צעצועים

'ביקור הצעצועים' – צעצועים ומשחקי ילדות במבט נוסטלגי ועכשווי

"תנו לילדכם את מלא ההזדמנות להתפתח, כדי שיחד אתכם יוכל לחיות חיים מלאים וטובים יותר. תנו לעצמכם את ההזדמנות להשקיע בילדכם וליהנות ממנו" … (פרופ' פנינה קליין)

תערוכה חדשה היא תמיד מסע: בין גלריות ואוספים נידחים, בסדנאות ובבתי מלאכה, בין שבילי הארץ: בערים, בקיבוצים, בצפון ובדרום, בעולמות של דימיון ויצירה של אמנים ואמניות, ההופכים חלומות לממש. הפעם, אולי יותר מבעבר, זהו גם מסע אל עצמי: אל זיכרונות, שנדמה כי נשכחו זה מכבר, אל רגעי ילדות וקסם, שחלפו לבלי שוב. פתאום שוב הנני שם, ילדה צעירה במושבה, בידיה 'חמש אבנים', מקל מחודד של 'דודס', דומינו מעץ ובובות שנתפרו בבית. ואני מתחברת ומחברת בין עבר והווה, בין אישי ותקופתי ומחפשת את שהיה ואיננו, אך גם את שלובש צורה חדשה וצבע רענן, והוא כאן ועכשיו, קסום וקוסם לילדי ההווה ממש כמו לנו, שנושאים את המראות, התחושות והריחות בלבנו.

שמרו את היום

התערוכה "ביקור הצעצועים" אשר זכיתי לאצור, הינה תולדה של כמיהה אישית שלי וגעגוע אל צעצועים ומשחקי הילדות של בני דורי, עם האמצעים הפשוטים, החומרים שנאספו מ'מה שיש', ייצור ומיחזור בידי אנשים מוכשרים 'בעלי ידיים טובות' ושימוש חוזר שנעשה באופן טבעי ומבלי שקראנו לכך בשם רשמי. כאלה היו עגלות וריקשות, אשר נבנו מארגזי תפוזים שנמצאו בסמוך לפרדס, סוס עץ מאולתר ממקל מטאטא וראשו עשוי במלאכת יד, וגם צעצועים ומשחקים דידקטיים, שאמי הגננת רכשה אך גם בנתה בעצמה לילדים בגן שלה ולבנותיה. קוביות גדולות וחלולות, פאזלים צבעוניים, רביעיות קלפים עם צילומי אתרים בארץ ופרחי ישראל, כלי נגינה למיניהם בגרסאות מוקטנות, מטבח כמעט 'אמיתי', אשר נבנה על בסיס כיריים ישנים, פתיליות שנשכחו וסירים, שסיימו את תפקידם. בזכות אותם אמצעים פשוטים בראנו לנו עולם שלם, שיחקנו, מלאנו תפקידים, קיימנו מערכות יחסים, שיתפנו, התפתחנו והתנסינו בעולם קטן, שהיה עבורנו ההכנה לעולם הממשי, שעוד מחכה לנו, כפי שאמרה  מריה מונטסורי: "משחק הוא הדרך של הילדים ללמוד את מה שלא ניתן ללמד אותם".

אך טבעי כי בחולון "עיר הילדים" תינתן במה לעולם הצעצועים והמשחקים, זה של פעם וזה של עכשיו. המסע שערכתי ברחבי הארץ לקראת התערוכה גילה לי עד כמה לא נס ולא ינוס ליחו של הצעצוע וכל עוד יש דורות חדשים של ילדים, יימצאו אותם פריטים שובי לב, אשר יאפשרו לקטנים ולגדולים ללמוד בדרך בלתי אמצעית על עצמם, על העולם שסביבם, על אושר החיפוש, החוויה והשיתוף בעולם שלם ועצום, הנברא לפעמים סביב פריט קטן אחד, במשחק אישי או בקבוצת ילדים נלהבת. די לראות כיצד גם כיום כשעיניהם וחוטמם של הקטנטנים תקועים היטב בתוך המסכים, ולכאורה שכחו את סביבתם, מגיע הרגע בו אין עוד טעם במשחק לבד ונמצאות אינספור דרכים יצירתיות לחלוק בחוויות, אם במשחקי רשת, אם במשחק משותף או במקביל, אם זה בשיתוף בחוויות, כן גם אלה הנחוות באופן וירטואלי… ובעיקר ברצון הבסיסי לחלוק בתחושות, לספר על ההישגים וגם לחלק 'טיפים' לחברים: איך מתקדמים, מה השיטות הטובות לנצח ועוד. כי מה היא הצלחה אם לא נוכל לחלוק אותה עם חברינו!

אין ספק שנופי ילדותנו בשנותיה הראשונות של המדינה ואפילו לפני עשרים שנה אינם דומים לנוף ילדותם של הילדים כיום, אך צרכי האדם, הגדול והקטן, לא השתנו כמו שלעתים נדמה, והצעצועים והמשחקים, גם אם יפשטו צורה וילבשו אחרת, עדיין הינם בבחינת מפתח אל עולם של דימיון, חושים, התנסויות חברתיות, שיתוף פעולה, תנועה, אתגר, סבלנות, משא ומתן, הישגיות ועוד.

על כל אלה ועוד לא ניתן לוותר כנראה, ולנו שחווינו ילדות מסוג אחד כילדים, ובמידה מסויימת שוב כהורים, יש הזדמנות נדירה להביט על כל זה במבט קצת אחר, מנוסה, סקרני ובעיקר חווייתי ומלא הנאה, הפעם עם בני הדור הבא, הנכדים. אז קדימה שלוש ארבע ו…מי ראשון?

למידע נוסף אודות התערוכה – לחצו כאן.

מודעות פרסומת