיאון הילדים, המחנך לערכים כמו סובלנות, כיבוד האחר וקבלת השונה – כבר במסלולים לגיל הרך ביותר וכמובן במסלולי "הזמנה לשקט" ו"דיאלוג בחשיכה" המיועדים לבני נוער ולבוגרים.

קריקטורה של מישל קישקה

קריקטורה של מישל קישקה, שהוצגה במסגרת תערוכה שיזם חוג ההורים-פורום המשפחות השכולות למען שלום ופיוס. המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס חולון. ספטמבר 2009.

מתוך אותה גישה אנו מפעילים את מתחם המדיטק בשבתות, דבר אשר מוכיח את עצמו כמענה חשוב וצורך הכרחי עבור אלפי הורים וילדים, שזמן הפנאי היחידי שלהם הוא בסופי שבוע, ועל כן הם גודשים את המקום לבילוי משפחתי מעשיר – בהצגת תיאטרון איכותית, בקריאת ספרים ובמפגש חברתי נעים.

את הפתיחות הזאת ואת הרעיון שמותר להתווכח ואפשר לקיים דיון ואפילו מחלוקת, אך קודם כל מתוך ידע – אנו מטמיעים גם בחינוך הפורמאלי והבלתי פורמאלי.

חבר הנאמנים של "היברו יוניון קולג'" ב'בית להיות' להטמעת תודעת השואה ולקחיה בחולון.

חבר הנאמנים של "היברו יוניון קולג'" ב'בית להיות' להטמעת תודעת השואה ולקחיה בחולון.

החודש ביקרה בחולון משלחת מעניינת; נציגים של חבר הנאמנים של "היברו יוניון קולג'"- המכון למדעי היהדות שמכשיר רבנים (ורַבּות) ברוח היהדות המתקדמת (רפורמית). התלוו אליהם פרחי רבנות, סטודנטים צעירים מארה"ב, שאת שנת לימודיהם הראשונה הם מקיימים בירושלים. עבור כל המשתתפים זהו ביקורם הראשון בחולון. הם צפו במצגת מקיפה על העיר, סיירו באתריה המרכזיים, בקרו ב'בית להיות' להטמעת תודעת השואה ולקחיה, קראו את הסיפור "דירה להשכיר" באנגלית בגן סיפור ושוחחו על הקשיים לחיות חיים משותפים בארץ, ביקרו במוזיאון הילדים ושמעו על הקהילה הרפורמית החדשה בעיר ("קודש וחול") ועל הפעילות הענפה של התחדשות יהודית בחולון.

חברי המשלחת קוראים את דירה להשכיר' בגן הסיפור בחולון.

חברי המשלחת קוראים את דירה להשכיר' בגן הסיפור בחולון.

היהדות הרפורמית חיה את המושג "יש יותר מדרך אחת להיות יהודי". אנשיה, שמהווים למעשה את רוב העולם היהודי, בעיקר בצפון אמריקה, אינם מבינים מהו הפגם בבית קפה הפתוח בשבת. הם זועמים כשהם שומעים שנשים אינן יכולות לשיר בטקסים ממלכתיים או שתמונותיהן מוסרות מעל שלטי חוצות. עבורם, ישנו מגוון של אפשרויות הפתוחות בפני כל אחת ואחד, ואסור, לכפות דרך אחת על כולם. הם מאמינים במושג "עשה לך רב/ה" ולא מבינים כיצד רבנים, עובדי ציבור בישראל, אינם מהססים לדבר סרה בנבחרי הציבור.

אני אינני רפורמית, למעשה בילדותי התחנכתי בבית ספר דתי, אבל אני שמחה שיש דרכי מחשבה נוספות שהתפתחו בקהילות אחרות, ושיש לנו מה ללמוד מהן; אני מאמינה ב"איש באמונתו יחיה", ושחלק מהיותנו מדינה דמוקרטית היא היכולת לחיות ביחד, גוונים שונים, בכפיפה אחת. לו יהי.

מודעות פרסומת

המוסד הציבורי – לא מה שחשבתם, חלק ב'

בפוסט הקודם סיפרתי איך המרכז הקהילתי הופך למקום 'מזמין' ופתוח המתאים את עצמו לצרכי הקהילה המגוונים והשונים. הפעם אני רוצה לספר על פעילות מקורית ויצירתית עם ערך מוסף חברתי כש"המוסד" הציבורי יוצא אל הקהילה ופועל כדי להשפיע על החיים בתוכה.

אני מאמינה כי אנו העוסקים בעשייה ציבורית צריכים לצאת אל הקהילה שלנו, לחוש את הדופק שלה ולמצוא את הכלים ליצור בה תהליכים חיוביים. משמעותי במיוחד הוא השינוי שבכוחנו לחולל באוכלוסיות מוחלשות.

בחולון, כעיר הנושאת את דגל התרבות לקחנו על עצמנו אתגר במסגרת המרכז לאמנות דיגיטלית. מדובר במרכז תרבות המהווה בית ליוצרים ואמנים בתחום אמנות מאוד חדשני, יש שיאמרו אפילו אליטיסטי. והנה, אנשי המרכז יוצאים אל רחובותיה וגניה הציבוריים של שכונת ג'סי כהן ומניעים בה תהליכים, רותמים ומשתפים תושבים – אשר מוצאים פתאום מקום, שבכלים המיוחדים שלו – מצליח להביא אותם לבטא את העדפותיהם המוסיקליות, תחביביהם המיוחדים, מנהגיהם ועוד.

פרויקט אדריכלות גסי כהןאחת מהפעילויות המרשימות שהתקיימו במסגרת הפרויקט היתה הקמת סטודיו לאדריכלות קהילתית, בו הכינו סטודנטים לאדריכלות תוכניות לעיצוב מחדש והרחבה של חמש דירות שיכון סטנדרטיות בשכונה. התוכניות נעשו תוך כדי עבודה משותפת עם הדיירים, חלקן תוך התחשבות בתקציב המוגבל שלהם.

במהלך הפרויקט הסטודנטים היו כפופים לרצונות ומאוויים של אנשים בשר ודם, לטוב ולרע. הם למדו שהמשפחה איתה הם עובדים אינה עשויה מקשה אחת והיו צריכים לגשר בין הרצונות השונים. רוב הסטודנטים נדרשו לעמוד בתקציב מוגבל שהוגדר להם מראש על ידי הדיירים, או לנסות להפחית את העלויות כמה שאפשר. הם היו צריכים להתחשב בחוקי התכנון והבניה ובמגבלות של המבנים עצמם, שרובם נבנו בבנייה טרומית.

תערוכה של התוצרים והתוכניות הוצגה לקהל הרחב בחלל תצוגה חדש שהוקם ממש בתוך המרכז המסחרי הוותיק של השכונה ונקרא "דיגיטלית- סניף ג'סי".

בסרטון המצורף ניתן לטעום על קצה המזלג מהעשייה הייחודית של המרכז לאמנות דיגיטלית בפרויקט גסי כהן. צפייה בסרטון משרה אופטימיות – שאכן כן – אמנות יכולה להשפיע, שהמגזר הציבורי יכול וצריך למצוא את הדרכים להתחבר לאוכלוסיה אותה הוא משרת ולגרום לה להפיק מעצמה את מה שיש בה ויקדם אותה.

פעילויות רבות בתחום הקהילה נעשות במוסדות עירוניים נוספים דוגמת מוזיאון הקריקטורה והקומיקס במתכונת ניידת: מוזיאון TAKE AWAY     מוזיאון הנודד אל בית הספר ואל הקהילה ומציע את החוויה לכל התלמידים בבית ספרם. פרויקט אחר עם אוריינטציה קהילתית המתקיים במוזיאון הקומיקס הינו הכשרת נערות במסגרת המחויבות האישית בתחום הקומיקס כדי שלאחר מכן הן תצאנה לשכונת גסי כהן ובמסגרת מתנ"ס לזרוס תדרכנה קורס קומיקס בהתנדבות. מהקורס ייהנו ילדים אשר באופן אחר כנראה לא היו נחשפים לתחום זה.