ניהול עיר

'שיחקו אותה'

תוכניות העבודה של יחידות העירייה הוצגו השנה לראשונה באמצעות משחקים שתכננו וביצעו עובדי העירייה ובהם נטלו חלק פעיל מאות עובדים. עיריית חולון הינה העירייה הראשונה שכל יחידותיה מציגות את תוכניותיהן בדרך חדשנית וייחודית זו.

נהוג לומר כי 'תכנון הוא לא משחק ילדים' ושתוכניות עבודה, זה נושא רציני מאוד. מסתבר שתוכניות עבודה הן לא בהכרח מה שחושבים ודווקא משחק – יכול להוות כלי מועיל ויעיל גם בתחום תוכניות העבודה העירוניות. השנה בעיריית חולון, כמו בנושאים אחרים– אנו עושים גם את זה –  אחרת!.
מזה כשני עשורים, מידי שנה בשנה, כותבים מנהלי היחידות את תוכניות העבודה לשנה שבפתח. תוכניות אלה נגזרות מהחזון ומהדגשים העירוניים השנתיים שאני מגדירה, על בסיס מידע וידע המצטבר מסקרים, מחקרים ותהליכי עבודה ובקרה.

עובדי העירייה "משחקים" בכנס תהצגת תוכניות עבודה

עובדי העירייה "משחקים" בכנס תהצגת תוכניות עבודה

השנה הגענו למסקנה כי הדרך הקלאסית והמקובלת שכל ראש מינהל עולה לבמה ומציג בפני מאות מנהלים ועובדים מצגת ובה הוא שוטח מבחר מטרות ויעדים, אשר יבוצעו על ידי יחידות אותו מינהל במהלך השנה – קצת מיצתה את עצמה. ולכן, החלטתי כי הפעם יציג כל מינהל את תוכניותיו באמצעות משחק, אשר יתוכנן ויבוצע על ידי קבוצות עובדים, תוך מעורבות של מעגלים נוספים ובראשם ראש המינהל. אנו העירייה הראשונה המציגה את כלל תוכניות העירייה באמצעות מהלך חדשני כזה.
את המהלך הוביל האגף לתכנון אסטרטגי, תוך ליווי מקצועי של חברת "משחק החיים" בראשות אור ברנט.
הרציונל היה שמשחק מוליד הנאה והנאה יוצרת מעורבות, מגבירה ידע וכל התהליך כולו הופך למשתף ולמועיל עבור הרבה יותר עובדים. וכך הפכו העובדים שלנו ליום אחד לשחקנים ב"סולמות וחבלים", "קליעה למטרה", "משחק הזיכרון", "מחפשים את המטמון", "אמת או שקר", באולינג ועוד. הכל בהתאמה לתכני תוכניות העבודה לשנתיים הקרובות.

תוכניות עבודה כחוויה

תוכניות עבודה כחוויה

כשהצגנו לראשונה את הרעיון לשבעת הסמנכ"לים, הם היו מעט ספקנים באשר ליעילותו, אולם בהדרגה הם נחשפו לעקרונות כפי שהם מיושמים בפועל וגם לתוצאות. נדמה לי שמהר מאוד הם נסחפו בהתלהבות הכללית. בכל מינהל נבחרו מטרה ויעד אשר יוצגו וימחישו ליתר העובדים עקרונות מהותיים ונושאים מרכזיים, עמם מתמודד המינהל מידי יום ביומו.
בהמשך, באמצעות הדרכה מתאימה הגיעו הקבוצות לשלב בו הציעו רעיונות למשחקים, אותם הם "ייצרו". הם נדרשו כמובן להסביר אלו מטרות מקדם המשחק ובאיזה אופן.
התהליך ארך מספר חודשים, אשר בהם הלכו המשחקים והשתכללו עד ל'יום השיא', בכנס תוכניות העבודה, כאשר בכל חלל פנוי במתחם המדיטק, התמקמו מפעילי המשחקים והעובדים נחלקו לקבוצות, שעברו ממשחק למשחק. במהלך המשחק זכו העובדים והמנהלים לחוות באופן חווייתי את העשייה וההוויה של עבודת של המינהלים השונים.

כך למשל עובדי מינהל התקציבים הצליחו להמחיש את הדילמות הקשות העומדות בפניהם בחלוקת המשאבים למגוון גדול של צרכים חשובים, באמצעות משחק זיכרון "המגדל היציב של התקציב", שבמהלכו היו צריכים המשתתפים להתאים בין צרכים לעלויות. המשתתפים נדרשו לשאול את עצמם האם להשקיע למשל בסייעות לגני ילדים או בהקמת מעון לנערות חוסות. בשלב השני היו המשתתפים צריכים לשלוף קוביות משחק, שכל אחת ייצגה הוצאה לתכלית מסוימת, מתוך מגדל קוביות גבוה, הלוא הוא "מגדל ההכנסות", וכל זאת מבלי להפר את האיזון ולגרום להתמוטטות המגדל כולו וכמובן גם להפסד במשחק.

דוגמא נוספת היא המשחק "קולעים למטרות החיים", שהפעילו עובדות מינהל הרווחה, אשר החלו לאחרונה לטפל בצעירים בסיכון בגילאי 18-25. המשתתפים נתבקשו לזרוק ולהשחיל טבעות על מטרות רחוקות. מי שהצליח שודרג והועבר ל'מסלול הקל' והנכשלים לעומת זאת "נשלחו" אל "המסלול הקשה", בו המרחק מההצלחה רק הולך וגדל. כל זאת כדי להמחיש סיטואציות מאוד אמיתיות בחיים, שבהן כל כישלון טומן בחובו כישלונות נוספים ותחושה כי האדם רק מתרחק מהמטרה, בעוד שהצלחות מנבאות הצלחות נוספות. האתגר של אנשי הסיוע והרווחה המטפלים הוא כיצד לשבור את הרצף. למשתתפים ב"מסלול הקשה" נתנו 'כרטיסי סיוע' והמשחקים יכלו לבחור אם להסתייע או לא. ממש כמו בחיים.
ועוד משחק מהחיים היה משחקם של אנשי התכנון וההנדסה, אשר הפעילו את העובדים במשחק חשיבה בשם  "יוצרים עתיד", במסגרתו הם  הביאו לידי ביטוי את הקשיים וההתלבטויות בהכנת תוכנית מתאר עירונית. העובדים המשחקים נדרשו להעלות רעיונות איך הם רואים את העיר בעוד 30 שנה ואלו מענים ופיתרונות הם מציעים בנושאים כמו תחבורה, מסחר, מגורים ועוד. את כל אלה הם הציגו על גבי תצלומי אויר של העיר. המטרה היתה להראות עד כמה קשה לשלב בין צרכים רבים ולעתים סותרים.

ויש גם "זוכים"

ויש גם "זוכים"

תענוג היה לראות כיצד עובדים ומנהלים ממש 'נכנסו' לתפקידים כשחקנים פעילים, והפגינו התלהבות ומעורבות מאוד גדולה. רבים מהם ציינו כי זו הפעם הראשונה שהם נחשפים לעבודה של יחידות אחרות בצורה כל כך מהנה ומלמדת. ערך מוסף של הכנס במתכונת זו היה האווירה הטובה, הפתיחות והקשרים הבלתי פורמאליים, אשר נוצרו תוך כדי משחק משותף בין עובדים מיחידות שונות ובין מנהלים ועובדים מכל הדרגות. כל הכבוד לעשרות מפעילי המשחקים שנרתמו לעניין, תוך הפגנת יצירתיות והתלהבות. תודה לכל העובדים והמנהלים שלקחו את העסק ברצינות, למדו וגם נהנו.

אני סבורה שמתכונת כזאת מחדשת, מרעננת והכי חשוב – מקנה ידע. כמובן שכנס זה הוא רק התחלה, וכל התוכניות המפורטות מפורסמות לידיעת כל העובדים בפורטולון- אתר האינטרה-נט שלנו. התוכניות מדידות ומתוזמנות וכמובן מבוקרות פעמיים בשנה, תוך בדיקת התוצאות, הפקת לקחים ויישום שיפורים על פי צורך.

כעת נותרה לנו רק בעיה אחת: כיצד נחדש ואיך נפתיע גם בכנס הבא…

מודעות פרסומת

אנחנו והעיצוב או למה דווקא עיצוב?

קארין צור - אפודה מברונזה וזהב

עבודה של קארין צור, אפודה מברונזה וזהב מתוך התערוכה 'הבהלה לרעב' בגלריית החווה, 11.1-3.3.2011

במאמר על "העידן בו ישלוט העיצוב" כותבת פולה אנטונלי, האוצרת הראשית לאדריכלות ולעיצוב במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק: "העיצוב התפשט כמו גז כמעט לכל היבט של הפעילות האנושית, ממדע וחינוך ועד לפוליטיקה וקביעת מדיניות. הסיבה פשוטה: אחת המשימות החשובות ביותר של עיצוב היא לסייע לאנשים להתמודד עם שינויים".

היום כבר ברור כי הגלובליזציה והתהליכים הכלכליים העולמיים מובילים לשינויים משמעותיים באורח החיים של כולנו. אנו מוצפים במוצרים זולים ולכלכלה המודרנית אין אפשרות להתחרות בעלויות כח האדם הקיימות במדינות כמו סין ושאר מדיניות אסיה.

היתרון היחסי שלנו הוא ידע ויצירתיות.

העיצוב משלב בין שני אלה.

אני מאמינה כי עיצוב יהפוך בשנים הבאות לחלק משמעותי יותר ויותר בכל מוצר שנצרוך ובכל פעולה שנבצע בחיי היום יום. כבר היום אנו עדים לתהליכי עיצוב הנטמעים  בחיינו ולאחר שהם שם – נדמה כי תמיד היו שם, ואיך אפשר בלעדיהם.

מה שפעם היה מותרות הוא היום המובן מאליו.

אני סבורה כי אחד מענפי הייצוא המרכזיים של מדינת ישראל בשנים הבאות יהיה עיצוב ועל כן קידום הידע בתחום זה – הוא בעיני משימה לאומית.

העבודה  Domestic Animals_Radiator, 2008 של Guus Van Leeuwen

העבודה Domestic Animals_Radiator, 2008 של Guus Van Leeuwen , צולם על ידי Renee van der Hulst, מתוך התערוכה הרביעית במויאון העיצוב חולון. פתיחה: 27 בינואר 2011

העיר חולון המבקשת להוביל ולהשפיע על החברה ועל התרבות בישראל – נרתמת לקידום נושא זה בתיאוריה ובמעשה.

מוזיאון העיצוב חולון הינו גולת הכותרת והוא משקף את מחויבותה המתמשכת של העיר חולון לחינוך ולתרבות ואת שאיפתה לקדם את תחום העיצוב למקום מרכזי בסדר היום התרבותי של ישראל.

בחזון העירוני שלנו הכרזנו כי: חולון תהווה מוקד פעילות בינלאומי מוביל לחדשנות בעולם העיצוב.

בדגשים העירוניים לשנת 2011 קבענו כי: "תוטמע שפת העיצוב בהוויה העירונית והחינוכית תוך יישום עקרונות אקולוגיים ב"שפת הרחוב בעיר", עוד ציינו כי: "קידום אזור התעשייה חולון ייעשה תוך שילוב יכולות העיצוב והידע הקיימות בעיר לשם פיתוח התעשייה והעסקים הפועלים כיום ומשיכת יזמים חדשים"

ובשטח דברים קורים.

עבודה של מיכל מרום מתוך התערוכה 'זרימה טבעית'

עבודה של מיכל מרום מתוך התערוכה 'זרימה טבעית' בגלריית חנקין. 19.1-26.2.2011

כך לדוגמא כל הגלריות העירוניות שלנו מתמקדות זו השנה השנייה בתערוכות בנושא העיצוב על מגוון ביטוייו.

בקרוב, כך אנו מקווים, נממש את תוכניתנו להקים סדנאות למעצבים בתוך אזור התעשייה, בהן הם יוכלו ליצור ולייצר בתנאי חממה. שם הם יוכלו לפרוח ולצאת לדרכם העצמאית לאחר שירכשו ניסיון ושם.

ובחודש מאי השנה עיריית חולון ומוזיאון העיצוב חולון בשיתוף עם קהילת המעצבים הישראלית יקיימו שבוע של אירועי עיצוב במוזיאון וברחבי העיר. יוזמה זו היא נדבך נוסף בתהליך אותו מובילה העיר לקידום העיצוב בישראל והפיכתה של חולון למרכז עיצוב ארצי.

"העידן החדש הזה כבר החל", כותבת פולה אנטונלי, "העיצוב נע לכיוון מרכז הבמה של המסע האנושי הנצחי שמטרתו יצירת יופי מתוך הכרח". לא נותר לי אלא להסכים עמה ולקוות כי נזכה לראות בתוצאות תרומתנו הצנועה לתהליך חשוב זה.

לסיום, אתם מוזמנים לצפות בסרט אודות חולון עיר העיצוב ששודר בערוץ החיים הטובים (מפאת אורכו הסרט בשני חלקים). צפייה מהנה!

במה אנחנו חזקים?

אנשים הם מקור ליצירה ולעשייה. תוצר אנושי היה בעבר וכמובן גם בהווה מקור עניין והתפעלות באינספור מקומות בעולם

boolim1בכתבה שהתפרסמה לאחרונה תחת הכותרת: הפתרון לבעיית הפריפריה נמצא בתוכה מוצגת תפישה על פיה הצמחתו והעצמתו של יישוב או אזור הנתפס כחלש או כסובל מדימוי שלילי – צריכה לעשות מתוך זיהוי והעצמת החוזקות והיתרונות של המקום. זאת, בניגוד לתפיסה אשר אפיינה שנים רבות את המדינה והיא הדגשת החולשות מתוך אמונה כי הדבר יוביל לתמיכה וסיוע חיצוני – תחילה במשאבים – ולאחר מכן בזרימה של כוח אדם מחוץ.

כשקראתי את הדברים חזרתי כ-17 שנה אחורה לימים בהם העיר חולון, שאיננה פריפריה במובן הגיאוגרפי הקלאסי, נתפסה כפריפריה במובן החברתי והתרבותי. צעירי חולון שיצאו לבלות בעיר השכנה תל אביב חשו עצמם כ'פריפריה', 'לא שייכים', שלא לומר לא ממש רצויים ואף זכו לכינויים מתייגים לא מחמיאים כמו 'חוב"תים'.

בסקרים שנעשו אז העידו התושבים כי הם דווקא חשים מרוצים בעירם ואוהבים אותה אך הדימוי החיצוני החל להשפיע גם על התפיסה העצמית. הבנו כי נדרשת פעולה כוללת ומעמיקה שתגדיר לאן הולכת העיר, מה עתיד להשתנות בה ואיך אפשר להפוך אותה למקור גאווה לתושביה ומוקד משיכה לרבים אחרים. הבנו כי בכל מה שנחליט לעשות אנו חייבים להתבסס על חוזקותיה של העיר ועל היתרונות שהיא יכולה להציע.

ראינו כי אנשים שאינם גרים בחולון וביקרו בה וחוו חוויה חיובית גיבשו דעה חיובית על העיר, בניגוד לאלה שמעולם לא היו בה וניזונו מן השמועה.

שאלנו את עצמנו במה אנו חזקים? הרים גבוהים וחופים תכולים – אין לנו, אתרים ארכיאולוגיים והיסטוריים בסדר גודל של ערים עתיקות – גם לא.

אז מה אם כן יש? אנשים.

אנשים הם מקור ליצירה ולעשייה. תוצר אנושי היה בעבר וכמובן גם בהווה מקור עניין והתפעלות באינספור מקומות בעולם. חשנו כי תרבות ואמנות – הם מוקד משיכה אדיר. הבנו גם שתחושת הקהילתיות והמשפחתיות הינם ערכים נוספים המחברים לחולון – וכך הגענו למיצוב חולון כ'עיר טובה לילדים', 'עיר שטוב לגדול בה ולגדל בה ילדים', עיר המציעה תרבות לכל ולמשפחה ולילדים בפרט.

הפוטנציאל היה שם – הוא רק חיכה שמישהו ירים את הכפפה. הרי החיבור לילדים, הרצון להשקיע בהם הוא משהו המשותף לרבים, במיוחד בחברה היהודית והישראלית – המקדשת ערכי משפחה וחינוך הדור הבא. ראינו שבכך נוכל להציע משהו מיוחד, משהו שאיננו מתחרים בו בשכנתנו הגדולה תל אביב, שבאופן טבעי היוותה ומהווה מוקד משיכה כלכלי, חברתי ותרבותי.

וכך התחלנו לטוות את מה שהפך אט אט למרקם שלם: בגובה העיניים – החושף ילדים בגיל צעיר מאוד לאמנות פלסטית, תיאטרון ומוסיקה היה הסנונית הראשונה, חבר אליו החווידע – המזמן העשרה ולימוד מדע בדרך חווייתית ומרגשת, ואז נפתח מוזיאון הילדים הישראלי – כמוהו אין בשום מקום בארץ עם תפיסה שונה וייחודית, המציעה לילד התנסות מרתקת ומפתחת בדרך יוצאת דופן, ואחריו המדיטק עם התיאטרון היוצר שברבות הימים הפיק בזו אחר זו הצגות מופת, שזכו לאהדה עצומה ולהערכה מקצועית.

ובהמשך גני הסיפור שלנו המצויים כיום על בולי ישראל ומשלימים את התפיסה גם ברמת התשתית, בגנים הציבוריים שלנו, אשר לצד המתקנים "הרגילים" מפגישים את הילדים עם ספרות קלאסית בלבוש אמנותי פיסולי.

ובשנה האחרונה מוזיאון העיצוב שלכאורה מושך אותנו למקום אחר, אך בעצם ממשיך את התפיסה שאנו חזקים בעשייה וביצירה אנושית, תרבותית, מחנכת מחד וחווייתית מאידך – וקהל המבקרים ההולך ומתרחב הינו עדות לניצחון הרעיון.

אני מאמינה כי מקומות נוספים שיאמצו גישה זו יצמיחו עצמם ויגיעו להישגים שכלל לא שערו שניתן יהיה להגיע אליהם. כולנו כחברה נצא מכך נשכרים.